משמרות כהונה חלק א רטו

ממתני' דלקמן טפי ממשנתנו דקתני בפ"נ ולא קתני ידעתי וע"כ דל"ד וכמ"ש התוס' בסמוך וא"כ גם במתני' דפ"ב י"ל כן וע"כ לפ' דבריהם כפי' שדחה מהרש"א והוא תימה דמלבד מה שהק' מהרש"א ע"ז עוד י"ל דא"כ אמאי לא קאמר הגמ' רבה לא אמר כרבא משום דמתני' דפ"ב דייק דטעמא משום לשמה

בד"ה מאן תנא וכו' וכיון דידענו לא מהני וכו' עכ"ל ובהכי ניחא מאי דקשה אפילו במאי דקאמר רבה מ"ט לא אמר כרבא וכו' א"כ בפ"נ למ"ל וכו' ואכתי קשה מ"ט לא אמר כרבא והוי בפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח משום עדי' ותקשה על רבה גופיה ועפי"ד דהכא ניחא דרבה ס"ל ידענו לא מהני והא דלא הקשו התוס' קו' זו והוצרכו להק' לפי המסקנא על הגמרא משום דלס"ד כשיקשה על רבה עצמו בקל י"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני אבל למסקנא הקושיא על הגמרא עצמה מנ"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני ולהכי הוצרכו לומר דא"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא

וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שכ' לכאורה לפי המסקנא נוכל לאוקמה כר"א ואח"כ כ' דזה א"א דא"כ הו"ל לרבה למימר תרווייהו משום לשמה ומשום מצויין לקיימו ואח"כ הביא דברי התוס' ע"ש ותמהני דאמאי הוצרך לדברי התוס' דמעיקרא קושיית התוס' ליתא לפי ההכרח שהכריח הוא ז"ל די"ל דמשמע ליה לגמ' דרבה ס"ל דבעי תרווייהו לשמה מדלא קאמר שני הטעמים ואי ק"ל ארבה גופיה וכמו שהקשינו א"כ אמאי הוצרך להכריח דא"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא כיון דהקושיא על רבה גופיה בקל י"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני ותו אמאי ק"ל לפי המסקנא גם לס"ד תק"ל על רבה גופיה

ע"ב גמ' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי ה' שער"ה בה' גירושין ד"ע ע"ב הק' מסוגי' זו למ"ש רשב"ם בסוף ב"ב דמאי דתנן גבי ג' גיטין דכתב בכתב ידו היינו בע"מ וע"מ כרתי בדיעבד נמצא דלת"ק דר"א תרווייהו בעי מדרבנן ונוקמה מתני' דהכא כת"ק דההיא דג' גיטין וגם ר"א אמאי לא אוקמה הכי ע"ש ונר' דל"ק דהא אמרי' בסמוך מהדר לאוקמה כר"א דהילכתא כוותיה או כר"מ דסתם משנה ר"מ וא"כ מה מקום להק' נוקמה כת"ק דהתם דלית הילכתא כוותיה ולאו ר"מ והוי כמו רבי יהודה דלא בעי לאוקומי כוותיה ור"א ניחא ליה לאוקמה כר"י דהוזכר שמו אבל ת"ק דג' גיטין לא הוזכר מי הוא ואפשר דהיינו ר"י

ומה שהק' הבנ"י והביאו השער"ה על ס' רשב"ם מלקמן דפ"ו דאמ"ר כתב ידו תנן אבל כתב סופר הולד ממזר ואי בע"מ אמאי הולד ממזר ע"ש לק"מ די"ל דרשב"ם גריס כגירסת ר"ח שהביאו התו' שם גם מ"שהק דהגמ' פשיט' דמק' הו"ל להק' עדיפ' מינה דאפי' כתב סופר ע"ש גם לשי' רש"י תק"ל דהו"ל להגמ' להק' עדיפא מינה איך פליג שמואל ואמר כתב סופר כשר איך כשר בלא ע"מ אלא ע"כ דאין זה מן הקושי דחדא מנייהו נקט ועפי"ה י"ל מה שמקשה דנוקמה כחכמים דמס' קדושין דמ"ח דקאמר בגמ' מספק"ל אי כר"מ אי כר"א ע"ש ועפי"ה ניח' דלית הילכת' כותייהו ולאו ר"מ וכאמו'

איברא דבלא"ה אין מקום לקו' זו דתק"ל בגמ' גופה שם מנ"ל דחכמים מספק"ל דילמא כר"מ ס"ל ואינה מקודשת מכח שטר אבל שמין את הנייר ומקודשת מכח כסף ועכ"ל משום דהילכתא כר"א קאמר הגמ' דגם חכמים אפ' דמספק"ל בר"א וא"כ אין הכרח דחכמים מספק"ל מיהו לפמ"ש מהרש"א בתוס' שם יש מקום לקושי' זאת לחול דמדל"ק ואם לאו אינה מקודשת משמע דמספק"ל וע"כ לתרץ כמ"ש ועי"ל דהגמ' בכאן לא ס"ל כהך אוקמת' אלא כהנך אוקמתו' דמוקי פלוגתייהו במלי אוחרי ע"ש

תוס' בד"ה דתנן וכו' ועוד תנן ברפ"ב וכו' עכ"ל ק' נימא דההיא דתנן אם לא אמר בפ"נ פסול הוא משום דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין פסול דאע"ג דאי לא תיקנו היה כשר השתא דתיקנו פסול דכוותה אמרי' לעיל דלא תיקנו לו' בפ"נ לשמה משום דחדא מתלת גייז ופסול משום דכל המשנה וכו' אע"ג דכי לא תיקנו לומר לשמה כשר משום דסתמא לשמה כדפירש"י לעיל והתוס' בד"ה לפי ע"ש וי"ל דכמו דאמרינן לעיל דלא תיקנו לומר לשמה משום דגייז ויפסל ה"נ כיון דכי לא יאמר בפ"נ יפסל לא היה להם לתקן לו' בפ"נ כדי שלא יפסל אם לא יאמר בפ"נ

בא"ד ותימא לר"י דהכא משמע וכו' עכ"ל נראה דקושייתם היא לתי' הא' דמשום לכתחילה לחוד לא יתקנו אבל לתירו' הב' דמשום דמתני' לקמן קתני פסול י"ל דר"מ פליג בהא אמתני' דאם לא אמרו כשר והתקנה משום לכתחילה וכך היה המטבע שלא יפסל ע"ד שכ' התוס' בדבור שאח"ז

דף ד' ע"א בד"ה עד וכו' ולמ"ל למינקט וחתימתו וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל דאי לא נקט וחתימתו הו"א דס"ל כר"א דלא בעי חתימה לשמה ע"ש ונ"ל דהתוס' מק' לר"י ושמואל דמוקמי מתני' דמחובר כר"א וחתמו הוא על התורף וא"כ חתימתו דר"י הוא תורף ואהא ק"ל דהו"ל למינקט כתיבתו לחוד דהוא טופס ושוב ליכא למטעי דתורף לא בעי לשמה

בד"ה דקי"ל וכו' האי שטרא וכו' מגבינן ביה מבני חרי עכ"ל דמדגבי מב"ח ע"כ כר"א דלר"מ השטר לית ביה מששא והו"ל כמלוה ע"פ ולא גבי מב"ח מכח שטר ונ"מ לשבועה וכיוצא ומ"ש התוס' בד"ה וגובה דר"ח פ' דלא גבי ממשעבדי בדי אלא מב"ח היינו משום דפסק הילכתא כר"א גבי ב"ח ולא כ' ר"ח דלא קי"ל כר"א אלא גבי משעבדי ועיין למ"ש מהרש"א ז"ל דאין נראין דבריו דהיכי גבי לר"מ מב"ח מכח שטר זה הא ערכאות גופייהו לא מהימני לר"מ ועיין להרשב"א ז"ל שכן מבואר בדבריו דלגבי ב"ח דגבי דוקא לר"א ופסקי' כוותיה לענין ב"ח ולא לענין משעבדי ועיין לה' בני יעקב דק"ל ע"ב שתמה דדברי הרשב"א סתראי נינהו ממ"ש גבי שטרא פרסאה דלקמן ולק"מ

בד"ה ומ"ס וכו' וטעמא דר"א וכו' עכ"ל נ"ל דהכריחם לזה משום דאזלי לשי' שפי' בר"פ דשכיחי בני לוד גבי כפר לודים ע"ש בד"ה מכפר וא"כ כיון דשכיחי בני לוד התם מסתברא דגמירי ושכיחי וע"כ טעמא דר"א משום שלא תחלוק וזהו הכרח הגמ' גופה ועיין למהרש"א

ע"ב גמ' הא בהדיא קתני לה לפמ"ש מהרש"א בתו' דלפרש"י מתוקמא סיפא דהמביא בא"י באותה מדינה ע"ש צ"ל דפריך הא בהדיא וכו' ולמ"ל סיפא דאי פריך למ"ל רישא לא קשיא כלל דהוה מוקמי' סיפא באותה מדינה וא"כ ע"כ דמשני אי מההיא וכו' היינו אי מרישא דהא קושיית הגמ' היא למ"ל סיפא וזהו הכריחו לרש"י לפ' אי מההיא היינו מרישא ולעולם רש"י נמי מודה דא"צ דסיפא תתפרש דיעבד ולכן פרש"י קמ"ל משנה יתירה וכו' דלפמ"ש התוס' בכוונתו לאו