משמרות כהונה חלק א רו

משינויא קמא משום קושית הטעהו מבע"ל ולפי מאי דמשמע להו להתוס' בד"ה דהוה דמשום כולהו פרכי דפריך הדר קשיא קושית הרשב"א וי"ל

דף מ"ט ע"ב גמ' אדעתא למיסק לא"י כ' הרא"ש ז"ל דגילה דעתו קודם המכר אבל מפירש"י לקמן בד"ה למפטר שכ' אבל האי גברא דטרח וכו' נר' דמשום דטרח הוא דידעינן דאדעתא למיסק לא"י ודלא כמהרש"ל ז"ל ובמאי דפירש"י במקרקעי כ' מהרש"א משום דבמטלטלי מוקמי' בחזקת דמי שבידו עכשיו ולפום מאי דדחי ש"ה דלחומרא אבל מקרקעי בחזקת מרא קמא ע"ש וכ"כ התוס' בבתרא דל"ב ע"ב בד"ה והילכתא אבל לפירשב"ם שם בכל ספיקא דדינא מוקמי' להו בחזקת מי שבידו עכשיו ולפי' צ"ל דמאי דקאמר שאני הכא לחומרא לאו דהוי הדבר בס' וכמ"ש בשיטה שלא נ"ש לקמן ע"ש

תוס' ד"ה דברים וכו' וק' הא בעי' ת"כ וכו' עכ"ל כ' מהרש"א מכולהו מתני' לקמן די"ל דבת"כ מיירי ע"ש ובמתניתין דהטעה לשבח מקודשת אע"ג דהמקדש אמר בהדיא דאם לאו לא יהיו קדושין י"ל דכיון דהתנאי הוא לטובת האשה והוא סבור שכך ניחא לה כיון דקושטא הוא דהטעה לשבח הוי פיטומי מילי כיון דלא התנית האשה וכמ"ש התוס' דפ' הכותב ועיין להפנ"י לקמן אהא דמייתי הגמ' ההיא דאעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו ע"ש

דף ן' ע"א גמ' שאני הכא דלמפטר נפשיה וכו' מדלא משני כדלעיל שאני הכא דלחומרא משמע דמעל ממש קאמר דמייתי קרבן ואין זה חומרא אלא דמשני דטפי תלי' דלמפטר נפשיה וכ"כ הרשב"א בחי' ודברי הרא"ש בתוספותיו בזה קשין להולמן

ע"ב גמ' מקדשי והדר כתבי פשיטא הא דלא משני כדלעיל דרובא מקדשי והדר כתבי וכו' משום דבכה"ג פשיטא דלא חיישי' למיעוטא ודוקא לעיל דאיכא סברא כיון דשלח סבלונות ולא מדכר שם קדושין סברא הוא דהוי האי גבר' ממיעוט' ולכך הוה ס"ד דחיישי' למיעוטא מיהו לשי' התוס' ק' ועיין להריטב"א בחי'

תוס' ד"ה חיישי' וכו' והא בעי שידבר מענין לענין וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אמאי לא ניחא להו לאוקמה באמר מענין לענין ולמידחי פירש"י לגמרי וי"ל דא"כ מקודשת ודאי ואמאי אמר לישנא דחיישי' מיהו התוס' בגיטין ד"מ ע"ב כ' דאשכחן לישנא דחיישי' דהוא ודאי ולא ס' כמו חיישי' שמא במי מילין כתבו ע"ש

ד"ה מ"ד וכו' חיישי' למיעוטא משום חומרא דא"א וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דבתי' הוכיחו ממים שאין להם סוף ע"ש וי"ל דשאני התם דאיכא חזקת איסור אבל הכא איכא חזקת היתר דפנויה ורובא להיתירא

ד"ה לא תקח וכו' וי"ל דלאו ממשמעות וכו' עכ"ל לפ"ז כי מוקי רבא משום דכל שאינו בזא"ז וכו' לא אצט' תו לקרא דלא תקח דלא כדמשמע מדברי רש"י בד"ה ומתני' וכו'

דף נ"א ע"א גמ' תיובתא דרבא ק' לפמ"ש הרשב"א בשמעתין דאביי מודה במקדש אשה ואחותה כא' דכה"ג קדושין שאמ"ל לא הוו קידושין דעכ"ל כן כיון דל"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז וכו' ולא פ' אביי אלא באחת מב' אחיות כיון דמה שאינם מסורים לביאה אינו אלא מחמת ס' ע"ש א"כ מאי פריך לרבא נימא דלא קאמר רבא דלא הוו קדושין אלא במקדש אשה ואחותה כא' אבל בא' מב' אחיות מודה ואי משום דא"ה קשיא לאביי ממתני' כיון דע"כ אפילו כה"ג ס"ל דהוו קדושין מ"מ אמאי פסיקא להגמ' לאקשויי לרבא טפי מאביי כיון דלרבא גופיה לא ק' אלא משום דאי לא מיירי אלא בב' אחיות כא' ול"ל דרב"א דכל שאינו בזא"ז קשיא לאביי הרי לאביי נמי ק' מתני' ואי לא מיירי אלא בא' מב' אחיות א"כ קשיא לרבא ממתניתין ואמאי פסיקא ליה לאקשויי לרבא טפי מאביי ולתי' א' שכתב הרשב"א דאביי ס"ל דרבא דכל שאינו בזאח"ז ניחא דס"ל להגמ' דב' אחיות כא' ואחת מב' אחיות שוין הן דכולהו אין מסורין לביאה ואין לחלק ביניהם ועיין להתוספות בעירובין ד"נ ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' דאמר א' מכם מבואר מכאן דכה"ג דאם קדש זו לא קדש זו לאו קני את וחמור ומכאן תמה השיו"ט סימן י"ד דנ"ו ע"ג עמ"ש הרא"ש בתשו' סי' ס"ח אות ז' סמך למנהג שנהגו דאם כתוב בשטר שעבד עצמו לכל מוציא שטר זה יאודי או גוי דאעפי"כ נהגו שאין גובין בלא הרשאה דהטעם הוא כיון דלגבי גוי בטל הוא דהעדים ל"מ זכו לגוי דאין זכיה לגוי וכיון דהוא כללם יחד יאודי וגוי כיון דלגבי גוי בטל גם לגבי יאודי בטל ותמה השיו"ט דאפי' למ"ד קני את וחמור ל"ק כלל מ"מ כה"ג דאמר או זה או זה לאו קני את וחמור הוא כמו שמתבאר מסוגיין ע"ש ולע"ר ל"ד כלל דהכא לא קדש אלא אחת אבל התם משכחת לה דיצאו שניהם גוי וישראל בשותפות ודמי לקני את וחמור כיון דאיכא גוונא דשניהם יצאו ול"ד לשמעתין כלל וכה"ג כ' הר"ן בהלכות בפ"ק דגיטין בשמעתא דמעמד ג' לענין ברירה ע"ש גם מה שהוכיח שם השיו"ט דכשאמר זה או זה לא שייך למי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש י"ל דבגמר' בגיטין דל"ג פליגי ר' ורבנן באמר לעשרה כתבו אי בטלה כולה או לא אע"ג דהתם כיון דלא אמר כולכם כונתו כל מי שירצה מכם גם שם אמרי' בב' שלוחי הולכה דכונתו או זה או זה שייך למילף בטלה מקצתה בטלה כולה

דף נ"ב ע"א תוס' ד"ה והלכת' וכו' דשארי' ישראל וכו' עכ"ל ק"ל דהא פליגי אביי ורבא לעיל דמ"ה ע"ב בההוא דאמר לקריבאי וכו' ורבא ל"ל שארית ישראל וקי"ל כרבא וי"ל דשאני התם דמתחילה הוא אמר לקריבאי ובהכי ניחא מה שהק' המח"א בה' שלוחין סי' כ"א ובמ"א כתבתי בזה

בא"ד משום דלא יעש' כן וכו' עכ"ל וההיא דקדשתי את בתי הגדולה דנאסרו אמצעיות י"ל בכולן בוגרות מיירי ושוו ליה שליח דכיון דמתורת שליחו' הוא דמקדש להו לית ביה משום לא יעשה כן במקומנו ועיין למהר"ם לובלין ז"ל

גמ' מיתיבי קדשה בגזל וכו' הא דלא מוקי לה כר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים משום דקתני גם גניבה אבל ק' לאוקמה כר' דס"ל בב"ק דקי"ד דסתם גזילה וגניבה יאוש בעלים וע"ש בגמ' ובמ"א כתבתי בזה

ע"ב תוס' ד"ה וכי וכו' שאין ישראלים נכנסין לשם וכו' עכ"ל כ' השע"ה דה' שדה יהושע כ' דרש"י דייק לה מדקתני שאין ישראלים וכו' דלשון ישראל הוא אנשים ולא נשים כדתניא בת"כ ישראל ולא נשים בישראל ואפי' נשים וקדשי קדשים שיצאו לעזרת ישראל נפסלו ע"ש וליתא שהרי פליגי תנאי בפ' הזרוע איכא למ"ד כהן ולא כהנת ואיכא מ"ד כהן ואפי' כהנת וכמו כן בישראל וא"כ י"ל דההיא ברייתא דת"כ ס"ל כהן ולא כהנת ומה הוכחה איכא ממתני' דכלים