משמרות כהונה חלק א קצה

אלא כיון דאשכח צריכותא עביד לה ועי"ל כיון דאיכא סברא דפלוני עדיף מאביך כמ"ש התוס' לא זו אף זו

שם גמ' ואם היה כלב שלה מקודשת משמע דכלב דהפקר לאו הנאה היא ואפילו למ"ש האחרונים דחמץ אסור ליתנו אפי' לכלבים דהפקר דהנאה היא י"ל דהאי הנאה לאו שו"פ ומדין ח"ש נגעו בה להסוברים דבהנאה נמי בעי' שיעור א"נ שאני הכא דלאו שלה הוא מציא למי' משטה אני בך

דף ט' ע"א תוס' ד"ה והלכתא וכו' ואור"ת דאתא לאשמועי' וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש בפסקיו ובתוספותיו ובדברי הרמב"ן ועמ"ש לעיל בד"ה מ"א

ד"ה כתב וכו' וההיא דכתובות אתיא כר"מ וכו' הק' מהרש"א שם אפי' לר"א אתיא דלא הכשיר אלא בגיטין ולא בשאר שטרות ומהרימ"ט תי' דהתוס' כ"כ ליישב אליבא דר"י דאפי' בשאר שטרות מכשיר ר"א ע"ש ועי"ל דהתוס' כאן ס"ל כחד תי' שפי' שם בגיטין דר"א אפי' בשאר שטרות מכשיר והגמ' הק' אנן לא קי"ל כר"א אלא בגיטין ועיין להריטב"א בחי' כאן ולמהרימ"ט מ"ש עוד ע"ד התוס'

ד"ה הלכתא וכו' למ"ל קרא דויצאה והיתה וכו' עכ"ל יל"ד דבגמ' לקמן אמרי' דבנערה המאורסה מ"ל בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס ולא בעי ביאה עמו ע"ש בפרש"י א"כ אי לאו ויצאה והיתה הו"א שטר עם ביאה הוא דקונה וי"ל דהגמ' לקמן אליבא דמאן דנ"ל מבעולת בעל אבל לתנא דברייתא דלעיל דסגי ליה בקרא דובעלה לא הוה ס"ד דליבעי תרתי ועוד כיון דנ"ל מבעולת בעל דביאה לחודה קונה א"כ קנין שטר דנ"ל מהילכתא ע"כ לחודיה הוא

גמ' קרי ביה כי יקח דקדק מהרימ"ט דא"כ למ"ל כי יקח מויצאה חנם נפקא ע"ש וי"ל דפשטיה דקרא כי יקח הוא ואתי לכסף ומאי דקרי ביה כי יקח לשטר הוא והוי כמו מקרא ומסורת דדרשינן תרווייהו וכ"כ הראשונים גבי מאי דאמרי' קרי ביה כי יקנו ובהכי א"ש גם מ"ש מהרימ"ט ע"ד התוס' ע"ש

ע"ב גמ' הו"א עד דמקדש והדר בעיל כ' הריטב"א ור' ס"ל וי"ו לחלק והוי כמו או בעלה ולקמן בסמוך כ' דרבי ס"ל דגם בשטר בעי ביאה דמקשי' הויות להדדי ע"ש וא"כ אפי' דס"ל בעלמא וי"ו להוסיף הכא שאני דא"כ נערה המאורסה המ"ל וצ"ל דמ"ש בתחילה טעמו דר' משום וי"ו לחלק לא כ"כ אלא לס"ד דנערה המאורסה מ"ל בשלא כדרכה ובשיטה שלא נודעה למי כ' טעמו דר' דיליף קיחה קיחה משדה דסגי בכסף לחודה ע"ש ולפ"ז י"ל מ"ש התוס' לעיל ד"ד ע"ב גבי צריכותא דגמ' דאצט' כי יקח לנתנה היא ואמרה היא שהק' למ"ל ג"ש ע"ש די"ל דהגמ' קאמר כי יקח ולא כי תקח הוא דאתא ואחר דכתיב כי יקח להאי דרשא הו"א דקרא ה"ק יקח ובעלה דבעי' תרווייהו ולכך אצט' ג"ש מיהו לר' יוחנן צ"ל כמ"ש התוס'

גמ' אמר ליה אביי ע"כ ל"פ וכו' והיינו מבעולת כדפירש"י והגמ' הכי פריך כיון דרבנן ס"ל דאין אחר עושה אותה בעול' וע"כ טעמייהו מהאי קרא וא"כ ממילא שמעינן דבעל עושה אותה בעולה ולר"י ע"כ מדלא כתיב בעולת איש כדלקמן ועיין בשיטה

גמ' אימא טעמא דידהו וכו' כ' הרא"ש בתוספותיו דלשמה ושלא מדעתו אפי' שהוא מדעתה לכ"ע ל"מ דאלת"ה הו"ל לאפלוגי בהכי ע"ש וגמ' ערוכה היא בכתובות דק"ב דאמרינן מאי לאו בשטרי פסיקתא לא בשטרי אירוסין ונישואין כדר"פ ואי איתא אפי' צ"ל בשטרי פסיקתא דהא קתני מדעת שניהם

דף י' ע"א גמ' עד שיהיו שניהם שוין וכו' הק' מהרש"א לפיר"ת דשוין במיתה א' היכי ר' כולן בחנק הא היא בסקילה ע"ש וע"ש מ"ש ב' תירוצים ותירוצו א' מוכרח לאומרו בגמ' שם בסנהדרין דפריך והא בעי' שניהם שוין על הבעיא ואמאי לא פריך לה אמתני' דהתם דקתני הא' בסקילה וכולן בחנק אלא עכ"ל כתי' ראשון שכ' מהרש"א וכן יש להוכיח עוד מגמ' שם ע"ש הסוגיא

תוס' ד"ה עד וכו' אם בא עליה א' מכל העריות וכו' עכ"ל הא דלא מייתו מריש' דחייבין עליה משום א"א משום די"ל חייבין בקרבן הוא ולא מיתה אבל אין לו' משום די"ל ארוסה שאני דהא פלוגתייהו דר' יאשיה ור"י גם בארוסה היא דהא מייתי ר' יונתן מקרא דלבדו דגבי ארוסה כתיב וע"ש בתוס' בסנהדרין

בא"ד ומאי בעי לאוקמה בנשואה וכו' עכ"ל עיין בתוס' שם שהק' אמאי לא פריך לרבנן והא בעי' שניהם שוין ולכאורה י"ל דלרבנן פשיט"ל להגמרא דקרא דלבדו מפיק ממשמעות דקרא דשניהם אבל לר"מ פריך שפיר דהא לבדו מבע"ל לראשון בסקילה וכולן בחנק ומשני מקרא דלבדו ותרתי ש"מ כמ"ש התוס' שם וזהו שחידש המתרץ מיהו הא ליתא דפלוגתא דר"מ ורבנן לאו בהא מילתא גופה אלא דהגמ' מייתי לה מפלוגתייהו דגבי קנס ע"ש בפירש"י ומנ"ל לרב דפליגי בהאי מילתא נימא דאפי' לרבנן פטרי כאן משום דבעי' שוין ומוקמי לבדו כר' לראשון בסקילה וכולן זוהי כוונת התוספות בקושיתם ועמ"ש מהרש"א שם בתירוצם ומן האמור ק' עמ"ש מהרש"א כאן אמאי לא נקט ר"מ נשואה ותי' לרבותא דרבנן ע"ש והוא תימה דהא לא אשכחן דפליגי ר"מ ורבנן בהאי מילחא בחד ברייתא ומפלוגתייהו דגבי קנס הוא דמייתי להו הגמ'

ד"ה ומקבל וכו' עכ"ל מה שדקדק מהרש"א עיין להריטב"א בחי' ועמ"ש לקמן די"ח ע"ב

ד"ה וחייבין וכו' וא"א בכלל כדמוכח בפ' ן' סורר וכו' עכ"ל עיין להריטב"א שהק' פשיטא דחייבין עליה משום א"א ותי' דהו"א דהא דמיקדשה בביאה לחומרא דוקא ולכך אצט' למיתני חייבין משום א"א ע"ש ולדבריו ק' הא שמעינן לה מסיפא דא"א בכלל כמו שהק' התוס'

ע"ב ד"ה זו שביאתה וכו' והרש"ם פי' וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלא ניחא ליה בפירש"י משום דרבא לעיל דייק קתני ביאה וקתני נשאת הרי כיון דאירוסין עושה הביאה אינה אוכלת ע"ש וליתא דגם לפירש"י לא אכלה משום דעולא כדאמר אבל מה אעשה וכו' ודע לפירש"י ניחא דלא קאמר לעיל בבעיא דאירוסין עושה או נשואין עושה נ"מ לאוכלת בתרומה דאפילו אירוסין עושה לבן בג בג דטעמא משום סמפון אוכלת דבודק לה כדפירש"י אבל לפי' הר"ם הומ"ל לאוכלת בתרו' דאי נישואין עושה אוכלת ואי אירוסין עושה אינה אוכלת לכ"ע לבן בג בג משום סמפון ולריב"ב משום עולא: דף י"א ע"ב גמ' ותנן הפורט סלע וכו' מ"ש מהרש"א לקו' מהריב"ל עדין ק' קו' מהרב"ל לפי' הר"מ בפי' המשנה שם שפי' הפך הסלע של מע"ב בא לפורטו פרוטות ע"ש לב"נ דגבי מעשר כיון דכתיב וצרת וקאי על הכסף שמעי'