משמרות כהונה חלק א ריד

בא"ד דאפי' לא טעני' מזוייף טעני' פרוע וכו' עכ"ל והנפקותא היא אם הוא בתוך זמנו דטענת פרוע ליתא דאין אדם פורע בתוך זמנו וכ"כ מהר"ם ז"ל ויש מק' דבעיא דגמ' בבתרא דף ו' אי אמרי' מגו במקום עדים חזקה ולא איפשיטא ופ' כל הפו' קולא לנתבע דהמע"ה וא"כ אפי' בתוך זמנו יכול לטעון פרוע ליתומים כיון דאביהם היה יכול לטעון פרוע מגו דמזוייף ול"ל דל"ק דס"ל לתוס' דדוקא במלוה ע"פ הוא דבספיקא דדינא קולא לנתבע אבל במלוה בשטר לא אמרי' קולא לנתבע דמוקמי' שטר אחזקתיה וכמ"ש בתשו' מהר"י ן' מיגש ז"ל סי' קע"ב בספיקא דתרי ותרי מוקמי' שיטרא אחזקתיה ועיין לה' דברי אמת בקו' דף

ע"ב גמ' ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא ק"ל למ"ש התוס' בחולין די"ב ע"א דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ע"ש אמאי אצטריך למימר סתם ספרי דדיני מיגמר גמירי אליבא דר"מ הא י"ל כיון דמדרבנן משום עיגונא הקילו וי"ל דלאו בכל איסורי דרבנן הקילו משום עיגונא אלא אי סתם ספרי גמירי הוא דהקילו

תוס' בד"ה לפי וכו' דהא לקמן תניא וכו' עכ"ל עיין לה' זרע יצחק ז"ל ונ"ל דהנכון בכוונת דבריהם כך הוא דקושית הגמ' לקמן תתפרש באחד מב' פנים או דפריך על לא תחלוק או דפריך הא דגזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו והתוס' בס"ד דלא מיתרצא קושייתם זו בשינויא דגמ' ע"כ דפרכת הגמרא דלא תחלוק ולהכי מקשה שפיר דתק"ל בלא"ה מדינא ולזה תירצו דבשינויא דגמ' מיתרצא קושיא זו והשתא י"ל דפירכת הגמ' היא גופה על מאי דקאמר שמא יחזור וכו' והיא בעצמה קו' התוס' וכן מבואר בדברי התוס' שם בד"ה א"ה דקושית הגמ' היא בעצמה מה שהק' כאן ודבריהם שם אחר תירוצם בזה הדיבור כנ"ל פשוט

ומה שהק' מהרש"א דלס"ד דלא ס"ד הא דסתם ספרי גמרי תק"ל מברייתא דלעיל ע"ש ל"ק דאיכא לאוקמה אחר שלמדו ולא ס"ד השתא שמא יחזור הדבר לקלקולו

בד"ה דאתיוה בי תרי וכו' דאטו בכיפה תלו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דנוקמה בידענו לשי' לקמן ע"ש ודבריו תמוהים דאם קושי' דהו"ל לתרץ דברי רש"י כן הא ליתא דמלבד דמדברי רש"י כאן מבואר להדיא דהקיום הוא אחר שיערער הבעל עוד בה דרש"י לקמן ס"ל דידענו לא מהני לר"מ ואם קושי' היא דהתו' הו"ל לפרש כן מעצמם וא"צ לפי' ריב"א הא נמי ליתא דהוצרכו לפי' ריב"א לתרץ גם קו' שניה דבתרי מן השוק ואמרי ידענו סגי

דף ג' ע"א מעיקר' מידק דייק ולא אתי לאודועי וכו' פרש"י דאפי' אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכתב הרשב"א ז"ל בחי' דמלשון הגמ' דקאמ' לא אתי בעל וכו' משמע דאי אתי ערעורו ערעור וכ"נ מדקאמר חד אתי בעל ומערער ופסול משמע דערעורו ערעור ע"כ וק' דמאי הוכחה היא זו מדקאמ' ופסיל ליה הא לפי שי' המק' כן הוא והמתרץ השיב דלא משגחינן ביה ונ"ל דכוונתו כיון דהמק' נקיט בלישניה ופסיל ליה הו"ל להמתרץ לו' בהדיא דלא פסיל אפילו מערער ע"כ הרשב"א ז"ל דממאי דאמרי' לקמן אי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה אין ראיה דההיא בא"י אבל ממאי דלא קתני מתני' גבי ח"ל דאם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו נר' כרש"י ומאי דקאמר המק' ופסיל ליה היינו דהבעל יאמר שהוא פסול ואיכא לעז ע"ש וראיתי למרן הב"י רסי' קמ"ב שתמה עליו דמבואר הוא בגמ' ספ"ב גבי אפי' הנשים וכו' דנאמנות להביא גיטה דקאמר בגמ' בהדיא בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה וה' מ"מ בדיני שליחות הגט סי' כ"ו תריץ דפלוגתא דר"י ורבי היא בספ"ב והכריח הדבר שם ע"ש והוא תימה דא"כ מאי ק"ל מההיא דאי עבדת אהנית כיון דפלוגתא דאמוראי היא וגם מה שהכריח כן מכח דר"י מה יענה בהכרח אביי אינו כלום ע"ש בתוס' בסו"פ והנ"ל ליישב דברי הרשב"א ז"ל דהנה יש לחלק בין אתי בעל קודם שנשאת בין לאחר שנשאת דיש ס' דאחר שנשאת לא משגחי' ביה להוציאה מבעלה ולעשות בניה ממזרים אבל קודם שנשאת משגחינן ביה ובירושלמי ס"ד לחלק חילוק זה ודחהו מכח ההיא דהואיל ויצא הדבר בהיתר והביאו הרשב"א בחי' לקמן גבי אי עבדת אהנית וכ' דמדקאמ' בגמרין סתם דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה משמע אפי' קודם שנשאת ע"ש והשתא יציבא מלתא דכוונת הרשב"א ז"ל דמדקאמר הגמ' כאן לא אתי בעל ומערער משמע דאי אתי בעל ערעורו ערעור ונוכל לאוקומי קודם שנשאת אבל לקמן בספ"ב החששא היא דמקלקלה והיינו אחר שנשאת ולכך לא משגחי' ביה ומאי דמייתי הרשב"א מההיא דאי עבדת אהנית היינו מדקא' סתמא משמע אפי' קודם שנשאת אבל הגמ' בספ"ב אי מוקמי' ליה אחר שנשאת א"צ לפ' דבקלקולה מיירי דהיינו אחר שנשאת כנ"ל

תוס' בד"ה ורבנן וכו' שכ' הסופר כדי להתלמד והוא החתים עליו וכו' עכ"ל ק' א"כ בפני נכתב סגי כיון דליכא אלא האי חשש וי"ל דוקא אי חתימי עליה ספרי דבי דינא הוא דאמרו מיגמר גמירי וא"כ חיישי' כיון דהבעל נטלו והחתים עליו עדים שמא החתים עדים שאינן בקיאין ולכך בעי בפני נחתם ומ"מ חששא רחוקה ולכך סגי בעד אחד

בד"ה חד וכו' כיון דאכתי איכא לעז וכו' עכ"ל מדכתבו כיון דאכתי וכו' משמע דקושיא היא מה הועילו חכמים בתקנתם מעיקרא קודם שתיקנו ליכא אלא לעז ואכתי איכא לעז וא"כ קושייתם היא לרבה דלרבא מעיקרא לאו לעז בלחוד אלא מדי דהוה אשטרות דעלמא רבעי קיום ודלא כמהר"ם לובלין ז"ל שכ' דקושייתם היא לרבא אבל מ"ש אח"כ ולמאי דס"ד הא דקתני אם יש עליו עוררין וכו' קאי נמי אמביא ממ"ה וכו' היינו לרבה דלרבא כיון דמשום לשמה כי מתקיים בחותמיו מאי אהני וס"ל לתוס' דכיון דפסיל ליה דקא' גבי רבה הוא פיסול ממש גם גבי רבא כן הוא וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ומ"ש אח"כ ועוד דלא תנן ברישא המביא גט וכו' היינו לרבה דהול"ל אם יש עליו עוררין פסול דלרבא לא קשיא דכבר כתבו דאם יש עליו עוררין קאי נמי אמביא ממ"ה

בד"ה אתי וכו' חציו אחרון טפי מראשון וכו' עכ"ל דאפי' לרבא ע"כ לו' כן שהרי תניא לקמן דף ה' דאפי' שמע קל קולמוס' וכו' וא"צ לעמוד על כולו

בד"ה הכא וכו' משמע ליה לרבא דידענו לא מהני

וכו' עכ"ל היינו מדקתני בפנינו ולא תני ידענו וכמ"ש מהר"ם ומהרש"א ז"ל אך מ"ש מהרש"א מההיא דלקמן דאלו אמרו בפנינו גירשה וכו' ק' להולמו ועיין במ"ב ולפמ"ש רש"ל דכל דבריהם כאן הם לפרש"י וגריס ידעתי ע"ש ע"כ דליכ' לפ' דבריה' הכי דאמאי דייק