משמרות כהונה חלק א רח

דבעה"ב מחלל וכ"כ הר"מ בפ"ז מה' מעילה דין ו' ע"ש וכ"מ מדקתני בכ"מ שהוא ולפי' ריב"א היכי יכול לחלל דבר שאינו ברשותו שו"ר להר"מ בפיהמ"ש והרע"ב שפי' דאחנוני קאי מיהו ק' לפי' הר"מ מאי פריך אר"י מצנועין נימא דנותנו להם במתנה להגנבים דאע"ג דאינו יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו כמ"ש המח"א בה' זכיה מ"מ ודאי יכול ליתנו במתנה למי שהופקד אצלו או גזלו כמ"ש ה' שאגת אריה סס"י צ"ג ע"ש וא"כ נימא דהצנועין היו אומרים הרי הוא במתנה להגנבים וכיון שהגנבים יכולין לחלל גם הצנועין יכולין לחלל מדין זכיה וי"ל דמלישנא דברייתא פריך דלא קתני שהיו נותנין להם במתנה

ע"ב גמ' נכתוב קרא לא יהנה וכו' מכאן יש להוכיח דאפי' נ"ל הנאה מלא תאכל דאפי' איסור הנאה כמשמע מ"מ שיעור ההנאה אינו בכזית כמו אכילה אלא כמו שאר איסורי הנאה דכתיב איסור הנאה בהדיא דאי איתא כיון דנ"ל מלא תאכל הוי שיעור הנאה כשיעור אכילה מאי פריך ליכתוב לא יהנה ומכאן ק"ל עמ"ש ה' מש"ל בפי"ד מה' אבל דכ"מ דנ"ל איסור הנאה מלא תאכל אי נפסד מלאכול לא מיתסר בהנאה כיון דאינו חייב באכילה משום דנפסד ל"מ בהנאה כיון דנ"ל מלשון אכילה אבל באיסור הנאה דכתיב בהדיא אסור בהנאה אפי' נפסד ע"ש דא"כ מאי פריך לכתוב לא יהנה

תוס' ד"ה המקדש וכו' לא סמכא דעתיה וכו' עכ"ל השע"ה הק' מדאמרי' בפ"ק דבכורות ד"ט ע"ב תקדוש במאי דביני ביני ע"ש וי"ל דדוקא בשלא כדרך הנאתו הוא שכ' התוס' דלא סמכא דעתה דלא אסקא אדעתא אשלא כדר"ה אבל אי איכא שו"פ בכדרך הנאתו סמכא דעתה ובהכי ניחא מה שהק' לדברי התוס' הללו אמאי לא תני במתניתין גם איסור מאכלות הלא גם בהו לא סמכא דעתה דסבורה היא ליהנות בהם באכילה ועפי"ז ניחא ועיין לה' הלכות יו"ט ד"פ ובמ"ש מהרש"א דפגול פקע הקדש מניה עיין במתני' בפ"ק דפסחים די"ד ע"א ועמ"ש בחידושי' שם

דף נ"ז ע"א ד"ה משעת וכו' דהא תנא ציפורי מצורע וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דע"כ משולחת אסורה מיהא משעת שחיטה לר"י דאי שריא מנ"ל דאסורין בהנאה לחזקיה דע"כ ממשולחת הוא דילפי' לה כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה וזה

ד"ה תנאי וכו' ובכריתות משמע דילפי עגלה וכו' עכ"ל ק"ק מהיכא משמע להו הכי נימא דלא מייתי התם אלא מדיליף תנא דרי"ש ציפורין מעגלה לאסור מחיים שמעי' דס"ל ע"ע נאסרת מחיים וע"כ דס"ל משום דרשא דע"ע נאסרת מחיים וע"כ תנא דרי"ש דיליף ציפורין מעגלה לענין לאסור מחיים דאי לאחר שחיטה הא נ"ל מקרא דאשר לא תאכלו וע"ש בתוס'

גמ' מ"ד מידי דהוה אקדשים וכו' י"מ הא טעמא דר"ל משום דיליף מע"ע כרלעיל ולמ"ל האי קרא נילף מע"ע דנאסרת גם לאחר עריפה וי"ל דס"ל דאין ללמוד לאחר עריפה משום דקי"ל אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בי וע"ע ותרומת הדשן ב' כתובין הבאין כא' ואין מלמדין כדאיתא בגמרא בכ"מ ולפ"ז צ"ל דעיקר קרא דאשר לא תאכלו להנאה דוקא משוה דאין ללמוד מב' כתובין אבל לענין אכילה ליכא ב' כתובין דמצינו כמה דברים דנעשית מצותי ואסור באכיל' וס"ל לר"ל כשינויא דאת בשרו דלעיל דלא דייקי' לכתוב לא יהנה ודברי התוספות בד"ה וזה הם לר"י ולא לר"ל וכמ"ש מהרש"ל ז"ל

רש"י ד"ה אמאי וכו' דילמא בשעת קיחה וכו' עכ"ל לפי' משפ"י לעיל דס"ד שנצטרפ' בשחיטתה לא יצדק לשון דילמא דהא ודאי הוא דבשעת קיחה לא היתה טריפה ועיין בתוספי הרא"ש שכ' דרש"י חזר בו ע"ש וא"כ י"ל דדיבור זה אחר חזרה הוא

דף נ"ח ע"א תוס' ד"ה ושני וכו' וי"ל מדכתי' וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דהגמ' דקאמר הניחא למ"ד אין מלמדין ידע דאיכא מיעוטא לגלויי דהוו ב' כתובין אלא דלא ס"ד דאיכא תרי מיעוטא ולמ"ד לא סגי בחד מיעוטא די"ל דלא מיעטיה אלא מההוא דינא דכתיב ביה מיעוטא כיון דחלוקין בדינייהו ולסוגיא דע"א דאצט' הוא לחליפי חליפין חד מיעוטא דיובל היא הוא דמגלה אב' כתובים דהוו ב' כתובי' והתוס' חד מינייהו נקטו ודלא כמהרש"ל בגמרא ועיין להר"מ בפ"ז מהלכות עכו"ם ולה' פר"ח בנימוקיו שם

ע"ב גמ' כאן בשכר הבאה ה' צ"ק שם בבכורות הק' אמאי לא מוקי לה בשכר בטלה דמוכח ותי' דבהנאה דמוטלת על הכהן אפילו בטלה דמוכח אסור והשע"ה הק' מהירוש' דרבינא הוה ידע סהדותא וכו' ע"ש וי"ל דרבינא עד אחד הוה ולית ביה משום לא יגיד כדאי' בקמא דנ"ד דאע"ג דאמרי' דחייב בידי"ש י"ל היכא דאית ליה פסידא דבטלה דמוכח לא מחייב בידי"ש ועמ"ש בחידו' בבתרא דל"ד

דף ס' ע"ב רש"י ד"ה מאי בינייהו וכו' ע"כ לר"ה נמי אסור' לינשא וכו' עכ"ל הא דלא כ' הכי לעיל גבי מאי בינייהו דקדושין משום די"ל דכיון דקאמר אב' פשיטא ה"ה לענין נישואין וחדא מנייהו נקט דנישואין וקדושין חדא מלתא היא אבל הכא דלא נקט הבינייא דנישואין דדמיא להביניי' דלעיל הוצרך לומר דאפי' ר"ה וכו'

תוס' ד"ה אב' וכו' והא ליתא דאפי' לר"י וכו'

עכ"ל עיין למהרש"א שכ' דבין הכא בגיטין ובין לעיל בקידושין ניחא ליה למי' בינייא לענין גט וכו' ע"ש ולפ"ד מ"ש התוס' אח"ז דהומ"ל לעיל אב' נאבדו הקדושין הומ"ל דא"כ לא הוי בינייהו גט אלא דקושטא קאמרי דאפי' לר"י הוו קדושין דאפי' נתאכלו המעות הוו קדושין ואע"ג דבקדושי שטר לא הוו קדושין מ"מ ניחא ליה למנקט הביניי' דמתוקמ' גם בקדושי כסף

דף ס"א ע"ב גמ' בשלמא לר"מ היינו דכתי' אם תטיב שאת מק' הא דאמרי' ביומא דנ"ב ובכ"מ ה' מקראות אין להם הכרע וחד מינייהו שאת ואמאי אין לו הכרע הא אי קאי אדבתריה הוי מעשה קודם לתנאי שאת אם לא תטיב וי"ל דההיא דחשיב שאת בהדי מקראות שאין להם הכרע אתיא כרחב"ג דפליג אר"מ וס"ל דלא בעי' משפטי התנאים כמ"ש התוס' לעיל דאכולהו פליג ואפי' לפירש"י דלעיל דל"פ אלא אתנאי כפול מ"מ מודה הוא דאיכא תנא דפליג אכולהו כדמוכח מס"פ הפועלים

דף ס"ב ע"א גמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו וכו' כ' הרשב"א ז"ל דהומ"ל וליטעמיך תקשה נמי לר"מ הא באיסורא מודה דמכלל לאו אתה שומע הן כדאית' בס"פ שבועת הערות ע"ש ולפ"ז ניחא מה שפירש"י דמה דפריך והזה אטהור למ"ל אכולהו פריך ול"ק משה"ק מהרש"א ז"ל

רש"י ד"ה סד"א וכו' דברישא דקרא לאו בלישנא דתנאה וכו' עכ"ל ק"ק ליכתוב ברישא