משמרות כהונה חלק א קצו

דבעי' כסף דקרא דהיינו כסף צורי טבוע שיש בו צורה ולא סגי בפרוטות בשוויו ושו"ר שכ"כ בשיטה ע"ש ולפ"ז במעשר לא אמרי' שו"כ ככסף אפי' בפרוטות טבועות בשוויו ולפ"ז א"צ למ"ש התוס' בריש מכילתין בסד"ה בפרוטה דהקדש ילפי' מנזקין וע"ע ולא אצטריך כו"פ וכלל אלא למעט קרקעות ע"ש די"ל דהוה ילפי' הקדש כסף כספ' ממעשר דשו"כ אינו כסף ולכך אצטריך כו"פ וכלל לאשמעי' שו"כ ככסף

רש"י ד"ה ה"ג וכו' ורבותינו מפ' שהדינר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א בתוס' לפי' רבותיו י"ל דגם המק' ידע להאי היקישא דמה כלים דבר חשוב וכו' אלא דס"ד דנבעי דינר דחשוב טפי ומשני דבכל דהו דחשיבי סגי

דף י"ב ע"א גמ' כיון דאפיקתיה וכו' ושאר אמוראי דלעיל דמוקמי טעם אחר לב"ש ולא ילפי' מאמה העבריה ס"ל דבב' פרוטות סגי ול"ל כיון דאפיקתי' וכו' ול"ק מה שהק' מהרש"א ע"ד התוס' לעיל ע"ש

תוס' ד"ה ר"ח וכו' דמיירי שקידשה אחיו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דאי קידשה אחר שפיר קאמר דאסרת לה אבתרא דאי ספק הוא כופין לראשון לגרש דמגרש א' ונושא ב' כדאמרינן בגיטין אבל אי ודאי שו"פ אסרת לה אבתרא

ע"ב ד"ה והאיכא וכו' דא"כ אין לדבר סוף וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בכונתם הו"ל לדחויי בזה גם הפי' שכ' אח"ז דהאיכא סהדי דידעי וכו' דא"כ בלא אמירת האם ובכוונת התוס' י"ל דר"ל דל"ל למי' הגמ' סהדי דבלא סהדי ניחוש דילמא ההוא יומא שו"פ כיון דלא ידעינן בבירור דההוא יומא אינו שו"פ

ד"ה אם וכו' ויעבוד עבודה במזבח בשב' וכו' עכ"ל אע"ג דחלל עבודתו כשירה בדיעבד כדאיתא לקמן דס"ו ע"כ ואם כן לא מחלל שבת כיון דעבודתו כשירה י"ל הכא שאני כיון דיצא הקול דישנו ס' חלל אם עבד עבודתו פסולה ודוקא בלא נודע הס' הוא דעבודתו כשירה

ד"ה בשעת וכו' ליתני מקודשת סתם כי התם עכ"ל מ"ש בגמ' כי התם היינו בריית' והכא כדפירש"י וא"כ אין מקום לדברי מהרש"א כאן ואפשר דכוונתו להקשו' דאמאי מחקו הגי' נפרש מ"ש בגמ' כי התם היינו ברייתא דגזל דמייתי לה לקמן וע"ש בתוס' רי"ד ויותר נר' דכונתו אמאי מחקו הגי' כאן היה להם להניח הגי' כאן בין ראתה וכו' ולמחוק כי התם מהגמ' לקמן

דף י"ג ע"א גמ' לא ראתה דאשתיקא הה"מ בפ"ה מה"א דין י"ב כתב דהרשב"א מסתפק בחזר וא"ל לא לשם פירעון אלא לשם קדושין אבל אם לא אמר לה תחילה לשם פירעון ודאי דהוו קדושין אע"ג דחייב לה מעות ע"ש וק"ל דהרשב"א גופיה ח"ב סי' ק"ג נשאל במי שחייב לחבירו ושלח על ידו ממון לאדם אחר שחייב לו וקבלם בשתיקה יכול לו' לשם חובי קבלתים והביא ראיה מסוגיא דשמעתין ע"ש והא בנדונו ליכא אמירה תחילה ול"ד לשמעתין וי"ל דדוקא בקידושין הוא דמקודשת היכא דלא אמר תחילה כלום משום דטב למיתב טן דו אבל בע"א לא וכ"מ להדיא בתשו' הרשב"א ח"א סי' רכ"ז עש"ב

שם גמ' הא אישתיקא הוו קידושין עמ"ש מהרש"א דראתה אין מתפרש אלא שאמרה אין ע"ש וי"מ דלקמן דס"ג ע"א תנן ע"מ שירצה אבא ומוקי לה בגמ' דהיינו דשתק וי"ל דהתם ליכא למטעי מדקתני סיפא מת האב שמעי' דבשתק מיירי וכיון דליכא למטעי נקט לה תנא דמתני' בלשון ע"מ שירצה ולא חש ולעולם באמר ע"מ שישתוק מיירי

תוס' ד"ה האשה וכו' ומעתה ילפי' בעלמא מניה בב"א וכו' עכ"ל ק"ק לפי תי' זה הגמ' התם דלא ס"ד ההוא קרא הוה עלה אמאי פריך אברייתא דהתם לפרוך אמתני' הלזו וכקו' התוס' וי"ל דהתוס' הכא לא הוק"ל מעיקרא אלא לשמואל דקאמר הכא והוא שהפרישת' מחיים דהיינו העולה א"כ מאי דקתני שהביאה חטאתה היינו דקרבה דאי הפרשה קרי הבאה הלא גם עולתה הביאתה אלא ע"כ הקרבה ממ"ש ודומיא דידה סיפא הקרבה ממש וע"ז ק"ל שפיר אבל לר"י דאמר אע"פ שלא הפרישתה א"כ הביאה חטאתה דקתני י"ל דהיינו הפרשה וא"כ בסיפא נמי הביאה עולתה היינו הפרשה ואלו היא חיה תביא חטאתה ותקריב אותה קודם עולתה אבל עכשיו שמתה לא יביאו חטאתה אבל עולתה יביאו ויקריבוה דכיון דאין יכולין להקריב אלא עולתה יכולין להקריב בלא חטאת ודוקא היכא דהחטאת קריבה הוא דקפדי' שתהיה קודם לעולה וא"כ י"ל דסוגיא דהתם כר"י ובהכי ניחא מאי דקבעו התוס' דבריהם כאן אע"פ דכל דבריהם הם בסיפא דמתני' שלא הביאה אותה הגמ' כאן ועיין למהרימ"ט שנדחק בזה ועפי"ה ניחא שפיר ועיין להריטב"א בחי' שצרד בזה אי הביאה חטאתה דקתני הפרשה או הקרבה ע"ש

ע"ב ד"ה אמר וכו' דלא שייך טעמא דנעילת דלת וכו' עכ"ל שפת יתר יתרו שהרי בלא"ה שעבודה דאורייתא ועיין להתוס' בבתרא שדבריהם קשין קצת וע"ש במהרש"א ונ"ל דלעולם גרסי' שם אינה גובה מן הלקוחות דשעבודה ל"ד ומ"ש בתחי' דבריהם משמע הכא לכ"ע וכו' ארישא דמלת' דר"פ לחוד קאמרי דמשמע הכא דגובה מן היורשין לכ"ע אפי' למ"ד שעבודה ל"ד וזה הפך ממאי דמשמע הכא בקידושין דדוקא משום דשעבודה דאורייתא אבל מלתיה דר"פ שם כמ"ד שעבודה ל"ד וכ"מ מדבריהם שם

ד"ה לכ"ע וכו' תימה דלא ילפי' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א נימא דיו אסוף דינא ודוקא באין לה בנים ע"ש נר' דל"ק מאי מייתי הגמ' מאלמנה לכ"ג דהתם מיירי באין לה בנים ואין לו אחים דלאו בת יבום היא דאתיא בק"ו ואין לו' דכיון דמאלמנה ילפי' באין לו בנים א"כ נילף מק"ו מגט אפי' יש לו בנים דהשתא ל"ל דיו אסוף דינא דאפי' מיפרך ק"ו דמ"מ היכי ס"ד להגמ' דמאלמנה הוא דשמעי' דמיתת הבעל מותרת דאם כן לרבנן דס"ל דאפי' מפריך ק"ו אמרי' דיו נימא דאלמנה באין לו בנים מיירי ובזה ניחא שקבעו התוס' דבריהם כאן ולא בתחי' הסוגיא מק' אמאי לא יליף הגמ' דמיתת הבעל מתרת מק' דוהרגו אותי ואותך יחיו ול"ק די"ל דמיתה מפקעת הנשואין אבל קדושין אינה מפקעת ולכך ב"נ דלא הוזהרו אלא על הנשואה מותרת אבל גבי ישראל אכתי אסורה מחמת הקידושין דסברא הוא דשטר מכניס ושטר מוציא ואין מפקעת אותה המיתה

דף י"ד ע"א במיתת היבם וכו' מנ"ל וכו' מ"ש מהרש"א נילף מא"א כמו עריות אי לאו דגלי בהו קראי כמ"ש התוס' לעיל ע"ש י"ל דאדרבה נילף מעריות לחומרא אי איתא דאיכא בהו שום צריכותא ולא הוו ב' כתובים כמ"ש מהרש"א לעיל

רש"י ד"ה ולא לה ולחבירתה ששמותיהן שוות