משמרות כהונה חלק א ריב

קאי וזונה דוקא כל הנבעלת לפסול לה אפילו אינה תחת בעלה

גמ' פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה עיין במהרש"א בשם ת"י והריטב"א בחי' כ' דאלמנה על אחותו אמ' מגו דאיתוסף על כ"ג שיתמנה אחריו ע"ש ומגמ' בפ' אמרו לו די"ד ע"ב דקאמר דאיכא ברא לסבא ומהר"ם בחיבורו שם נר' דבהא לא הוי איסור מוסיף

גמ' חללה למה נאמרה אין איסור חללה אלא מאיסו' כהונה עיין במהרש"א ואכתי ק' מנ"ל למידרש כשם שחלוקה הא כולהו צריכי דכיון דלא שמעי' אין חללה אלא מאיסור כהונה אלא מדשינה דגבי כ"ה כתיב חללה קודם גרושה וגבי כ"ג כתיב חללה בתר גרושה א"כ בע"כ אצט' למכתב גרושה ומנ"ל דרשא דכשם ע"כ צ"ל דמיתורא דחללה לחוד שמעי' אין חללה אלא מאיסורי כהונה ואין צרי' למי' מדשינה אלא אחר דכתיבן כולהו לדרשא ניחא ליה לרש"י למי' מדשינה והריטב"א הק' לפירש"י למ"ד אין איסור חע"א אפי' בא"מ וליכא למידרש כשם שחלוקה וכו' למ"ל דכתיב חללה ע"ש ונ"ל דלדידיה י"ל דאצט' קרא לגרושה ואלמנה וחללה בגופין מחולקין לחייב על כל א' ומיירי לחייב על הקדושין אם קדש כולן ואע"ג דכבר שמעי' מנדה דגופין מחולקין חייב כמ"ש התוס' לעיל ה"ד בביאה דא"א לערבן אבל בקדש דאפשר לערבן לקדש כולן בב"א ליכא למילף מנדה וכה"ג איתא בפ' אמרו לו דקצר וקצר איכא למ"ד דלא אמרי' גופין מחולקין ע"ש ואפי' לרבא דאמר לקמן א"ח עד שיבעול מ"מ לכי בעל לוקה על הקדושין משום דלא יקח והריטב"א פי' דלא כפירש"י אלא דאצט' קרא לחייב על אחת מהם דאי לאו קרא הו"א א"ח עד שיעשה כולן ע"ש וק' דא"כ בכדי כתיב אלמנה שהרי בגרושה חללה זונה חייב כמו כ"ה וצ"ל דלענין מלקות קאמר ולעולם אפי' בלא קרא הוה ידעי' דעובר אלא דאצטריך קרא למילף על אחת מהם כיון דדמי ללאו שבכללות ומ"מ חדא מיהת לוקה אם עשאן כולן כדאיתא בריש כריתות גבי כל חלב שור וכשב ועז והשע"ה בה' א"ב דקכ"ה ע"ג הקשה ע"ד הריטב"א לר' יונתן דס"ל ויש לחלק אמאי אצט' קרא ע"ש ועפי"ה ניחא דאע"ג דעובר מוי"ו לחלק מ"מ לענין מלקות ס"ד דהוי לאו שבכללות ועי"ל במ"ש הט"ז בי"ד סי' רפ"ח סקמ"ט דלר' יונתן הוי"ו יש לה ב' משמעות דפעמים שניהם כא' ופעמים א' מהם והוי ס' בדבר ע"ש וה"נ אצט' קרא למלקות דאין להלקות על הס' איברא דדברי הט"ז תמוהים דא"כ במקלל אביו ואמו אמאי מקטיל בחד מינייהו לר' יונתן וכבר תפס עליו ה' בית יהודה ח"ב דס"ו ע"ג וכ"מ במנחות ד"צ ע"ב דפריך ולר' יונתן למ"ל קרא האמר עד שיפרט לך ע"ש וא"א מאי פריך הא הו"א מספק יביא שניהם ולכך אצט' קרא והעה"ש שם בסימן דכ"ח הוכיח דלא כה' ט"ז ממ"ש התוס' בנדה דנ"א ע"ב שהק' לימא או סנפיר או קשקשת לר' יונתן ע"ש וא"א היכי סמכי' ע"ז מס' ע"ש ויש לדחות מ"מ מק' לא לילקי כשיש לו סנפיר לחוד ועוד י"ל דקושית התוס' היא למסקנא דמסיק הא דכתיב סנפיר משום יגדיל תורה דכיון די"ל דכוונת התורה או סנפיר או קשקשת ודאי דלא אמרי' דכתביה משום יגדיל תורה וא"כ מדכתיב סנפיר איכא הוכחה דאו או קאמר

דף ע"ח ע"א גמ' ב' שמות ע"ז וב' שמות ע"ז וכו' מזה מוכח דר"י ל"ד אלמנה אלא בגרושה לכ"ה כדפירש"י וק' על הר"מ בפט"ו מה' א"ב וע"ש להר"מ ובמ"א כתבתי באורך ע"ש

דף ע"ט ע"א רש"י ד"ה בהא אמר רב וכו' ודילמא השתא הוא דבגרה וכו' עכ"ל משמע דאפי' איכא חזקה דנערות בתוך ו' ומ"מ לא הוי אלא ספיקא משום דאיכא כנגדה חזקה דמדהשתא בגרה וכו' ומשמע ליה הכי מדלא פריך הגמ' אלא בהא אמר רב וכו' ולא פריך גם לשמואל ועיין להריטב"א ז"ל בחי' ודוקא גבי חזקה דנערות הוא שכ"כ רש"י אבל כי איכא חזקה דפנויה מודה לדברי התוס' דאפי' לשמואל ליכא ספיקא כלל ול"ד לחזקה דנערות דמרעא לה חזקה דמדהשתא בגרה וכו'

תוס' ד"ה קידשה וכו' ליפלגו בקידש' אביה גרידא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלא ק"ל ליפלגו בהיא עצמה גרידא משום דכיון דלכ"ע צריכה גט אין נ"מ כ"כ ע"ש ועי"ל דס"ל לרי"ש כנ"ל לעיל דמ"ג ע"ב דאמר כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין ולרבנן נערה מקבלת קדושיה בלא דעת אביה וא"כ בקדשה היא עצמה גרירא אפי' לא אמרי' מדהשתא בגרה מ"מ נערה היא אחר י"ב שנים ומקבלת קדושיה מיהו י"ל דליפלגו בקידשה עצמה ביום אחד שאחר חר י"ב שנים ע"כ צ"ל כדברי מהרש"א ואע"ג דאי קבלה קידושין מאיש אחר איכא נ"מ דלרב א"צ גט מב' ולשמואל צריכה גט מב' מ"מ לגבי ראשון מיהא אין נ"מ כ"כ

ד"ה ושמואל וכו' אי הוי חזקה דנערות מודה רב וכו' עכ"ל עיין במהרש"א שהוכיח דס"ל להתו' כמ"ש הת"י דבתוך ו' לעולם לא יבואו סי' בגרות ועפי"ד נוחין דברי רי"ו בנתיב כ"ב שכ' משם התוס' דס"ל כפי' הר"מ דלא יבואו ס"ב בתוך ו' ול"ק מ"ש מהר"ם לובלין בתשו' סימן קל"ט ע"ש

ע"ב גמ' תני חדא הרי היא בוגרת וכו' נר' דלרב י"ל הא דתני חוששין בתוך ו' וכדלעיל לפירש"י ולא פריך הגמ' אלא לשמואל דליכא לאוקומי הא דתניא הרי היא בוגרת אחר שש דלישנא דהרי היא בוגרת משמע משום דאמרי' דמדהשתא בוגרת ואחר ו' בלא"ה מחזקי' לה בחזקת בוגרת ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א בתוס' ע"ש ועוד י"ל לקושיית מהרש"א דלרב י"ל דלא פליג אלא במכחשת ושמואל אפי' במכחשת פליג ואין כאן סתירה לה כלל דהלכתא כרב באיסורי ונר' שזה דעת הרמ"ה הביאו הטור בסימן ל"ז שכ' דדוקא במכחשת הוא דאמרי' מדהשתא בוגרת וע"ש במר"ן בב"י ועי"ל לקושית מהרש"א אע"ג דהגמרא קאמר דפלוגתייהו באין מכחשת היינו בשותקת אבל במודה שהיתה נערה אפי' רב מודה כמו שצדד בזה הח"מ שם וא"כ י"ל דברייתא דקתני חוששין במודה מיירי

תוס' ד"ה במכחישתו וכו' ול"ד דביומא דמשלם שש מיירי עכ"ל ר"ל וא"כ בחנם נקט מאתמול דלא הול"ל אלא מצפרא וא"צ למ"ש מהרש"א

דף פ' ע"א ד"ה שדרכו וכו' או אדם טהור וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אפי' אדם טמא הא אין אדם מטמא אדם אלא טומאת ערב וכבר טמא טומאת ערב משום נדות ע"ש ונ"ל דבאדם אם הוא בחיבורין מטמא אדם טומאת ז' כדאי' בפ"ב דע"א דל"ז ע"ב א"כ אי לאו צד דאדם טהור איכא ב' צדדים לטומאה שמא התינוק בעצמו ושמא אדם טמא בחיבורין וליכא לטהורי אלא צד אחד דהיינו אדם טמא שלא בחיבורין והוי כמו רובא לטומאה ולכך כ' אדם טהור דהוי ב' צדדים לטהרה והו"ל פלגא ופלגא וכה"ג כ' התוס' בפ"ב דחולין דף כ"ח ע"ב בשמעתא דמחצה