משמרות כהונה חלק א רג

דמומיא דהיכא דנ"ל איסור הנאה מלא תאכל כיון דאפקיה בלשון אכילה היכא דנפסד שאינו חייב על אכילתו דהוי שלא כדרך אכילתו אינו חייב גם על הנאה משא"כ במת דנ"ל איסור הנאה מקרא אחרינא חייב על הנאה אפי' נפסד מלאכול ע"ש וא"כ י"ל דלעולם חדש אסור בהנאה כמו ג"ה ומאי דקתני הכא אין איסורו איסור הנאה היינו היכא דנפסד מלאכול ושפיר ילפי' כלאים וערלה מק"ו מחדש ומאי דפריך התם והרי ערלה טעמא דכתיב ג' ערלים וכו' אין לו' דאצט' קראי לכה"ג דנפסד דמלישנא דברייתא דקתני אין לי אלא באכילה בהנאה מנין משמע דבכל גווני הנאה אצט' קרא ואע"ג דבברייתא דלעיל שם גבי שור הנסקל קתני כה"ג ומוקי לה בהנאת עורו היינו דברייתא מיירי בעור וה"ק אין לי דאסור העור אלא באכילה דנבילה היא אבל גבי ערלה אי מיירי בנפסד אז אינו אסור באכילה אמנם הא ליתא דהכא ר"ש קאמר לה ואיהו ס"ל כ"ש למכות וכיון דכ"ש למכות גם שלא כדרך אכילתו אסור מדאורייתא כמו שמתבאר מדברי התוספות בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל וא"כ גם אי מיירי הכא בחדש בנפסד מלאכול שמעי' מינה דחדש מותר בהנאה דאי איתא דאסור בהנאה גם בנפסד אסור בהנאה לכ"ש כמו שאסור באכילה אעפ"י שלא כדרך אכילתו והדק"ל מ"ש חדש מג"ה

תוס' ד"ה לא וכו' ועוד לא הוי כמו בעוד ג"י ישא פרעה וכו' עכ"ל ק' מאי ק"ל לפי' הי"מ הא י"ל דבעוד ג"י דהקב"ה גם הוא בתוך ג"י אלא דחוץ מיום הדיבור ודכוותא בקרא דפרעה י"ל בעוד ג"י חוץ מיום הדיבור וקרא דויהי ביום הג' לג"י דקרא קמא ויש ליישב

בא"ד שאם פגע יובל שנת ז' לרציעתו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אמאי לא פי' הגמ' כפשטיה בעבד דעובד שש ומקץ ז' שנים היינו תחילת שבע ע"ש וי"ל דבסוף שש קי"ל ולא הול"ל שבע וקרא דכתיב ובשביעית יצא לחפשי אתי לדרשא דחלה ג' כדלעיל וקרא דנביאים לא נחית לדרשא זו

ע"ב ד"ה הערלה וכו' בק"ו מחדש וכו' עכ"ל נר' דלמ"ד הל"מ י"ל קושייתם דמדאצטרי' הל"מ בערלה ש"מ דלא ילפי' מק"ו דאיכא שום יוכיח דאי לא"ה למ"ל הל"מ בערלה מיהו י"ל דערלה לא אתיא אלא בשתים ולא שמעי' מינה כלאים דאתיא בג' דאיכא למי' דעל חומרא הג' ליכא שום יוכיח ועפי"ז ק' עמ"ש מהרש"א בדיבור שאח"ז איברא דדבריו יכונו למ"ש התוס' לעיל לחד פי' דלערלה בשתים היינו נטע רבעי אבל גוף הערלה אתיא בג' כמו כלאים ולההוא פי' ניחא קושייתם ע"ד שכתבתי

דף ט"ל ע"א גמ' הא כתיב שדך למעוטי זרעים שבח"ל ולרשב"י לעיל דיליף ערלה וכלאים בק"ו מחדש צ"ל למעוטי הרכבת אילן דלא נילף מהיקישא

רש"י ד"ה חקתי וכו' והכא אתה מוסיף ללמוד וכו' עכ"ל עיין בגמ' בסנהדרין ד"ס דנראה דהכל מדברי שמואל

תוס' ד"ה תני וכו' ולא פריך אלא למ"ד וכו' עכ"ל דלמ"ד כלהו מדרבנן א"ש אף החדש כיון דכולהו מדרבנן אבל למ"ד ערלה הל"מ כיון דאיכא במתני' דאורייתא ודרבנן בדברי ת"ק וחדש הוא דאוריי' ודאי דקאי אדאורייתא ועמ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה ההוא וכו' דהא כלאי זרעים אין אסורין בהנאה וכו' עכ"ל ל"ד אלא אפי' באכילה שרו ומה"ט לא אתו בק"ו מחדש בהנך חומרי באיסור עולם ואין היתר לאיסורו דאיכא למיפרך מה לחדש שכן אסור באכילה וכתב מהרש"א דלחד פי' שפי' לעיל דאין היתר לאיסורו היינו דאסור לזרוע אתיא בק"ו מחדש גם זרעים ע"ש ואין להקשות ליפרוך מה לחדש שכן אסור באכילה דאיכא למי' הרבעת בהמה תוכיח דשרי באכיל' ונוהגת גם בח"ל

בא"ד לאיצטרך קרא כיון דחובת קרקע וכו' עכ"ל

ק"ל דפ' כל הבשר דף קט"ו אמרי' דכלאי זרעים עים לא אסירי מכל שתיעבתי לך משום דאיתקש לכלאי בהמה דיוצא מהן שרי ע"ש וא"כ שפיר אצט' קרא דשדך לכלאי זרעים דאע"ג דחובת קרקע היא הו"א נוהגין בח"ל מהיקישא דכלאי בהמה כמו הרכבת האילן דנוהגין בח"ל מהיקישא דכלאי בהמה

ד"ה לא קי"ל וכו' ואי ל"ל לר"י כלאי זרעים למ"ל שדך וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דמיעוטא דשדך הוא בכלאי הכרם כמ"ש התוספות בדיבור הקודם וכבר עמדו בזה מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ונ"ל דלר"י ע"כ דס"ל דקרא דשדך בכלאי זרעים שהרי טעמא דר"י דבעי' ג' משום דכתיב כרמך לא תזרע כלאים וכמ"ש התוס' אח"כ ואי קרא דשדך בכלאי הכרם אדרבא נילף מקרא דשדך דמשמע קרקע לא תזרע כלאים דסגי בב' מינין וכמ"ש אח"ז דהט' דבזרעים סגי בב' מינין אלא ע"כ דר"י ס"ל דשדך לא תזרע כלאים בכלאי זרעים מיירי ומשום דלא נימא קרא דשדך בהרכבת האילן מיירי לכן לא הוכיחו ראייתם אלא ממיעוטא דשדך דאי בהרכבת האילן נ"ל מהיקישא דנוהג אפי' בח"ל וע"כ לא מתוקם קרא אלא בכלאי זרעים ואע"ג דחובת קרקע היא י"ל דר"י ס"ל דלא תליא מלתא בחובת קרקע ולא כ' התוס' בדיבור הקודם דלזרעים לא אצט' מיעוטא אלא לתנא דמתני' דקתני כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו'

דף מ' ע"ב ד"ה לימוד וכו' למגמר לדידיה ודאי מעשה עדיף וכו' עכ"ל ר"ל מעשה עדיף לענין השבח דאמרי' קיים עדיף טפי אבל לאגמורי לא אמרי' דגרע ממעשה אבל לענין השכר ודאי לימוד גדול ממעשה אפילו לימוד דידיה כדאמרי' הכא ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל

פרק שני

דף מ"א ע"א גמ' בהא איסורא נמי אית בה וכו' מק' ומטו בה משמי' דה' נ"ב א"כ היכי הוו קידושין ע"י שלוחו הא שלד"ע לחד תי' שכ' התוס' בפ"ק דמציעא דהקידושין בטלין ואפי' בדרבנן אמרי' אין שלד"ע כמ"ש ה' מש"ל וי"ל דשאני הכא דכיון דלא אסיר אלא מדרבנן מדאורייתא מיהא מקודשת ולא עקרו הקדושין דאוריי' למקדש בפסולי עדות דרבנן

גמ' אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה כ' ה' שמחיו"ט סי' יו"ד דדוקא לקדשה כשהיא קטנה ולא תנשא אלא עד שתגדל אבל אם מקדשה ומשיאה כשהיא קטנה ודאי מתרצה בו ועפי"ז מתרץ מה שק' אשמעתין מגמ' דסנהדרין פ' ן' סורר ומורה דאמרי' במשיאן סמוך לפרקן איכא אפי' מצוה ע"ש ועפי"ז מתורץ גם מה שמק' מדאמרי' לעיל בפ"ק אומר