משמרות כהונה חלק א רטז

ממשנה יתירה אלא מדקתני אין צריך

תוס' בד"ה רבה וכו' כיון דידענו לא מהני וכו' מה שתי' הז"י לקושית מהרש"א ז"ל דאתי לאחלופי ולמימר ידענו מהני בח"ל ע"ש יש לגמגם בו דא"כ מאי מק' התוס' ז"ל נימא דגם בפנ"כ צריך בא"י דאי בא"י לא צריך אתי למימר בח"ל ל"צ ויש לחלק דכיון דזה דבר מצוי בכל הגיטין בח"ל דצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח לא אתי למטעי אבל בידענו דדבר שאינו מצוי חיישינן

כתב הריטב"א ז"ל בחי' דלפי המסקנא רבה חייש לאחלופי והכריח מכח קושיית התוס' והביא עוד ראיה מר"מ דלא בעי כתיבה לשמה ואפ"ה בעי למי' בפנ"כ ובפנ"ח אלא ע"כ לומר דחיישינן לאחלופי ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דלר"מ כיון דבעי חתימה לשמה א"כ ידענו לא מהני ובלאו בפנ"כ לא אתי לאחלופי וכדהק' התוס' לעיל אמנם אין זה מן הקושי דהריטב"א ז"ל אזיל לשי' דלעיל ד"ג ע"א הסכים להגירסא דאטו אי בעלמא אמר בפני מי לא מהני ואתי לאחלופי ורבה לא חייש לאחלופי ע"ש וא"ש על נכון

דף ה' בגמ' בשנשאת איכא למידק אפ"ה אמאי סגי בקיום חותמיו ליצרכיה שיחזור ויתננו לה בברייתא דבסמוך וכמ"ש התוס' בסמוך בד"ה כיצד דלרבנן אפילו אחר שנשאת יחזור ויתננו לה ע"ש ומכח זה נר' דברייתא זו לפי' אוקמתא זו כר"מ וכבר כתבו התוס' בד"ה הנז' שלר"מ אין מועיל יחזור ויתננו לה אחר שנשאת ע"ש ולפי"ז א"ש דדייקי התוס' בלישנייהו בד"ה משנשאת שכ' והא דתניא וכו' הולד ממזר ולא הק' מרבנן דמודו דתצא משום דלפי אוקמתא זו ברייתא כר"מ ונכון ומיהו איכא לאוקמה בלא ראה הכתיבה או שנתנו לה השליח וחלף הלך לו

ומן האמור צדקו דברי מהר"ם שיף לעיל בד"ה אילימ' שכ' דאי מוקמינן לה בלא ראה הכתיבה צ"ל בשנשאת דלא תקשה אינו יכול נמי ע"ש ומקשים עליו דלפיר"ת שכ' בד"ה א"ה דקושי' אינו יכול נמי היא מגופא דברייתא דאי מוקמי' לה בשנשאת תקשה יכול נמי וליכא לשנויי שמא יחזור דבר וכו' דכשנשאת לא גזרו ודבריו לא יכונו אלא לפר"י ועפי"ה ניחא שפיר דאפילו נשאת גזרו לענין שיחזור ויתננו לה כיון דלא מפקי' לה מינה יש להם לגזור היכא דהשליח קיים ולרבנן וא"כ הק' תנא דבריית' באינו יכול בקיום וביכול שיחזור ויתננו לה ויכונו יחדיו דברי מהר"ם שיף ז"ל לפי' ר"ת וזיווגם עולה יפה

תוס' בד"ה אילימא וכו' דא"כ הול"ל ולא אמה עכ"ל נר' דודאי אלם נמי אינו יכול מקרי אלא דה"ל דהתנא גופיה אמאי נקט ליה בכה"ג ולא נקיט ליה להאי דינא דיתקיים בחותמיו בהביאו פקח ולא אמר בפ"נ והלך לו דמה חידוש באלם יותר מפקח אבל השתא דבחדש מיירי רבותא אשמעי' כמ"ש הרשב"א בחי' ועיין למהרש"א ז"ל

בד"ה אי הכי וכו' אבל לרבה בפ"נ עדיף וכו' עכ"ל ר"ל דמתני' דר"פ מיירי בין לאחר שלמדו בין קודם שלמדו ובקודם שלמדו בפ"נ עדיף ומאי דקתני צריך שיאמר בפ"נ היינו דלא סני בלא"ה וא"כ גם אחר שלמדו הכי נמי מתפרש' דלא תתפרש אחר שלמדו בכוונה אחרת ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

גמ' ת"ש המביא גט וכו' מק' לפמ"ש מהרש"א לעיל בסמוך דגבי לשמה יכול לכתוב בכתב בפ"נ ובפ"נ אבל לגבי קיום ל"מ כתיבה מאי פריך נוקמה באלם ובכתב ובפ"נ ובפ"נ ולכך ביתקיים בחותמיו סגי וי"ל דא"כ עיקר התקנה היא להחמיר אלא דהכא שאני דכתב וברייתא קתני דלא אמרו אלא להקל

ע"ב גמ' זימנין דמתיא ליה הרשב"א בחי' גריס דהאשה עצמה מביאה את גיטה וכתב מתחיל' דלפי גירסה זו אשה וקרוב כשירין לקיו' ומצטרפין עם ב' אחרים ואח"כ כתב דמדאסיקנא דמביא מח"ל קיום בפני ב' משמע דמביא מאי אין צריך ב' וכיון דקי"ל כר"א דע"מ כרתי א"כ בא"י בב' סגי ובח"ל פעמי' שצריך ג' אם השליח קרוב ופסול ע"ש נר' מדבריו דמכח הכרח זה רצה ללמוד מכאן דקרוב ואשה אין מצטרפין לקיום הגט וחזר מסברתו ראשונה שעלה ע"ד לומר דקרוב ואשה כשרין ודוקא אשה המביאה את גיטה הוא דאמרי' הבא בשמעתין דבעי ג' וקשה לי ע"ד דהא איכא בין א"י לח"ל טובא דבא"י השליח עם אחד אחר מצטרפין וסגי בהכי דקי"ל שליח נעשה עד אבל בח"ל דבעי' קיום צריך ב' אחרים זולת השליח וסבור הייתי לומר דהרשב"א ז"ל סובר דגם בא"י השליח אינו מצטרף עם אחר דכיון שהוא שליח הבעל הו"ל כגופיה ופסיק כדרב שלא בפ"ב דקידושין דמ"ג דאין שליח נעשה עד דהו"ל כגופיה וסוגי' דשמעתא דקאמר שליח נעשה עד כרב אודא וכמו שכן סובר הרא"ש ז"ל בר"פ השולח וכמ"ש הטור ברי"ס קמ"א ע"ש בב"י אמנם הא ליתא שהרי מדברי הרשב"א גופיה בחי' בר"פ השולח נראה בהדיא שחולק על הרא"ש בזה וסובר דהשליח נעשה עד ומצטרף עם אחר וסגי בהכי לעידי מסירה וא"כ אדק"ל דטובא איכא בין א"י לח"ל

דף ו' ע"א אפי' קן קולמוסא וכו' כ' הריטב"א ז"ל בחי' דכרבא ס"ל דכיון דהא דבעי' בפנ"כ הוא משום אחלופי סגי בהכי אבל לרבה דבעי בפנ"כ מן הדין לא מהני קל קולמוסא ואפי' לרבא דוקא הכתיבה הוא דסגי בהכי ולא החתימה שהיא מן הדין ע"ש ועפי"ז כ' בחי' בספ"ב דכ"ג גבי סומא לתרץ קושיית התוס' והרא"ש ע"ש וכ"פ מרן בש"ע סי' קמ"ב דדוקא הכתיבה ע"ש ועיין להב"ש שם שהק' דלפ"ז מאי מק' התוס' והרא"ש ז"ל מסומא ע"ש וראיתי לה' זרע יצחק לעיל דף ה' ע"א בתוס' ונפל טעות בדפוס וכאן מקומו) שהביא דברי הב"ש הנז' ותירץ דהתוס' והרא"ש מקשים על הגמ' דנקנו לפי שאין יכול לומר בפנ"כ וכו' וע"ז מקשו דהכא בכתיבה יכול דאין לומר ל"ד דמאי מועיל קל קולמוסא ע"ז נקט הכתיבה ומ"ש דמדברי התוס' דמקשי' לר"מ אינם ענין לכאן ורב המרחק כמו שתראה ודע שלפ"ד הריטב"א ז"ל הנז' הומ"ל הגמ' לעיל א"כ דרבה ורבה הא מילתא דקן קולמוסא אי מהני בכתיבה

תוס' בד"ה בבל וכו' ומבבל לא"י נמי לא וכו' עכ"ל הרשב"א בחי' כתב דאי מבבל לא"י אמרי קשיא דרב יוסף דאמר עד היכן היא בבל דמשמע דכרב ס"ל אדר' יוסף דלקמן פליג אדר' אביתר מבבל לא"י ע"ש והתוס' דלא כ"כ נראה דמ"ש ומבבל לא"י נמי לא אינו ר"ל דבהא בלחוד פליגי אלא דר"ל דפליגי בתרתי במבבל לבבל ובמבבל לא"י והשתא י"ל דאע"ג דרב ושמואל פליגי בתרתי ר' יוסף ס"ל כרב במבבל לבבל ולהא הוא דקאמ' עד היכן בבל וס"ל כשמואל במבבל לא"י ופליג אר' אביתר ולכן הוצרכו לדחות לזה הפי' דאי פליג רו"ש גם במבבל לא"י הוי פליגי ר' אביתר ור"י בפולוגתא דרב ושמואל

דף ז' ע"א גמ' לא ס"ל מר הסר המצנפת וכו'

הא דלא פריך ליה ממתניתין דגזרו על עטרות חתנים משום דפשיטא די"ל גברי דוקא