משמרות כהונה חלק א ריח

אגב אמיה מ"ש מהזאה וי"ל דאסור להרבות נמי הוי אין בו מעשה כיון דעיקר הבשול בשביל אימיה

פירש"י בד"ה לא יצא וכו' אמרי לדידיה נמי שייר וכו' עכ"ל דבריו אלו הם למסקנא דמסיק משום כרות גיטא דהיינו דאמרי' לדידיה נמי שייר כדפירש"י אבל לס"ד דגמרא דס"ד דטעמא דר"מ משום דלא פלגי' דיבוריה ולא ס"ד האי טעמא דכרות גיטה ר"מ לא מיירי אלא בשייר בית כור סתם אבל בפירש הקרקע ששייר לא שייך פלוג דבריו שהרי קונה הוא שאר נכסים שלא שייר ועוי"ל דאפי' לס"ד דגמ' אמרי לדידיה נמי שייר אלא דס"ד דבשייר בית כור סתם לא שייך למימר לדידיה נמי שייר דכיון דאינו קונה נכסים כלל משום דזיל הכא קמדחי ליה א"כ לא נשאר בקיום דבריו אלא העבד ול"ל לדידיה נמי שייר אלא ע"כ טעמא משום דלא פלגי' דיבוריה והשתא ר"מ מיירי בתרוייהו בפי' משום טעמא דלדידיה נמי שייר ובלא פי' משום דלא פלגי' דיבוריה ור"ש פליג בתרוייהו ומסיק הגמרא דאפי' בבית כור סתם טעמא משום דאמרי' לדידיה נמי שייר דאע"ג דהדין הוא דלא קני שום נכסים מ"מ אינשי לאו דינא גמירי והוא סבור דקני שאר נכסים ואיכא למימר דגם שייר העבד והשתא לשינויא דגמ' הרבותא היא אפי' בבית כור סתם דדמיא קצת ללית ליה אלא אותה העיר אפ"ה לא יצא לחירות דאמרי' לדידיה נמי שייר ודוקא בלית ליה אלא אותה העיר הוא דיצא לחירות לר"מ לפירש"י ור"ש קאמר לעולם יצא לחירות אפי' בפי' דהסברא נותנת דאמרינן טפי לדידיה נמי שייר ורש"י שפי' לעולם אפי' בבית כור סתם היינו לס"ד דגמ' ועיין במהרש"א בהתוס' בד"ה הלכה ודוק

דף ט' ע"א תוס' בד"ה לעולם וכו' מ"מ קני כל קרקע וכו' עכ"ל עיין להר"מ בפ"ג מה' זכיה ולה"ה שם ולה' כנה"ג רס"י ר"ט

דף יו"ד ע"א גמ' כי קתני מילתא דליתא בקידושין וכו' לפי שי' רש"י ז"ל אכתי צריכין לשינויא מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דאל"ה תקשה ליתני לא יתנו לאחר מיתה ובע"כ דליתא בקידושין אבל לשי' התוס' דמילתא בטעמא קאמ' בע"כ מיהא ליתא בקידושין דליתא חידוש בקידושין א"כ לק"מ מלא יתנו לאח"מ לשי' לעיל דבסתם מקשה מתנו סתם דליתא שום חידוש בגיטין טפי מקידושין ושמעתי שה' הגאלנטי פי' להפך ע"ש וליתא

תוס' בד"ה מצת וכו' וא"ת וכו' דילמא לא שמרה וכו' עכ"ל מה שהק' מהר"ם שיף ז"ל על פי' מהרש"א ז"ל דא"כ ר"א אמאי אוסר ל"ק די"ל דהתוס' מפרשים כאידך פי' דרש"י ז"ל בחולין דר"א אלא יצא י"ח קאי ומודה דמותרת באכילה ע"ש אמנם ק' דא"כ מאי חידושא ברישא כמ"ש הז"י ע"ש אלא ע"כ דבאפויה מיירי דלא ניכר בהם סימני דקרני חגבי' כמו שנר' מדברי רש"י בחולין ע"ש לכן העיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל ע"ש

ע"ב גמ' דאי לאו דכותי חבר מכאן קשה למ"ש המח"א בה' עדות סי' דאף דעד אחד נאמן באיסורין היינו להעיד על החתיכה אבל להעיד על אדם שהוא כשר לא והוכיח כן מסוגיא דר"פ לא היו מכירין אותו ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט ז"ל ולפ"ד היכי סמכי' ע"ז אי לאו דכותי חבר הא אפי' ישראל זה בתורת עדות גמורה על הגוף שהוא כשר אינו נאמן דעד אחד הוא ולזה י"ל דהכא שאני דכיון דמדרבנן הוא דפסול כמ"ש התוס' ז"ל וא"נ כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' דהכא דהוחזק שהוא חבר איירי ע"ש איברא דק' ע"ז מאי פריך שאר שטרות נמי נוקמה בהוחזק לזה ולא הוחזק לזה וי"ל דס"ל להגמ' דבשאר שטרות אפי' לא הוחזק מהני כיון דממונא הוא אזלי' בתר אומדנא דאי לאו דחבר הוא לא מחתים ליה מקמה

תוס' בד"ה אי לאו וכו' וי"ל דאין לחוש כיון דהאי כשר מדאורייתא וכו' עכ"ל מכאן הוכיח רמ"א בתשו' דבמידי דרבנן לא חיישי' בהאי דכוליה שיטרא מתקיים אפומיה דחד ע"ש וק' דבפ"ב דכתובות איתא להאי סבר' גבי קיום שטרו' דהוא מדרבנן וי"ל דהכ' שאני דבהוחזקו מיירי כמ"ש הרש"א ובמ"א כתבתי בזה

דף י"א ע"א פירש"י בד"ה חוץ וכו' שטרי מכר וכו' ועלייהו דסהדי עכ"ל נר' דרש"י מפ' פלוגתייהו בדאיכא עידי מסירה אלא דס"ל לרבנן דר"מ דעידי מסירה לא מהנו בגיטין ולא בשאר שטרות כרשב"ג נמצא דבשאר שטרות עידי מסירה לא מהנו ולא מירי ועלייהו דסהדי החותמין דסמכי' והשתא ניחא דרע"ק יפליג ס"ל דע"מ כשירין אפי' בשאר שטרות ורבא לקמן בשטרא פרסאה דמכשר ליה בע"מ בהדיוט כמו שפירש"י ז"ל ס"ל דע"מ כרתי אף בשאר שטרות ואין זה דוחק אם רבא לא ס"ל כרבנן דרע"ק כיון דפלוגתא דתנאי היא בעלמ' ועיין למהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה לא ולה' זרע יצחק שם עין שם ועיין בהרא"ש ז"ל

ע"ב בד"ה התם כדקתני טעמא וכו' כרבנן דמתני' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל שכ' דגזרי אטו שאינם מובהקים ע"ש ועיין לרש"י לעיל שכ' דטעמא דרבה משום דאתי למסמך עלייהו ע"ש ומהר"ם מלובלין ז"ל כ' דהיינו רבנן דברייתא דלעיל ע"ש והיינו לאפוקי רבנן דמתניתין ולא רצה רש"י למינקט ר"ש דמהני משום דיחידאה הוא ועיין למהר"ם שי"ף ז"ל מ"ש בישוב דברי רש"י ז"ל ולפ"ד מאי דאיצטריך לאוקמה כרבנן היינו בשמות מובהקין אבל בשמות שא"מ אתיא לכ"ע ולפ"ז אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל בבעיא דבע"מ ע"ש כיון דהבעיא בשמות שא"מ אין הכרח דמבעי אליבא דרבנן וא"צ למ"ש הז"י שם אמנם לפמ"ש מהרש"א ז"ל דבריו מוכרחים ודוק

תוס' בד"ה כל האומר וכו' מה הוצרכו לתקן וכו' דהוי הילכתא וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י ז"ל שם דמאי דקאמר וטעמא מאי הוא קאי על המלוה דליתא בעינא ע"ש נראה דמאי דהוצרך לומר הילכתא בלא טעמא הוא על המלוה ולא על הפקדון

דף י"ב ע"א תוס' בד"ה אלא וכו' וא"ת למ"ד וכו' עכ"ל ר"ל כיון דפלוגתא דתנאי היא כדמסיק הגמ' שם מאי פריך הגמ' ור"א האי לא תלקט מע"ל נימא דס"ל אי עביד מהני אמנם מה שמקשי' נילף מהכא המגביה מציאה וכו' קשה דכיון דכתבו לעיל דטעמא דר"י דקנה חבירו משום מגו א"כ פלוגתייהו מוקים לה שפיר בעשיר אבל בעני נימא מגו דזכו לנפשיה כמו שמוקים לה עולא במציעא ומוקים לקרא דלא תלקט בעשיר ע"ש

ע"ב גמ' ולימא ליה הקדש וכו' אין להק' כיון דלא חל הקדש על פחות משו"פ הקדש מאי עבידתיה הא ודאי יכול לעשות פחות משו"פ ולפרוע חובו די"ל דמ"מ תנא דברייתא לא הו"ל לאהדורי אתקנת' דידיה ולומ' לו לעשות כן לכתחי' כיון דאיכ' הפסד להקדש: