משמרות כהונה חלק א רז

הא י"ל דס"ל למתני' דכלים כמ"ד כהן ואפי' כהנת וא"כ גם נשים בכלל ישראלים

דף נ"ג ע"ב ד"ה איהו וכו' משמע מתוך פי' שלא יחולו וכו' עכ"ל משמע להו הכי דכיון דלפירש"י מיירי שאין שוה כאן פרוטה ע"כ דלא יחולו הקדושין אלא בירוש' דאי לא"ה במאי מקדשה דס"ל להתוס' דמאי דאמרי' לעיל חיישי' שמא שו"פ במדי אפי' ידעי' דשו"פ במדי לא הוו אלא קדושי ס' דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל אי לא חלין הקדושין אלא בירוש' שפיר קדושי ודאי וכ' לכ"נ כפי' הקו' שני ומיירי בדאיכ' מעשר הרבה דיכול למוכרו כאן ב ועיין להריטב"א בחי' ועיין למהרש"א ז"ל

בא"ד וכ"מ לקמן דקאמר ופודה וכו' עכ"ל עמ"ש בחידושינו לעיל דכ"ד ע"א ע"ש

בא"ד קאמר ר"ח דלאו עסתכם להתחייב בחלה וכו' עכ"ל ומאי דפריך שם מעיר הנדחת היינו נמי כיון דכתיב שללה לאו שללה הוא וכ"כ התוס' בפ"ק דבכורות ד"ט ע"ב וזה נעלם מה' ע"י ע"ש

דף נ"ד ע"א ד"ה בכתנות וכו' וא"ת א"כ היכי קאמר ר"י וכו' עכ"ל ק"ל לימא דר"י ור"מ ס"ל כרבנן דר"נ במעילה די"ט ע"ב דס"ל דדוקא בבהמה הוא דס"ל יש מועל אחר מועל ולא בכ"ש מיהו לר"מ י"ל דבגמרא בעירובין די"ג ע"ב אמרינן לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו ולא ר"נ שמו אלא ר' נחמיה שמו הרי דר"מ הוא ר' נחמיה שו"ר דהא ליתא דבגמ' לקמן דנ"ה משני ההיא דאין מועל אחר מועל כר"י ולא כר"מ והשתא הא ר"מ גופיה דהוא ר"נ אמרה להא מלתא דאין מועל וכו' אלא ע"כ דהגמרא בעירובין דקאמר ולא נהוראי שמו מלתא אחריתא קאמר דההוא שקורין אותו ר' נהוראי ר"נ שמו ולא קאי אר"מ שהיה שמו ר' נהוראי וכ"מ קצת מגמרא דשבת דקמ"ז ע"ב ע"ש

ד"ה אימא וכו' מכאן משמע דל"ג וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א לר"י מההיא דמועלין בחדתין דאכתי לא ס"ד הא דבאכילה מודה ע"ש ול"ק דהא קרא כתיב בשגגה וע"כ לר"י לפום הס"ד דלקמן קרא בקרבן מיירי כדלקמן וא"כ הא דמועלין בחדתין י"ל לקרבן דוקא קאמ'

ע"ב ד"ה תרי וכו' תני אבני מזבח וכו' באין וכו' עכ"ל ולפ"ז מאי דפריך בירוש' דשקלים שהביאו התוס' לעיל בד"ה מועלין וכי יש מעיל' בשיריים הו"מ לשנויי דאתיא בהאי תנא דמב"ה אתו ועיין לה' קרבן העדה שם והנה הר"מ בפ"ד מה' שקלים פ' דאתו משירי הלשכה והק' הכ"מ אמאי שבק גמ' דידן דאמרי' מב"ה ותפס כהירוש' ע"ש ולפ"ד התוס' כאן י"ל כיון דפ' דירושלים מיקדשא בה' נדרים והך ברייתא דהירוש' אתיא כוותיה לכך פ' כהך דהירוש' ותפס הבריית' כלשונ'

ד"ה גמר וכו' נילף משביעית וכו' עכ"ל אף על גב דאמרינן לקמן דנ"ח ע"א שביעית וע"א ב' כתובים הבאין כא' ואין מלמדין בג"ש מלמדין ועיין במ"ש התוס' בפסחים דס"ד ע"ב ע"ש

גמ' מ"ל חד סתמא וכו' ה' יבין שמועה הק' מכאן עמ"ש התוס' בספ"ב דמגילה דהלכה כראב"ע דאכילת פסח עד חצות מדסתם לן תנא בפ' איזהו מקומן ובפ' ע"פ ובריש ברכות וע"כ דכונתם משום דסתמי טובא הוו דהא במגילה התם סתם לן כרבנן והרי הכא אמרי' מ"ל חד סתמא וכו' ותי' דכוונת התוספות משום דסתמא דבדוכתא עדיפא ע"ש ולא נהירא דא"כ מאי מייתי התוס' מריש ברכות הא התם לאו דוכתא הוא אלא ע"כ דמשום סתמי טובא והכא שאני משום דהמשנה היא גופא אלא דנשנית בב' מקומות וכמ"ש בשיטה שלא נ"ש כאן ע"ש וההיא דפ' מ"ח שהביא הי"ש אינה לענין כאן כמובן ועיין להר"ש בריש מס' מע"ב ועיין להשע"ה בה' חו"מ דפ"ב ע"ש

דף נ"ה ע"ב גמ' דמייתי נמי תודה וכו' אין להקשו' ניחוש שמא חליפי תודה דאינה טעונה לחם והו"ל לחם לבדו ואין בא בנדבה וכדאמרינן במנחות ד"פ די"ל כיון דמייתי נמי בהמה אחרת לשלמים יכול להתנות אי הך דנמצאת חליפי תודה דהוי האי דשלמים לתודה והא לחמה וכה"ג איתא שם

תוס' ד"ה דמייתי וכו' מדקתני בסמוך פסח וכו' עכ"ל מק' נימא דמותר פסח מתנה בתודה דשניהם ליום ולילה א' ול"ק דלישנא דגמ' דקאמר לאח"ז שלמים הוי משמע דמתנה בשלמים והגמ' גופיה דחיקא ליה לאוקמא דלא כבן עזאי בת"כ דס"ל מותר הפסח א"נ אלא בלילה וכה"ג כ' השע"ה בפרק ג' מה' ק"פ אסוגיא דפסחים דפ"ט דדחיקא ליה לאוקמא הגמ' דלא כבן עזאי והתוס' שכ' ליום ולילה ל"ד ולישנא דגמ' דפסחים שם נקטו

ד"ה אין וכו' וה"נ אמר בה גוזל וכו' עכ"ל הו"מ לאוכוחי מגמ' דפ' לולב הגזול דאהך ברייתא דמייתי התוס' בסמוך פריך והא בעינן כסף צורה אלא לדמי הרי דבמעות מע"ב מחללין על בהמה ולא בעי' כסף צורה אלא משום די"ל דלכתחילה דוקא בעי' כסף בדמי מע"ב וכמ"ש מהרש"א ומיהו דוקא במעות מע"ב אבל במע"ב גופיה בעי' כספ' צורה אפילו לעיכובא מדפריך שם והא בעי' כספ' צורה

דף נ"ו ע"א ד"ה במזיד וכו' ולכך אין מתחלל בדיעבד גזירה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בפי' דברי התוס' דסוכה שכוונו למ"ש הת"י לחלק בין דרך חילול בין דרך מכר ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דברייתא דסופה בחילול מיירי דקתני אין מתחללין והגמרא שם מייתי סייעתא מינה לר"י דאמר שביעית אפי' דרך חילול ונר' דאע"ג דחילול הוא מ"מ כיון דהמעות של אחד והבהמה של אחר הוי כמו מכר דחכמים יפקיעו המכר ודוקא בבהמה שלו מחללה על מעות שלו הוא דאין כח בידם לעקור החילול אבל לעקור המכר יש כח בידם דהפקר ב"ד הפקר ומ"מ בדברי התוס' בסוכה יותר נר' שכוונו לתי' מהרש"ל ומהרש"א לא ניחא ליה בזה משום דא"כ מאי מק' התוס' לקמן לפירש"י וכמו שכן הק' ע"ד מהרש"ל ז"ל ויש מי שתי' דהכא לא ניחא להו לו' לפירש"י דהבהמה קדושה משום דקתני אחד שוגג וא' מזיד יחזרו דמים למקומן וכי היכי דבשוגג הבהמה חולין כשיחזרו דמים למקומן ה"נ דכוותה במזיד אבל בבריית' דסוכה שפיר י"ל כדברי מהרש"ל דהבהמ' קדוש'

ד"ה מתקיף וכו' והר"מ פי' שאני הכא וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפ' מרוב' דס"ט ע"א שכ' דצנועין בשל שני שבוע מיירי דבשביעית הוי הפקר ואינו יכול לחלל ע"ש וצ"ל דאזלי בשי' ריב"א דאי לפי' הר"מ יכול לחלל בשביעית מדין זכיה ולפי' הר"מ צ"ל דס"ל דשביעית אינה נוהגת בנטע רבעי דאלת"ה מאי פריך הגמ' שם אר"י מצנועין נימא דבשביעית מיירי דעניים גופייהו יכולין לחלל וא"כ צנועין יכו' לחלל מדין זכיה וק"ל על פי' ריב"א ממתני' דסוף מעילה דקתני כיצד יעשה נוטל כלי או אוכל ויאמר הקדש בכ"מ שהוא מחולל וכו' ופירש"י