משמרות כהונה חלק א רב

שתפרו בפשתן הגוילין די"א ע"א ויש ליישב

ד"ה מאי א"ל וכו' א"כ איפכא וכו' עכ"ל מ"ש בתי' ה"ד מהרש"א דלמ"ד תפלין אין הז"ג נשים חייבות כדאיתא בעירובין לקמן דהתם אחר המסקנא דהכא דילפי' ממורא ואיכא ג' כתובים או ב' כתובי' למ"ד אבל השת' פרכי' אמ"ע שלא הז"ג לפוטר נשי' ותפלין בכלל

תוס' ד"ה משום וכו' וי"ל דל"ל דריב"ב וכו' עכ"ל ואע"ג דת"ת ופו"ר צריכי מ"מ כיון דפדיון הבן ל"צ הוו ג' כתובים וכך היא המדה בכל ג' כתובים הבאין כ"א כדמשמע מדברי התוס' ביומא ד"ס ע"א גבי תרי מעוטי כתיבי ע"ש ועמ"ש מהרש"א ז"ל: ע"ב גמ' הא כיצד גילוח שיש בו השחתה וכו' הקש' בשיטה מנ"ל למדרש הכי נימא דבכהנים איזהר אפי' אמספרים ובישראל איזהר אמלקט ורהיטני והג"ש דפאת פאת למגמר ישראל מכהנים אבל כהנים מישראל לחייב אמלקט ורהיטני א"צ ג"ש דמק"ו ילפינן ע"ש דיש ט"ס בדבריו ונ"ל במאי דמתבאר מגמ' ביומא דנ"ה ע"א דהמופנה הוא המלמד ע"ש בפירש"י והכא פאה דגבי ישראל הוא דמופנה וע"כ ללמד על הכהנים והדרי בי דדרשא דהאי ברייתא קאמר הגמ' מדלא כתי' את שבזקנך והוי כמאן דכתי' פאה וג"ש זו אינה מופנה כל עיקר דלגופיה אצט' ועיין בשיטה שהק' היכא ילפי' בג"ש זו דאינה מופנה כלל ולזה יש לו' בכה"ג למדין שהרי אף בבנין אב למדין כדפירש"י ולא גרע ג"ש דאינה מופנה מב"א וה"ט כמ"ש התוס' לקמן דל"ו בד"ה א"כ וכו' דבפי' המצוה למדין ישראל מכהנים ע"ש ועיין למהרימ"ט ז"ל

דף ל"ו גמ' ואביי מ"ט לא אמר כרבא וכו' הקשה מהרש"א ז"ל לישני כמ"ד לילה זמן תפלין והוי מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות ע"ש ונ"ל דהגמ' ניחא ליה הכי כי היכי דא"ש טעמא דתנא דמתני' דפליג על אסי בקרחה דל"ל דתנא דמתני' ס"ל תפילין מ"ע שלא הז"ג שהרי ברייתא דלעיל קתני איזהו מ"ע שהז"ג וחשיב תפילין בהדייהו ואמתני' קאי

גמ' כי פלחי לע"א ל"מ בנים ת"ש ואומר זרע מרעים וכו' מכאן תשובה למ"ש המפרשים בטעמו של דבר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אלא מחשבת ע"א דהאב אינו מעיד על בנו והמחשבה אינו יודע בו אלא הקב"ה ולכך אינו מצרפה למעשה אבל בע"א יצא מכלל בנים עכ"ד ולפ"ד ק' לר"י דס"ל דאפי' כי פלחי לע"א נק' בנים א"כ אמאי מחשבת ע"א מ"ל דכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם והא נק' בנים ואין האב מעיד על בנו

ע"ב תוס' ד"ה אי דפדה וכו' תימה הניחא למ"ד לדורות וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דהגמ' פריך אמתני' דסתם מתני' ר"מ ואיהו ס"ל דלדורות בכ"ג משום דא"כ הו"ל להק' עוד דהיכי קתני נוהגת באנשים משמע בכולהו כהנים הא דוקא בכ"ג ואין לו' דהיא גופא פריך דהא גבי מאי דפריך אי דפנים כהן המשיח כתי' וכו' א"א לפרש כן ודומיא דידה פריך גבי פרה ועיין למהרימ"ט בדיבור שאחר זה ולתוספי הרא"ש ז"ל

ד"ה ומה וכו' וי"ל דפירכא זו דטעון כלי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א גם פירכת צפון לא פרכי' לה מה"ט ע"ש לפ"ד פרכת צפון נמי פירכא כ"ד היא וי"ל הטעם משום די"ל אדרבא מליקה בראש המזבח עדיפא מצפין בעזרה ועוד י"ל דנילף משלמים וליכא למיפרך אלא מה לשם בן צאן וכו' ופירכת שם היא פרכת כ"ד כדאיתא ברפ"ב דזבחים

ד"ה כל וכו' הו"ל לילך אחר הרוב וכו' עכ"ל ק"ל דבר"פ הלוקח במס' בכורות קאמר רבינא כי אזלי' בתר רובא היינו ברובא דלא תלוי במעשה אבל ברובא דתלוי במעש' לא וא"כ ה"נ ההרכבה תלוי במעש' ונימא דאנן דלוקחין מן הגוים קי"ל כרבינא וע"ש בתוס' וה' מג"א סי' ח' סקי"א כת' דדוק' התם שמא לא בא עליה זכר ואת"ל בא שמא לא נתעברה ע"ש נר' דדוקא התם דאיכא ס"ס אבל הכא ליכא ס"ס מיהו נראה דלרווחא דמלתא כ' ואת"ל וכו' ועיקר דבריו הם דדוקא התם דשמ' לא בא עליה זכר אבל גבי ציצית הרי ידעי' שהיו מתוקני' דאל"ה ק' למ"ל להגמ' לו' משום דתלוי במעשה הול"ל משום דהוי ס"ס אלא ע"כ דלא הוי ס"ס כיון דרוב מעברו'

דף ל"ז ע"א ד"ה הרי וכו' דהא חשיב ערלה במתני' וכו' עכ"ל פלוגתא דאמוראי היא לקמן הל"מ או הלכות מדינה והגמ' כאן כמ"ד הלכות מדינה לפ"ד התוס' מיהו ק"ק אמאי לא מוכחי מכלאים דלכ"ע מדרבנן כדלקמן ועיין למהרש"א בדיבור הקודם

ד"ה והרי וכו' וע"ק דקאמר מר בסמוך וכו' עכ"ל ק"ק מאי קו' הא מ"מ שבת בענינא דמועדות כתו' ואין צריך שיהיה מושבות גופה בענינא דמועדות וי"ל דכונתם דטפי הי"ל לרש"י לפרש דקרא דמושבות דכתיב בענינא דמועדות קאמר כיון דאיכא מושבות שם

ע"ב ד"ה הואיל וכו' דרובם ערלים וכו' עכ"ל אע"ג דכולן מלו במצרים מ"מ כשנצטוו אח"כ בסיני על הפריעה לא חשיבא מילה דמל ולא פרע כאלו לא מל ומ"מ לא הוי אלא רוב משום דאיכא שנולדו מהולים ואיכא נמי שפרעו מעצמן במצרים כמו שעשה אאע"ה אעפ"י שלא נצטווה ופסח שעשו בשנה שנייה ע"פ הדיבור היה גם להו עוד י"ל

ד"ה ממחרת וכו' לשון תורה לחוד וכו' עכ"ל נר' דר"י עיקר תי' משום דלשון תורה לחוד ומ"ש אח"כ וע"כ צ"ל כן וכו' הם דברי התוס' ולא דברי ר"י ובאו לאוכוחי דלא כר"ת וממילא מתורץ קושיתם ועיין למהרש"א ונר' דגם לפר"י צ"ל דהיה להם ישן לאכילת מצה דאל"ה מאי משני הגמר' לא הוו צריכי הא צריכי לאכילת מצה ומ"ש מהרש"א בדיבור שאח"ז דלדברי ר"י לא היה להם ישן דהירושלמי ס"ל כן דלא כגמרין לאפוקי לפיר"ת דהוזכר בקרא בהדיא דהיה להם ישן ומ"ש מהרש"א ממחרת הפסח אכול משום עשה דמצה מעיקר' לא אכול ע"ש י"ל דבקרא כתיב בעצם היום דמשמע ביום ממש ולא בלילה

דף ל"ח ע"א גמ' ומה חדש וכו' הא דלא קאמר חומרא דכלאים דע"י עבירה בא י"ל משום דבשל נכרים נוהג חדש וס"ל דלא הוזהרו ב"נ על כך

גמ' ואין איסורו איסור הנאה וכו' ק"ל דפ"ב דפסחים דכ"ג ע"א דפריך והרי חדש דכתיב ביה לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה ולא פריך אלא ממשמעו' כמ"ש התוס' שם ואמאי לא פריך מברייתא הלזו דקתני בהדיא דחדש אין איסורו איסור הנאה ועוד ק"ל למ"ש התוס' שם דכ"ב ע"א בד"ה ור"ש לחד תי' דחזקיה מודה דלר"ש לא תאכלו איסור הנאה במשמע מדאסר ג"ה בהנאה ע"ש דא"כ קשיא דר"ש אדר"ש לכ"ע דס"ל ג"ה אסור בהנאה והכא שרי חדש בהנאה ומ"ש ג"ה מחדש ולכאורה י"ל במ"ש הרב מש"ל בפי"ד מה' אבל בפסק