משמרות כהונה חלק א רד

אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושין ועיין לה' ב"ח וח"מ סי' ל"ז ע"ש וזה נ"ל דעת רש"י בכתובות דנ"ז ע"ב דאהא דאמרי' אין פוסקין על הקטנה להשיאה פירש"י משום טורח ולא פי' משום דאסור כמ"ש אח"כ אהא דפוסקין להשיאה כשהיא גדולה משום דבמשיאה כשהיא קטנה ליכא אסורא וע"ש במהר"ם שי"ף ז"ל אך מדברי התוס' בשמעתין בד"ה אסור אין נר' כן

גמ' וישלח מלמד שעושה שליח בחידושי בגיטין דכ"א הקשיתי לשאול אמאי אצט' קרא ללמדנו שעושה שליח הא אייתר קרא דכריתות למעוטי אם התנה עליה תנאי דאגידא גביה כגון שלא תשתה יין לעולם ואי איתא דאינו עושה שליח תנאיה לאו תנאה כדאיתא בכתובות דמ"ה דבעי' במשפטי התנאים תנאי שהמעשה אפשר לקיימו ע"י שליח ולעת עתה חשבתי דרכי די"ל דבגירושין יש ב' דברים כתיבה דבעי' שהבעל או שלוחו יכתוב הגט ויש המסירה דבעי' הבעל או שלוחו ימסרנו בידה ובכתיבה לא מהני תנאי כדאי' בפ' המגרש דאם התנה בשעת כתיבה הגט בטל וא"כ כי אצט' ושלח ללמד שעושה שליח הוא לכתיבה דליכא תנאה אבל למסירה ילפי' לה מדמהני תנאי

תוס' ד"ה אסור וכו' ה"מ בגדולה שמתקדשת ע"י עצמה וכו' עכ"ל מדתלו הדבר במתקדשת ע"י עצמה או על ידי אביה ולא סגי להו לחלק בין גדולה בין קטנה משמע דבקטנה נמי אם מתקדשת ע"י עצמה כגון שאמר לה אביה צאי וקבלי קדושיך ליכא איסורא וכמ"ש ה' ח"מ ע"ש

גמ' מה לגירושין שכן ישנם בע"כ וכו' ק"ק נילף קידושין משליחו' דידה בגירושין דדרשי' מושלחה דאשה עושה שליח אע"ג דבעי' מרצונו וי"ל במ"ש התו' לקמן בד"ה נפקא דלא ילפי' מחטאת משום דכופין אותו ולכך עושה שליח וה"נ באשה דכוותה ואפי' למה שמהפך מהרש"א שם הגי' מ"מ י"ל דמודה דיש סברא לכאן ולכאן ופרכי' להאי גיסא ולהאי גיסא ובהכי ניחא מאי דק' אמאי אצט' ושלחה נילף דאשה עושה שליח בגירושין מקידושין דגמרי' בהיקישא דויצאה והיתה אלא משום דאשה כיון דבע"כ הוא סברא הוא דאינה עושה שליח מיהו בלא"ה י"ל דאצט' קרא דושלחה משום דמילי לא ממסרן לשליח ולאפוקי ממ"ש מהרימ"ט בתשו' דאפי' בשליח א' אמרי' מילי ל"מ לשליח קמ"ל דלא ובמ"א כתבתי בזה

ע"ב תוס' ד"ה נפקא וכו' דבחטאת כתי' אותו בע"כ וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ועפ"ד ניחא מאי דק' אמאי אצט' קרא לקדשים נילף מבינייא דתרומה וחטאת אלא משום די"ל דשאני חטאת ותרומה שכן מדעתו מיהו ק' נילף מגירושין ותרומה וחטאת

ד"ה והנכרי וכו' וק' לפי' דמשמע וכו' עכ"ל הכי משמע להו דר"ש ס"ל יש קנין דאי ס"ל אין קנין אם מרחו ישראל חייב גם לר"ש וא"כ מאי פריך הגמ' לר"ש למ"ל קרא נימא דאצטריך להיכא שמרחו ישראל דהשתא איתיה בתרומה דנפשיה כה"ג אלא ע"כ דר"ש ס"ל יש קנין ועמ"ש מהרש"א ז"ל

דף מ"ב ע"א ד"ה ודילמא וכו' אבל לריב"ק דאמר וכו' עכ"ל מפשט דבריהם נר' דקושטא הוא לריב"ק בחד קרא סגי וכן הבין מהרש"א בכוונתם ועפי"ז תימה על הרא"ם שנעלם ממנו דבדי התוס' וכ"ה בתוספי הרא"ש ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הגמ' אקרא דשה לבית אבות ודילמא שאני הכא דא"ל שותפות בגוויה הא קרא דשה לבית אבות דהוא בלקיחה מיירי סתמא כתי' ומיירי אפי' ל"ל שותפו' בגוויה כמו קרא דושחטו אותו לריב"ק ומכח קו' זו נר' עיקר בכוונתם דגם לריב"ק קשיא אלא דהגמ' נקט הך קו' אר' יונתן משום דלדידיה קשיא טפי דקרא בא"ל מיירי וכמ"ש אחי ז"ל בס' בני סמיכי בכוונתם ע"ש

ע"ב גמ' שאני מעילה דילפא חטא וכו' עיין בשיטה שהק' דפריך לעיל למ"ל גם אתם בתרומה הא אי לא כתי' בתרומה הוה ילפינן תרומה ממעילה דאין שליח ע"ש ועיין לה' טורי אבן בחגיגה דיו"ד שכ' ליישב דברי רש"י שם שכ' שליחו' דתרומה מגם אתם דס"ל דלמסקנא דמעיל' יש שלד"ע דילפא מתרומה אצט' למילף שליחות דתרומה מגם אתם דאי לאו הכי הוה ילפי' תרומה ממעילה ע"ש ואכתי ק' במ"ש רש"י במציעא ד"י ע"ב דשליחות דכל התורה מתרומה ילפי' דמסקנא דגמרא לעיל דילפי' מגירושין וקדשים ובדברי רש"י דחגיגה י"ל דס"ל דלפי מאי דמסיק לעיל אליבא דר"ש סד"א הואיל ודרשי' אתם ולא אריסין ה"נ אתם ולא שלוחכם וכו' ה"נ נימא לרבנן

דף מ"ג ע"א אלא למ"ד מלמדין מאי א"ל הקש' מהרש"א אי ילפי' ממעילה אמאי איצט' קרא בקדשים וגירושין ע"ש ומקדשים י"ל אצט' קרא משום דהוו בע"כ לפמ"ש מהרש"א גופיה לעיל בתוס' בד"ה נפקא ע"ש וגם מגירושין י"ל דעיקר קרא לשליחות דאשה משום דהוו בע"כ או משום דהוו מילי כמ"ש לעיל וכיון דאתא לשליחות דאשה בע"כ למיכתב לישנא דושלחה כינוי לאשה ובריית' דלעיל ה"ק אי לשליחו' דאיש הול"ל ושלח ומדכתיב ושלחה ע"כ לשליחות דאשה

ע"ב תוס' ד"ה תנן וכו' ומיהו ק' דלקמן וכו' עכ"ל אין להקשו' אמאי לא דחו פירש"י גם מהירושלמי שהביאו בסמוך דמוכח דבשאין יכולה לשמור גיטה אביה מקבל וא"כ מדקתני וכל קטנה שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מקבלת גיטה משמע דביכולה לשמור מקבלת גיטה גם היא די"ל דסיפא מיירי בשאין לה אב וכמ"ש התוס' בגיטין דאתיא הך סיפא גם כר"י ובאין לה אב ע"ש

רש"י ד"ה גירושין וכו' דהוא נמי ניחא ליה שתקבל היא וכו' עכ"ל משמע דהויא היא כמו שליח אביה והגמ' בפ' התקבל דקאמר ידא יתירתא זכי לה רחמנא ס"ל דטעמא דר"י משום דקידושין דמדעתה וכו' כדלקמן

דף מ"ד ע"ב תוס' ד"ה אלא וכו' וי"ל בשלמ' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דגרסי בגמ' תיובתא דעולא ע"ש והא דלא פריך לשמואל למאן דמתני דעולא אדשמואל דהשתא שמואל אפילו בלא שידך בעי גט י"ל דרב דמותיב הך תיובתא לא שמיע ליה הך דמתניתין דעולא אדשמואל ובעיקר קושית התוס' י"ל כיון דטעמיה דשמואל משום שמא נתרצה האב ע"כ היינו דוקא בדליתיה לאב דלישוי ליה אבל אי איתיה לאב ואמר דלא נתרצה מהימן ולא בעי גט ובכה"ג איירי הך מתניתין דהא האב גופיה בעי ליבומי

דף מ"ה ע"א גמ' מת ונפלה לפני אחיו הא דלא אשמעי' גם בנתקדש' לדעת אביה צריכה מיאון נר' דבנתקדשה לדעת אביה א"צ מיאון כיון דקידושי א' לדעת אביה והוו קדושין