משמרות כהונה חלק א קצט

לעיל ד"ג ע"ב שהוכיחו דג"ש דוקא לחומרא הוא י"ל דשאני הכא דבדין גופיה דגאולת חצאין אין ג"ש למחצה וילפי ליה בין לקולא בין לחומרא אבל לעיל דין אחר הוא

גמ' א"ד לקולא אמרי' וכו' הא דלא קאמר א"ד היכא דגלי גלי כדאמר בסמוך בבעיא דבתי ע"ח י"ל דבעיא הלזו אבע"ל בתר דפשטא לבעיא דבתי ע"ח דפלוגתא דר"ש ורבנן היא ולרבנן ס"ל דאינה נגאלת לחצאין וע"כ משום דילפי גאולתו משדה אחוזה דמק"ו שכ' התוס' בד"ה איתיביה לא אתיא דאכתי השתא לא קי"ל דינא דע"ע וא"כ שמעי' דלא אמרי' היכא דגלי גלי ולכך נקט א"ד לקולא אמרי'

גמ' איתיביה אם גאול יגאל וכו' מלישנא דאיתיביה נר' דלא פריך ברייתא אברייתא אלא על הפשטן פריך וס"ד דלאו מר"ש לחודיה פשיט הבעיא אלא דהק' כיון דע"כ ב"ש ס"ל דגואל לחצאין ולא אשכחן רבנן דפליגי עליה בהאי דינא א"כ אעפ"י דלא דרשי טעמיה דקרא בדין בתי ע"ח מודו דנגאלת לחצאין מטעמא דהיכא דגלי גלי וע"ז פריך דהרי מצינו דרבנן פליגי ומשני אין ודאי דרבנן פליגי ואנא לא פשיטנא אלא מר"ש דס"ל דהילכתא כר"ש בהאי מלתא ועיין פירש"י בשינויא דגמ' ולפ"ז שפיר כ' התוס' דלא פריך אלא מסיפא דמרישא י"ל דבתי ע"ח נגאל לחצאין מטעמא דהיכא דגלי גלי ועיין מהרש"א בתוס': דף כ"א ע"א תוס' ד"ה משום וכו' וי"ל דאדרבא וכו' ומה מקדיש וכו' עכ"ל עדיפא להו הק"ו ממקדיש מק"ו רע"ע משום דע"ע גופיה אית ליה למילפיה ממקדיש כמ"ש מהרש"א ולכך כ' לשון אדרבא מיהו מה שהוכיח מהרש"א מדאצט' ונגאל שמעי' דלא ילפי' ג"ש ע"ש י"ל דאפי' ילפי' ג"ש לקולא הוא דילפי' כדנקט הגמ' בצדדי הבעיא דע"ע ולכך אצט' ונגאל דאפי' לחומרא גם ק' בעיקר דבריו הא בע"ע כתיב והשיגה ידו דילפי' מניה דאינו לוה ונגאל וא"כ היכי מצי למילף ע"ע ממקדיש הא איכא למיפרך מה למקדיש שכן לוה ונגאל וי"ל לזה דגם והשיגה ידו אינה אלא משמעות וכשיש לנו ק"ו מפקי' ממשמעותיה וכן צ"ל בדברי התוס' גופייהו שהרי בשדה אחוזה ילפי' דאינו לוה ונגאל מוהשיגה ידו כדפירש"י לעיל ואינו גואל לחצאין מכדי גאולתו וכיון דמתרי קראי נפקי אכתי ק' קושית התוס' למ"ל כדי גאולתו נילף מע"ע דאין לו' דילפינן ממקדיש דאיכא למפרך מה למקדיש שכן לוה ונגאל אלא ע"כ דוהשיגה ידו אינו אלא משמעות וכדכתי' ואין להקשו' איפכא למ"ל והשיגה ידו נילף דלוה ונגאל מ"ע ול"ל דנילף ממקדיש דהא כתי' כדי גאולתו דאינו נגאל לחצאין די"ל דאצט' למאי דדרשי' במכות ד"ח ומצא דומיא דוהשיגה ידו ולאו יתורא הוא ואינו אלא משמעות ובזה ניחא דלא נקטו בקושיתם אלא קרא דכדי גאולתו ולא נקטו גם קרא דוהשיגה ידו

גמ' לקובעו חובה וכו' ק"ק א"כ אמאי תני בברייתא בתים שהוא בתי החצרים הול"ל שדה אחוזה ולקובעו חובה וי"ל דקמ"ל דאפילו לקובעו חובה דלא כתיב בהדיא איתקשו בתי החצרים לשדה אחוזה ועי"ל דקרא דגאולה תקנו לשדה אחוזה וריבויא דבכל לבתי החצרים וברייתא אריבוייא דבכל קאי וס"ל השתא דלא איתקשו אלא למאי דכתיב בהדיא ופריך למ"ד בתי החצרי' מאי בכל הא אתקשו לכל מילי ואמאי איצט' בברייתא לרבות מבכל מדקתני בתים ולא קתני שדה אחוזה וניחא בזה מה שהק' התוס' נימא דאתא בכל לע"ע דהגמרא פריך אברייתא

ע"ב גמ' לקרוב קרוב קודם וכו' נר' דהשתא דחי לה בתי החצרים ושדה אחוזה במקום ע"ע אבל לעולם דאתא נמי לבתי ערי חומה ואיצט' ג' גאולתו חד לגופיה וחד לבתי ע"ח וחד לשדה אחוזה ובתי החצרים וק"ק על התוס' שנדחקו בזה ויש ליישב

גמ' ת"ל דבעי' אהבתי וכו' ק' למ"ש התוס' לעיל די"ד ע"ב דאי לאו אזנו הו"א מוכר עצמו נרצע אעפ"י שאין יכול לו' אהבתי כיון דילפי' שכיר שכיר לפ"ז נימא דרבנן ס"ל מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית כרבנן דלעיל וס"ל בחדא כר"א דמוכר עצמו נרצע ולכך איצט' לטעמ' דנעש' בע"מ לכהן מוכר עצמו

דף כ"ב ע"א הוא אינו אוהב את רבו ורבו אוהבו וכו' י"ל הא ביבמות דקי"ז ע"א אמרינן דקרא דכמים הפני' לפנים מיירי באהבה שבין אדם לחבירו דכי הוא אוהב את חבירו גם חבירו אוהבו ול"ל דבריי' הלזו כר"י דדריש ליה לקרא התם בדברי תורה דהרי הר"מ פסקה לברייתא הלזו ובה"א פ' כרבנן דהתם ועיין בדברי הריטב"א בחי' כאן ומתיישב שפיר

ע"ב גמ' ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין הו"מ לשנויי תנא ושייר דהא שייר משיכה אלא משום דמתניתין לקמן דנכסים שיש להם אחריות וקנין בכסף ובשטר וחזקה לה תני חליפין ולא שייר מידי אחרינ' ועכ"ל כדמשני הכא ועיין לה' תוי"ט ע"ש

דף כ"ג ע"ב גמ' עבד איתיה בגיטין עיין להמח"א בה' גירושין די"א ע"ג במה שהק' מכאן אסוגיא דפ"ק דנזיר די"ב דמשם בארה דכל מלתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח אפי' במלת' דאתיא ע"ש משת"י ועפ"ד ניחא מ"ש ה' קול אליהו חח"מ סי' י"ט ובמ"א כתבתי בזה

תוס' ד"ה מהו וכו' דאמרי' במתני' ובשטר ע"י אחרים וכו' עכ"ל הו"ל להביא מילתיה דרשב"א גופיה דקאמר אף בשטר ע"י אחרים אלא משום דמתני' מוכחא דבשלא מדעתו מיירי כדאוקי' בגמ' לעיל

בא"ד וא"כ אם הוא עומד וצווח וכו' עכ"ל האי א"כ גם אזכות קאי וכמ"ש גבי זכות כל זמן שאינו מוחה ודלא כמהרימ"ט שם

ד"ה דאמר וכו' כיון שהקריב של"מ בעלים עכ"ל בגמ' דאמרי' שאני מחוסרי כפרה דל"צ דעת ועיין בחידושי' שם

דף כ"ד ע"א ד"ה ור"א וכו' אך ר"י אומר דאין ראיה וכו' עכ"ל לההיא בפסחים לא חש ר"י די"ל דמיירי דאמר ע"מ שתצא ידי פסח ולישנא דגמ' ל"ד אבל בההיא דסנהדרין אין לו' כן דא"כ הוי דאחרים כמ"ש התוס' בסמוך ואנן בעי' שיגנוב משל אמו ועיין במהרש"א ז"ל

בא"ד מה שאתה קורא בו ע"י עצמו וכו' עכ"ל לפ"ז מאי דפרי' לעיל ליערבינהו ולתנינהו לא פריך אלא אליבא דר"ש אבל לר"א בכספ' ע"י עצמו ממש ל"מ לרבנן ול"ד לשטר

גמ' ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט וכו' מכאן יש להוכיח דלרבנן אפילו בגבולין ממון הדיוט שהרי הכא בגבולין מיירי דבירושלים לאו בר פדייה מיהו י"ל דמיירי בנטמא דפודין אותו אפי' בירושלים כדאיתא בפ"ג דשבועות וק"ק על התוס' לקמן דנ"ג ע"ב ד"ה איהו דהוכיחו מדמוקי להאי דהפודה מע"ב שלו מוסיף חומש ולא ניחא לאוקמה בנטמא אמאי לא הוכיחו מסוגיא