משמרות כהונה חלק א קצח

דהל"מ גלי דלא נילף מבכור אלא אוקמה קרא כפשטיה וא"כ הילפותא היא מפשטיה דקרא ול"ד לדעלמא

ע"ב גמ' כלום יש יבום וכו' כ' בשיטה דמה"ט עובד גם את הבת דכלום יש יבום אלא במקום שאין בת ע"ש נר' דגריס בברייתא ע"ע עובד את הבן ואת הבת וס"ל להגמ' דאע"ג דבן עדיף מבת שכן קם תחת אביו ליעדה וגם לנחלה בן קודם לבת מ"מ כיון דליכא אלא חד מיעוטא לא מוקמי' ליה אלא באח דגרע מכולהו ואין להק' לפ"ז מאי פריך הגמ' ת"ל דהכא תרתי והכא חדא הא אצט' לטעמא דכלום יש יבום לאתויי אפי' בת די"ל דהגמ' פריך אהא דקאמר בן עדיף משום שקם תחת אביו ליעוד דלגבי בן ל"צ לטעמא אחרינא אבל אה"נ דאצט' לרבויי בת מיהו ק' מנ"ל למעוטי אח נימא דמיעוטא לא אתא אלא לשאר קרובים כגון אחי האב וכיוצא אבל אח כיון דעדיף משאר קרובים לענין יבום עובד את האח כמו בת דמרבי' לה ול"מ הריבוי בבן דוקא ועיין להתוס' בבתרא דק"ט ע"א ע"ש

גמ' אלא מדרבנן גזירה וכו' ומשום דלא תיקנו ירושה אלא בהיתר כמ"ש התוס' ומכאן נ"ל דינו של הר"מ בפ' ט' מה' זכיה דין יו"ד שכ' ש"מ שנתן מתנה לנכרי אינה מתנת דמתנת ש"מ אינה אלא מדרבנן ולא תיקנו רבנן אלא דהיתר אבל דאיסורא לא תיקנו ועיין להמש"ל ז"ל שם ומכאן ראיה דכל תקנות חז"ל לא תיקנו אלא דהתירא מיהו י"ל דשאני הכא כיון דטעמא דתקנו ירושה משום שמא יחזור לסורו בעל כרחך דבאיסורא לא תיקנו דאי תיקנו גם באיסורא א"כ אסור ליטול חליפי ע"א וכיון שהיה לו הפסד חיישינן שיחזור לסורו ול"ד לדעלמא ועיין במציעא דצ"ו ע"ב ובחי' שם ע"ש

דף י"ח ע"א גמ' ר"א אומר וכו' ואם לאו אינו נמכר כ' בתוס' רי"ד דר"ל ואם לאו אינו נמכר ונשנה אבל מודה הוא דנמכר פ"א ובזה יתורץ משה"ק התוס' על פירש"י בד"ה כאן וניחא מה שפ' הר"מ בפ"ג מה' גניבה דפ' כר"א משום דקאמר בגמ' בהא זכינהו ר"א לרבנן וע"ש להה"מ

ע"ב גמ' כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה מכאן ק' אמ"ש התוס' לעיל ד' יו"ד ע"א די"ל בקטנה שנשאת אם אביה מקבל גיטה וכ' מהרימ"ט דכונתם די"ל דדוקא בנערה הוא דאמרי' אין לאביה רשות בה דא"כ מאי פריך הגמ' הא כאן בקטנה מיירי שהרי יוצאה בסי' ויש מי שתי' במ"ש רש"י בערכין דכ"ט ע"ב אהא דאמרי' התם לא הדרא ומזבנא דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות דמשמע דלמ"ד מוכר לשפחות אחר שפחות אדם מוכר בתו כשהיא נערה אליבא דרב וא"כ קרא דלא ימשול למכרה אפי' בנערה מיירי ושפיר פריך משנשאת אין לאביה רשות בה ולא נהירא לי דאפילו לרב ולמ"ד מוכר לשפחות אחר שפחות דיכול למכור את בתו כשהיא נערה מ"מ מכורה ויוצאה מיד כמו מוכר שדהו בשנת היובל לרב וא"כ לא שייך ייעוד בנערה וע"כ קרא בקטנה מיירי וכ"מ מגמ' לקמן דפריך גבי אלמנה לכ"ג אי דקדשה עצמה אלמנה קרי לה ומאי פריך הא מ"ל בנערה דיכולה לקדש עצמה אלא ע"כ דמכורה ויוצאה מיד וא"כ אי בנערה אפי' לקרובים מצי מזבין לה דהא לאו בת ייעוד היא דמכורה ויוצאה מיד או בחד תי' שכ' התוס' בכתובות דמ"ו דאין מוכר בתו נערה נ"ל מלאמה וכן יש להוכיח מגמרא בגיטין דס"ה ע"ב דפריך אר"ח האי שפחה ה"ד אי דאתיא ב' שערות מאי בעיא גביה ואי איתא מאי פריך נימא ר"ח ס"ל כרב דלמ"ד מוכר לשפחות אחר שפחות אדם מוכר בתו כשהיא נערה ומ"ל שפיר שפחה דאתיא ב' שערות אלא ע"כ דאפי' לרב מכורה ויוצאה מיד או דנ"ל דאין מוכר בתו כשהיא נערה מלאמה כמ"ש התוס' בכתובות ועפי"ז ניחא מאי דפריך לעיל ד"ד כיון דנפקא בנערות מאי בעיא גביה בבגרות דאפי' אליבא דרב פריך שפיר דהא מכורה ויוצאה מיד ועמ"ש שם

דף י"ט ע"א גמ' אמאי קא ממעיט ליה קרא וכו' וא"ל דילמא היא גופה קמ"ל קרא דאינו מייעד דא"כ לא הו"ל לאשמועינן ד"ז גבי מיתה אלא גבי ייעוד מיהו ק' למ"ש התוס' בד"ה מדאורייתא דלמאי דאוקימנא ביבם היא גופה קמ"ל קרא דלא קני לה א"כ מאי פריך אי אינו מייעד אמאי קא ממעט קרא נימא היא גופא קמ"ל ויש ליישב ועיין ברש"י בסנהדרין דנ"ב ע"ב שכ' פרט לאשת קטן ואשמעי' דאין אישות לקטן וע"ש בתוס'

ע"ב גמ' אלימא וכו' הא אם יש שהות וכו' ואפי' לרנב"י דאמר לעיל ואפי' לריב"י לקידושין ניתנו מ"מ כיון דגלי קרא דבעי' יש שהות ביום ע"כ טעמא דקרא דהוי כמי שקדשה בתרווייהו בכסף מכירת' ובמחילת השעבוד וכיון דהקידושין בתרוייהו ע"כ לא הוו קידושין אלא משעת מחילת השעבוד ועיין להריטב"א בחידושים

רש"י ד"ה משל וכו' דהק' מעתה נתחלו אי בעינ' וכו' עכ"ל פי' כן אליבא דשמואל לקמן דנ"ט ע"ב דמעכשיו ולאחר למ"ד יום תנאה הוי אבל לרב דמספ"ל אי חזרה הוי ע"כ הכא מיירי בפי' בהדיא אי בעינא ועיין להרשב"א בחי' ובתשו' הר"י ן' הרא"ש כ"י סי' פ"ד ע"ש

גמ' וחכמים אומרים אם רצה ליעד וכו' מכאן הוכיח העה"ש בא"ח בסופו בשם רבו ספיקו של הפר"ח בתשו' שנסתפק במקדש אשה ע"מ שלא ליבם אי הוי מתנה עמש"כ כיון דאפשר בחליצה ע"ש ויש לחלק דהכא כי מבטל האדון מצות יעידה לא מקיים מצוה אחרת במקומה דמצות פדייה היא לאמה עצמה אם יש לה לפדו' את עצמ' אבל התם היבם מקיי' מצות חליצ' במקו' יבום

דף ך' ע"א גמ' מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו וכו' מכאן מוכח דאינו יכול ליעדה לבן בנו דאי איתא הא גם לבנו איכא צד יעוד דיכול ליעדה לבן בנו של בנו הקונה דהו"ל האמה אחות אבי אביו ועיין בירושלמי מאחד מבני הישיבה

שם גמ' אין לי אלא הנמכר לנכרי הואיל ונמכר לקרובים וכו' לגי' ספרנו דגרסי אין לי וכו' משמע שהוא לשון הברייתא עצמה וא"ש דאתיא כר' דפשיט"ל אליביה דנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים ולא מבע"ל לקמן דכ"א אלא אליבא דרבנן אבל הרשב"א בחי' גריס אשכחן נמכר לנכרי וכו' דהאי לישנא משמע שהוא מדברי הגמ' ולא מן הבריי' ולכן הקשה מה שהקשה ע"ש

תוס' ד"ה אבקה וכו' ומסברא שבא לו וכו' עכ"ל לא מפרשי כפירש"י דתמכרו דוקא שנת היובל קאי ולהכי הוצרכו לומר דמסבר' שבא לו וכו'

ד"ה הא וכו' אע"ג דמפדין אותה בע"כ וכו' עכ"ל דבריהם אזלי לפירש"י לעיל די"ח דכופין לאב אבל לפי' התוס' דכופין לבני משפחה האב אית ליה רווחה שמקבל כסף מכירתה

ע"ב ד"ה גאולתו וכו' כיון דהוי ג"ש בין לקולא בין לחומרא וכו' עכ"ל עיין להתוס'