משמרות כהונה חלק א ר

דשמעתין ודע דמוכח מכאן דאעפ"י דזכיית הבעל אינה אלא מדרבנן מוסיף חומש וכה"ג אמרינן בפ' הנזקין דס"ה דמוקי לההיא דמערימין בעציץ שאינו נקוב ול"ד להא דאמרינן בריש מעילה דרבנן אינו מוסיף חומש ע"ש

ע"ב גמ' המכריעין לפני חכמים וכו' כ' מהרש"א לפירש"י להמכריעין א"צ לצריכות' דלעיל ע"ש וק' להמכריעין הכהו ע"י וסופה לחזור יהיה יוצא בהם לחירות כדפריך הגמ' לעיל דשינויא דגמ' דא"כ שן ועין מאי אהני לא יתכן להמכריעין דאצט' לאשמועי' רא"צ ג"ש וי"מ דמ"מ מאי אהני דכתבינהו לשן ועין בין ב' הכללות

תוס' ד"ה סמויה וכו' דחטטה עשאת מחוסר

אבר עכ"ל מ"ש מהרש"א משן ל"ק דשן לא הוי מחוסר אבר שהרי שן אחת אפי' מום לא הוי בקדשים כמ"ש התוס' בפ"ו דבכורות

ד"ה ת"ל וכו' תימה למ"ל קרא וכו' עכ"ל עיין בחי' בפ"ק דע"א ד' ה' ע"ב

דף כ"ה ע"א גמ' שפתיו פשיטא הא דלא דחי לא על שיניו משום דשיניו ולשונו שוין ואכתי קשיא דר' אדר' ולפמ"ש מהרש"א בתוס' דבשיניו אפי' רבנן מודו ניחא טפי דגם בשיניו ק' פשיטא ומ"ט דרבנן ודע דפסקי הר"מ סתראי נינהו דבה' עבדים פ' דבלשונו א"י לחירות ובה' פ"מ פ' דהוי מום והגמר' מדמה להא כדפריך ועוד תניא ושניטל רוב הלשון וה' ע"י כ' דמספק"ל הלכה כמאן ופ' לחומרא בתרוייהו ע"ש וליתא דעבד מוחזק בעצמו ובכ"מ דאיכא ס' דדינא אינו משתעבד מה"ט דמוחזק בעצמו ועיין להשע"ה בה' עבדים דל"ד ע"ג ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה בהמה וכו' ור"י הקשה על פי' ר"ת וכו' הול"ל לימא אביי ורבא כר' וכו' עכ"ל הא דלא הקשה ממלתייהו דרבנן דאמרי עד שימשכנה וכדהוכיחו לעיל משום די"ל כפי' ר"ח הכהן דבסימטא מסתמא מוכר קדם והו"ל רשותו ולכך אי בסימטא מיירי אע"ג דמסיר' עדיפא ה"ד בקדם לוקח אבל חכמים מיירו בקדם מוכר ומטעמא דהו"ל רשותו אבל אביי ורבא מפלגי בין ר"ה לסימטא ואי איתא הו"ל לאפלוגי בסימטא גופה דאי קדם לוקח קני במסיר' אלא משמע דבכל גוונא מיירי בין קדם לוקח ובין קדם מוכר וכי היכי דבקדם לוקח הוי פי' מלתייהו דקאמרי בסימטא קני במשיכה אפ' במשיכה קאמרי ה"נ בקדם מוכר הוי אף במשיכה וא"כ הו"ל אביי ורבא כר' דר' ס"ל מסירה קונה בסימטא אפי' בקדם מוכר ופליגי ר' ורבנן בהא מילתא אי איתא דמיירי בסימטא ועיין למהרש"א ז"ל

דף כ"ו ע"א גמ' אמר קרא ויתן להם אביהם וכו' עם ערים וכו' כתב הריטב"א' ז"ל וז"ל ואין לו' דהתם מדין חצר קאמר דמדכתיב עם ערים משמע דמקנה להו תרוייהו בהדי הדדי ולא מ"ל אלא באגב ע"ש מפשט דבריו נר' דקנין חצר ל"מ אלא אם היתה החצר שלו מקודם קנין הנקנה שה עכשיו וכ"כ הש"ך סי' ר"ב מסברא דנפשיה והם דברי תימה דבכ"מ אמרי' דגיטו וידו באים כא' לכ"נ דכוונת הריטב"א היא דמדכתיב עם ערים משמע דלא מהני אלא אם הקנה שניהם כא' ולא מ"ל דלא מהני אלא בב"א אלא באגב דקנין חצר מהני אפי' הקנה בזה אח"ז: ע"ב תוס' ד"ה מעשה וכו' אדרבא גרע טפי וכו' עכ"ל נר' דמאי דגרע טפי הוא דהשתא כיון דכבר זכו בהם מקבל המתנות נוסף איסור גזל דאפי' משלם דמיהן מ"מ מעיקרא אכלום משא"כ כל זמן שלא הופרשו ולא זכו בהם

בא"ד והלא לא היה ירא וכו' שהרי התבואה היתה בבית וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דיש לחוש שמא יאכלום בני ביתו של ר"ג ע"ש לק"מ דכבר כ' התוס' שיש תבואה הרבה ולא היה חושש שמא יאכל הכל

דף כ"ז ע"א גמ' נתון ליהושע ומקומו מושכר לו בסיפא דהך תני אמר ר"י ת"מ שבו נתון לראב"ע ומקומו מושכר לו וכ' בשיטה יש שלמדו מכאן דאפי' ע"י קרקע המושכרת יוכל להקנו' לאחר ע"ג ודחה דשאני הכא דל"ל לר"י בו שום זכות אלא ט"ה ולכך די בקרקע המושכר לו ע"ש וק' א"כ מאי פשיט הגמרא בסמוך להנך בעיי דשדה במכר ומטלטלין במתנה ושדה לא' ומטלטלין לא' מהך מתני' דש"ה דל"ל בהו שום זכות אלא ט"ה ויש לחלק בין הנושאין

ע"ב רש"י ד"ה גלגול וכו' ואי קשיא הול"ל בשקינ' לה כשהיא ארוסה וכו' עכ"ל ושומרת יבם מיירי במשקה כשהיא שומרת יבם וכמ"ד שומרת יבם שותה וכמ"ש התוס' שם והיינו לחד פי' מפירש"י אבל לאידך פי' היינו גופה דפריך הגמרא שם ע"ש

תוס' ד"ה בד"א וכו' כגון שהמוכר היה חייב ללוקח וכו' עכ"ל מדלא כ' שזקף דמי המכר ע"ע בחוב משמע דס"ל דזקיפה הוי כנתינת המעות וקונה מדין כסף כדעת הריטב"א לעיל דט"ז ע"א ע"ש ולעיל בד"ה ומקומו שהק' ליקנו בקנין סודר ותי' דאין שכירות נקנה בחליפין לא ק"ל ליזקפו ע"ע בחוב דמ"ל זקיפה ומ"ל נתינת שכירות ולא ק"ל אלא בלא מעות כלל ליקני בק"ס ועיין לה' קול אליהו חח"מ סי' י"א ע"ש

דף כ"ח ע"ב גמ' ע"כ כר"ש ס"ל ואף ע"ג דאיכא לאוקמה כר"ש דס"ל בפ' הזהב ד"ת מעות קונות אפי' לר"ל ולוקח אינו חוזר מ"מ לא ניחא ליה לאוקמי סתם מתני' כר"ש דלית הלכתא כוותיה ולמאי דגרסי' במתני' נתחייב זה כמ"ש התוס' במתני' א"ש בלא"ה דנתחייב זה הוא הלוקח ור"ש ס"ל בלוקח אינו יכול לחזור בו אפי' במילתא דשכיחא

דף כ"ט ע"א תוס' ד"ה משכו וכו' ת"ל מטע' דאמירתו לגבוה וכו' עכ"ל י"ל בזה דמשום אמירתו לגבוה איתיה בשאלה דכל זמן שלא בא הקדש ליד הגזבר איתיה בשאלה ולכך נקט טעמא דלא יהיה כח הדיוט וכו' דקנה במשיכ' ושוב ליתיה בשאלה

ע"ב ד"ה ואזיל וכו' קודם שנולד הבן וכו' עכ"ל ק' דאפי' אחר שנולד הבן כל שלא עברו שלשים יום לא נתחייב וי"ל דרש"י דס"ל בבכורות דמ"ט דטעמא דבעינן שלשים יום כדי שיצא מכלל נפל וא"כ כשיעברו שלשים יום אגלאי מילתא למפרע דלאו נפל הוא חיובו עליה משעה א' וע"ש בתוס'

בא"ד יאמרו לכהן הנחנו לך וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דכי הוו בני חרי מטלטלי ומכרן לא הוי כאשתרוף ויכולין לו' הנחנו לך מקים כיון שהוא מכרן וכ"כ המבי"ט וכמ"ש במ"א בזה באורך

בא"ד דמיירי כגון דאיכא ה' משועבדים מיצחק וכו' עכ"ל י"מ א"כ למ"ל למימר דאיכא ה'