משמרות כהונה חלק א ריז

דעטרות חתנים קתני אבל קרא סתמא כתיב ומעטרות כלות לא קשיא דההיא עיר של זהב היא כמ"ש מהרש"א בתוספות

ע"ב תוס' בד"ה הא וכו' אע"ג דקרקעית המים וכו' עכ"ל ר"ל דאי דמי למבולעו' אמאי לא מוקי להני תרי ברייתו' בפלוגת' דמבולעות דלעיל אבל אין לפרש דהגמ' מוקי לברייתא כמביא מח"ל כר"י ואיהו ס"ל לעיל דמבולעות הוה כא"י די"ל דהאי תנא ס"ל כר"י בחדא ופליג עליה בחדא

דף ח' ע"א גמ' א"נ ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' מקשים דלפ"ז ברייתא דתוס' שהביא הר"ש בספ"ב דעוקצין דקתני עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות אינו מכשיר את הזרעי' דכמחובר דמי אמאן תרמיה ולק"מ דהגמ' בסו"פ המצניע פריך לר"ש דפטר בנקוב גבי שבת אמאי לענין הכשר זרעים ס"ל נקוב כמחובר ומשני שאני הכשר זרעים דהתורה רבתה וכו' ע"ש ה"נ י"ל לרבנן דאפי' בנקוב ס"ל כתלוש במונח ע"ג יתידות בהכשר זרעים הוי כמחובר דהתורה רבתה

תוס' בד"ה כל מיהו יכול להיות וכו' עכ"ל וכיון דלא ציין ת"ק גבולי צפון מטורי אמנון לא ק' כ"כ אי לא ציין ר"י גבולי צפו מטורי אמנון משא"כ לרש"י דכיון דציין ת"ק גבולי אמנון הוק"ל אמאי ר"י מקפלוריא וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' ר' מטמא כתב רש"י ז"ל דטעמא משום דס"ל אהל זרוק לא שמיה אהל ק"ל כיון דר"ש ס"ל דאוירא הוא אוירא ממש ולא אהל כמ"ש בד"ה דגזרו א"כ אפי' ס"ל דשמיה אהל טמא מכח אויר כדמוכח מסוגיא דנזיר דלא אוקמה דפליגי באהל זרוק אלא אי אמרי' דלכ"ע משום גושא וכן מוכח כולה סוגיא שם ע"ש ונראה דשידה וכו' דשם איירי בפרוצה מלמעלה אבל אי סתומה מכל צדדיה אי איתא דאהל זרוק שמיה אהל טהור ורש"י ר"ל כאן אפילו סתומה מכל צדדיה וכ"מ מדברי המפרש שם ע"ש ודלא כמתבאר מדברי מהר"ם מלובלין ז"ל בתוס' בד"ה אלא דאפי' סתומה מטמא מטעם אויר ואפי' נכנס בשידה חוץ לארץ העמים דע"כ באויר הוא עומר ע"ש ולפ"ז ליתא למ"ש מהרש"א בד"ה בשידה דלר"י אתי בפשיטות דע"כ מאי דמטהר בסוריא הוא אפי' רוכב על הסוס אבל לר' לא מטהר אלא בשידה דלכל חד חות דרגא ע"ש דלפיה"א גם לר"י אף דלא התיר בסוריא אלא בשידה דמאי דמטהר בארץ העמים הוא בסתומה מכל צד ומטעם דאהל זרוק שמיה אהל ומאי דמטהר בסוריא אפי' פרוצה מלמעלה דלא גזרו בסוריא משום אוירא אבל לעולם דגזרו משום אהל ורוכב הסוס טמא דהתוס' בסמוך סוברים דטומאת אהל לעולם איכא בארץ העמים דלא כרש"י

איברא דלפי הנראה מדברי מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו וכו' דאי אמרי' משום אוירא אוירא דוקא ולאו אהל ומכח זה הקשה דתפשוט ממתניתין דאהלות דמשום אוירא ע"ש וכן הבין הז"י ז"ל בכוונת מהרש"א ז"ל אשר עפ"ז כ' דלפ"ד מהר"ם מלובלין ז"ל שם ל"ק קושית מהרש"א ז"ל ע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקשי' אמנם דא עקא דלפ"ז גם ל"ד ע"כ ברוכב הסוס מטהר בסוריא כיון דליכא טומאת אהל ונפל יסוד דברי מהרש"א ז"ל וא"כ לפי הבנת הז"י בדברי מהרש"א ז"ל יהיו דברי מהרש"א ז"ל סתראי נינהו

אשר ע"כ דכוונת מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו היא כך דלעולם מודה דאי מטעם אוירא איכא אהל וכדברי. מהר"ם ז"ל אלא דמאי דמטמא באהל הוא מטעם דגזרו על אוירה גם על האהל גזרו דבכלל אוירא הוא וא"כ לפי הצד דלא גזרו על אוירה מהיכ"ת דגזרו על האהל וע"כ ק"ל למהרש"א ז"ל דתפשוט כנ"ל כוונת מהרש"א ז"ל דלא כהז"י ולפ"ז קמה וגם נצבה מה שהקשי' תחילה על מהרש"א ז"ל ועוד י"ל דברי מהרש"א דלא ליהוו סתראי אפילו לפי הבנת הז"י דהתו' בד"ה בשידה אזלי כתי' בתרא דמתני' דאהלות קודם גזירה ובעיא דגמ' כפשטה דמשום אהל לעולם איכא ובעיקר קושיית מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו י"ל דהנה התוס' בנזיר כתבו תירוץ זה דהר"י מאורליאניש באופן ופן אחר דגוש הבא מארץ העמים לא גזרו עליו אהל ולא כ' מטעם אויר וכ' המש"ל בפי"א מה' ט"מ בכוונת דבריהם שם דבשלמ' בארץ העמים עצמה גזרו גם טומאת אהל משום דשמא מת קבור שם אבל גוש ליכ' חשש' אלא דילמ' אית ביה עצם כשעורה ועצם כשעורה אינו מטמא באהל ע"ש. והנה זה לא יתכן אלא לפי הצד דלא גזרו משום אויר אמנם לפי הצד דגזרו משום אויר ל"ל דעיקר הגזירה שמא מת קבור שם דהא במת גופיה לא גזרו אויר וע"כ לומר כמ"ש כאן מטעם אויר וא"כ התוספו' כאן משנו להצד דאויר והתוס' שם משנו לאהל וכולם עולים בקנה אחד וניחא קושי' מהרש"א ז"ל ועוי"ל לקושי' מהרש"א ז"ל דהנה התי' שתי' התוס' דמתני' דאהלות ר"ש לא יתכן אלא לפי הצד דגזרו משום אהל ולא משום אויר דלפי הצד דגזרו על אויר לא יתכן זה דמה ענין פלוגתא דר"ש ורבנן גבי אויר דתק"ל היכי משכחת לה אהל בלא אויר ועכ"ל כתי' קמא וא"כ י"ל הב' תירוצים תי' אחד הם וה"ק לפי הצד דאויר י"ל כך ולפי הצד דאהל י"ל כך וניחא קושית מהרש"א ז"ל גם ניחא כל מה שגמגם הרב זרע יצחק ז"ל בתי' דמתני' ר"ש ע"ש

תוס' בד"ה אלא וכו' והכא בשמעתין וכו' או משום מאהיל וכו' עכ"ל הדקדוק מבואר דכיון דהם כ' דלפי הצד דאהל שידה וכו' טהור א"כ איך אפשר דשמעתין משום אהל איך מטמא ר' בשידה וכו' ומכח זה כ' מהרש"ל י"ל באגזירה דפ"ק דשבת קיימי התוס' אכל בשמעתין אוירא ממש ואור והוק"ל דא"כ תפשוט הבעיא ולזה כ' דאה"נ דנפשטא דבנזיר אסיק דכ"ע משום אוירא ע"ש אלא דדבריו תמוהים טובא דאיכא אוקמתות אחריני דכ"ע משום גושא וקושייתו מעיקרא ליתא ועיין לה' זרע יצחק ז"ל דנר' מדבריו דלא הבין בכוונת מהרש"ל כמ"ש והוא תימה ועיין למהרש"א ז"ל בדבור שלפני זה ודוק היטב

בד"ה אע"ג וכו' והא דאמר בסוף מפנין וכו' רבא משמיה דר"י וכו' עכ"ל ר"ל דאי לאו דאוקמי' ע"י נכרי לק"מ דנוקמה ע"י ישראל ובשבעה אפי' אמרה צריכה ואחר שבעה נחתי' דרגא דכשאמרה צריכה שרי ועיין להתוס' שם בשבת ומאי דאמרי לה שלשים לאו ארבא קאי אלא אמרי לה דר"י הכי וכי אמר אבל רבא לא אמר אלא שבעה ולא ס"ל לתוס' כאן דאמרי לה ארבא קאי כמ"ש בשבת אבל השתא דאוקמי' ע"י נכרי אבל ע"י ישראל אסור אמאי הא לרבא דבשבעה אפי' אמרה אחר שבעה כשאמרה מותר ע"י ישראל ול"ק מה שהק' מהר"ם שי"ף ז"ל ע"ש

בד"ה אע"ג וכ' דאסור להרבות וכו' משום שמחת יו"ט וכו' עכ"ל יל"ד דא"כ תקשה מ"ש מהזא' דבעירובין פריך מ"ש מהזאה ומשני משום דשבות דאין בו מעשה ולדברי התו' תקשה אעובדא דנחים ליה