משמרות כהונה חלק א רט

דקרא בלישנא דתנאה ולא אצט' לאורוכי ולמכתב ואם לא יתחטא וצ"ל דלישנא דהוא יתחטא בו אצטרי' לשום דרשא

תוס' ד"ה הנקי ותו' והו' וק' דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי וכו' עכ"ל ואפי' למ"ש מהרש"א לעיל בד"ה בשלמא דלא בעי' תנאי קודם בלאו ובהן אלא בלאו סגי אבל בהן לחוד לא סגי והכא אם לא שכב הן הוא כמ"ש התוס' בדיבור הקודם

ע"ב ד"ה גר וכו' וא"ת א"כ ליבעי נמי מומחין וכו' עכ"ל וקושטא הוא דלא בעי' מומחין מדקבלין גר בזה"ז ותי' הר"ן דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע אפילו בזה"ז ודוקא בזה"ז דליכא מומחין אבל בזמן דאיכא מומחין בעי' מומחין וכה"ג אמרי' בר"פ דם שחיטה דבזמן הזה מקבלין גרים ולא בעי' קרבן מדכתיב לדורותיכם ובזמן הבית בעי' קרבן ובהכי ניחא מה שמק' ע"ד הר"ן מגמ' דיבמות דף מ"ו ע"ב דפריך ולימא נמי ש"מ בעי' מומחין ע"ש

ד"ה ואמר וכו' אלמא קסבר דאפי' ר"מ מודה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלפ"ז מתני' דזו ואצ"ל זו קתני ע"ש ונ"ל דמתני' מיירי בכל ענין אפי' בהוכר עוברה והוי זא"ז ור"ח אברייתא קאי כדקאמ' והא דתניא וכו' ולאו אמתני' קאי ובלא הוכר עוברה הוא דגריעא מלאחר שתתגיירי: דף ס"ג ע"א ד"ה ה"ג וכו' כיון דבלאו דמשועבד בלעלה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דס"ל דשאיני עושה דבר שאין בו ממש דלא כמ"ש התוס' שם ואין צריך לזה אלא דטעמ' דשאיני הוי לשון שבועה ונדר שהוציאו בלשון שבועה לאו כלום אפי' בדבר הרשות כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה משא"כ

ע"ב גמ' אמ"ר נאמן ליתן גט וכו' ק"ק לרב אמאי תני במתני' ד"ז גבי אב ואמאי לא תני לה באשה גופה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי וי"ל משום סיפא דאחד נותן גט ואחד כונס דדוקא באב הוא דא' כונס דמירתת מהכרה דאב אבל באשה לא מירתת

דף ס"ד ע"א קדשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה וכו' עיין להתוס' בכתובות דכ"ב סע"א שכ' אם אומר כשהיא בוגרת קדשתיה כשהיא קטנה נראה דאינו נאמן כיון דאין בידו עכשיו ע"ש וק' במ"ש בלשון נראה דהרי ד"ז נלמד ממשנתנו ותו במ"ש בטעמא דנאמן האב משום בידו דהרי בשמעתין מסיק הגמ' דלא מקרי בידו אלא טעמא משום דבנישואין הימניה רחמנא

גמ' הניחא לר"י אי טעמא דנפשיה וכו' הק' בשיטה הרי בידו להשיאו בעולה לכ"ג דמודה בה ר"י ע"ש ולכאורה היה נר' ליישב דמתני' כר"א דס"ל פנוי הכא על פנויה עשאה זונה ואיכא בבעולה לאו דזונה שו"ר דהא ליתא דא"כ תנא דמתני' במאי מוקי לה לקרא דכי תהיין לאיש דלקמן דס"ח ע"א ע"ש ועיין להשע"ה במ"ש לקושי' השיטה

גמ' ועוד אי אמר לא בעי' וכו' ק"ל מ"ש מדאמרינן בפ"ק דמציע' די"ו דבשדה סתם הוי בידו וסמכא דעתיה משום דהרבה מוכרין מצויין וה"נ הוי בשדה סתם ומיקרי בידו ויש ליישב

רש"י ד"ה דלא מוחזק וכו' ואי אתי אח לאחר מכאן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלחד תי' שכ' התוס' דנקנה דלא מוחזק לן באחי ובבני משום סיפא י"ל דרישא דיש לי בנים במוחזק באחי ע"ש ומלבד דפשטא דגמרא דכולה מתני' מיירי בדלא מוחזק באחי ובבני והתוס' לא כ' אלא דדינא דרישא אתי אפי' במוחזק באחי ומ"מ מיירי נמי בדלא מוחזק עוד בה דהגמרא בבתר' דקל"ד כי פריך אמתני' דהתם דקתני זה בני נאמן תנינא מי שאמר יש לי בנים נאמן משני התם בדלא מוחזק באחי וקתני יש לי בנים נאמן וע"כ נאמנותו מהניא לדכי אתו אחי כדברי רש"י והרא"ש ז"ל

ע"ב מתני' ואיני יודע אם גדולה שבגדולות וכו' עיין להתוס' לעיל דנ"ב ע"א בד"ה והלכתא ועיין מה שכתבתי שם

דף ס"ה ע"ב גמ' אי לימא דאית ליה סהדי להאי וכו' מי מציא אמרה וכו' הא דלא ניחא ליה למי' דאית לה סהדי גם לדידה עיין למהרש"א ומה שהק' הרשב"א נימא דאית לה סהדי על החבילה לחוד ולא על ב' עבדי' ע"ש י"ל דמ"ל להגמ' מלישנא דברייתא דכולהו מודו דהחבילה שלה אלא שכל א' אומר זו אשתי ומה שקנתה אשה קנה בעלה והאשה אומרת אלו ב' עבדי וממילא החבילה כמו שהם מודים

רש"י ד"ה ע"א וכו' אפי' לא מכחשא ליה איהו וכו' עכ"ל השע"ה בה' אישות ד"ן כ' דס"ל לרש"י כדעת המ"כ שהביא בב"י דע"א בהכחשת בעל דבר דלאו כלום דוקא לבע"ד אבל לאחריני מהימן ע"ש ואין נר' כן מפירש"י לקמן דס"ו ד"ה חזי ליה שכ' לאו הודאה היא ומותרין לטהורין ע"ש ועמ"ש בחי' בכריתות די"ב ע"ב ע"ש

תוס' ד"ה אמר וכו' כדאמר התם אם הביאוהו ב' וכו' עכ"ל ואע"ג דרבנן פליגי לא פליגי אלא במכחישם אבל באיני יודע אפי' רבנן מודו וכ"כ השע"ה ועיין למהרש"א אך ק' במ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דמשום רבותא דר"מ תני הוא אומר לא אכלתי דאמאי לא כ' עדיפא מינה משום דרבנן לא פליגי אלא באומר לא אכלתי אבל באומר איני יודע מודו ואפשר דהא מילתא באיני יודע לרבנן תלי בצדדי הבעיא דבעי התם בכריתות אי טעמא דרבנן משום מיגו או משום דאדם נאמן ע"ע וע"ש בתוס'

דף ס"ו ע"א גמ' מאי חזית דסמכת אהני וכו' הק' הפנ"י הא הו"ל ס"ס שמא לא נשבית ואת"ל נשבית שמא לא נטמאה ואעפ"י דאמרי' בפ' ע"י דביוחסין אפי' בס"ס אסור מ"מ בשבויה דרבנן לא מחמרי' בס"ס כמ"ש התוס' בכתובות דכ"א ועוד אמאי מהימן ע"א לאביי בכה"ג דרבנן הוא ע"ש הנה מ"ש מדברי התוס' דכתובות דשבויה דרבנן אין משם ראיה שהרי כ' דלא הוי בחזקת בעולה דמשמע דס' דאורייתא מיהא הוי שהרי לא כ' דהויא בחזקת שאינה בעולה וכ"נ מדברי הר"מ בפי"ח מה' א"ב שכ' דטעמא דבשבויה הקילו משום דס' דאורייתא לחומרא אינה אלא מדרבנן ועיין להתוס' לעיל די"ב ע"ב בד"ה אם ולהשע"ה בה' א"ב דקל"ב והפנ"י מכח קושיתו הוכיח דלא אמרינן בשבויה הקילו אלא אם היא לפנינו וטוענת ברי אבל אם אינה לפנינו כמעשה דינאי לא ע"ש

תוס' ד"ה אמר וכו' וי"ל דהתם מיירי באינו שותק וכו' עכ"ל התוס' בגיטין דנ"ד ע"ב הוסיפו א"נ מדרבנן וכ"כ הרשב"א כחי' בשמעתין וק' דא"כ מה הוכיח רבא לקמן מברייתא דמגורה הא התם בדאורייתא מיירי ואפי' אביי מודה וצ"ל דכונתם דמיירי בדאורייתא ובשותק דהו"ל לידע שאמ"ל בפניך נטמאו