משמרות כהונה חלק א קצד

א"י מקודשת כשזקפתם עליה בחוב אי לאו משום מלוה כדפריך עוד היינו מלוה ועיין מ"ש עוד המח"א

דף ז' ע"א גמ' מקודשת מדין ע"כ המש"ל ברפ"ה מה"א כ' משם הרדב"ז שלמד מכאן למקדש בפחות משו"פ ובשעה שהגיע לידה נתיקר והיה שו"פ מקודשת ואע"ג דלא חסר מדי מדין ע"כ ע"ש נלע"ד דל"ד דשאני הכא דאדם אחר חסר פרוטה עבורו והו"ל כמו תורם משלו על של חבירו דתרומתו תרומה

גמ' א"כ הו"ל נכסים שיש להם וכו' יש להוכיח מכאן דקנין אגב דאורייתא דלא כמ"ש התוס' בקמא די"ב דאי איתא דהוי דרבנן קשיא לס"ד דמדין אגב קאמר הא קנין אגב הוא מדרבנן והיכי קאמר דמקודשת דמשמע מקודשת גמורה מיהו י"ל דקנין דרבנן מהני לקידושין דאורייתא כמ"ש הפוס' דבקדשה במעמד ג' ועוד י"ל ועיין להריטב"א בחי' כאן

תוס' ד"ה ונפשטו וכו' יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דלא יליף בדבר שהנשמה תלויה בו מקרא אלא ברגלה של זו עולה הוא דיליף מקראי למר כדא"ל ולמר כדא"ל ועיין להריטב"א כאן וצ"ל דכונתם דכיון דלא אמרי' פשטה קדושה בכולה אלא אי רגלה של זו קדשה קדושת הגוף דבקדוש' דמים בעיא ולא איפשטא וא"כ כיון דהא דקדשה הרגלה ה"ג היא מקרא כדאמר התם יכול תצא לחולין ת"ל וכו' וכן למ"ד שהנשמה תלויה בו היינו מסברא דלא אמרי' פשטה אלא בדבר שהנשמה תלויה בו אבל עיקר הקדושה דקדוש האבר שנקדיש קה"ג הוא מקרא וא"כ הכא דלא כתיבי קראי מנ"ל דקדשה חציה כלל כי היכי דנימא פשטה קדושה בכולה

בא"ד אבל אם אומר מאורסת וכו' עכ"ל מק' משם הפנ"י דבנדרים ד"ז אמרי' יש יד לקידושין והיינו משום דלשון הקדש היא וא"כ במאורסת דלאו לשון הקדש אין יד וא"כ היכי ס"ד הגמ' לעיל ר"ה ע"ב דלא מיירי שמואל בדאמר לי והא שמואל מאורסת נמי קאמר ובכה"ג אפי' יד מוכיח לא הוי יד עכ"ד וע"ש בנדרים דהרא"ש בפי' הוא שכ' כן אבל הר"ן כ' דיליף במ"מ מנדרים ואפי' לדברי הרא"ש י"ל דדוקא התם דלא נתן לה הכסף אלא שנתן לחבירתה לחוד דליכא מעשה אבל בנתן לה הכסף בכה"ג הוי יד מוכיח טפי ואפי' בלא לשון הקדש מהני וכמ"ש הר"ן שם דמה"ט מהני יד בגיטין ע"ש

ד"ה ש"מ וכו' דאין תמורה בעופות וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דע"כ לג' ק"ד מדחה דהא התם לא אמר תמורתה כיוצא בה אלא דס"ד למימר דגרסי' ק"ד מדחה וגרסי' נמי במילתיה דר' אושעיא תמורתה כיוצא בה לכן כ' דא"א לגרוס התם הכי דהא אין תמורת' בעופו'

בא"ד וא"ת למ"ל לר"י וכו' עכ"ל לאו אר"י גופיה מק' דשפיר קמ"ל דעושה תמורה כמ"ש התוס' בפסחים אלא הגמ' דקאמר ש"מ וכו' מק' דהא שמעי' לה ממתני' וכ"נ מתי' שכ' מייתי מדברי האמוראי' ובתי' לא יתורץ לר"י גופיה דקמ"ל הלכתא דהא בלא"ה ס"ל דהלכה כסתם משנה ולכן הוצרכו בפסחים לתרץ דקמ"ל דעושה תמורה

גמ' בתך ופרתך בפרוטה מהו משמע דאי אמר בתך ופרתך בב' פרוטות ודאי דאמרי' בתך בפרוטה ומקודשת ולדעת הסוברים דכל כה"ג הוי בקני את וחמור פשיטא דאינה מקודשת ולא מבע"ל אלא כי אמר בתך ופרתך בפרוטה מי אמרי' בתך בפרוטה דאדם יודע שאין קידושין פחות משו"פ

תוס' ד"ה חצייך וכו' והכא גלי דעתיה וכו' עכ"ל לדעת הסוברים דאמרי' פשטה קדושין בכולה אפי' אמר מאורסת י"ל דכיון דתכף אמר חצייך הב' בפרוטה לא אמרי' פשטה קדושה בכולה דלא אמרי' פשטה אלא אי חציה הב' עדיין נשאר בלא קדושין ומ"מ הוי קדושין לחצאין ואין אשה מקודשת לחצאין ובהכי א"ש גם הבעיא הב' חצייך בפרוטה ועיין למר"ן בב"י

ד"ה שתי וכו' וצ"ל שבירר וכו' עכ"ל לפמ"ש מהריב"ל בח"ג דבמשודך עמה כבר הוי ידים מוכיחות דלא מקדשא וסגי במקודשת ואצ"ל מקודשת לי ע"ש י"ל דה"נ בהיו משודכין וא"צ לו' שבירר

דף ח' ע"א ד"ה מנא וכו' לל"ק מייתי ראיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וק' דהיכי מייתי ראיה לל"ק הא עיקר טעמיה דר"י משום דאשה לא בקיאה בשומה אבל הכא דבאיש מיירי אפי' ר"י מודה דא"צ שימה וי"ל דדוקא גבי שיראי דשומתן ידועה הוא דאמרי' דדוקא אשה לא בקיאה בשומה אבל עגל וטלית דאין שומתן ידועה אפי' איש אינו בקי בשומה ולפ"ז צ"ל דפלוגתייהו אפי באין שומתן ידועה מיירי דאי באין שומתן ידועה אפי' רבא מודה מאי מייתי ראיה ר"י מעגל וטלית ומ"ש התוס' לקמן בד"ה והלכתא דדוקא בשומתן ידועה הוא דלא שומה היינו ר"ל דהגמ' לא פ' כרבא אלא בשומתן ידועה וא"ש לפ"ז קושיתם א' שהק' שם אמאי הוצרך לפסוק וכו' וכ"נ מדברי הרא"ש שם מיהו מדברי הריטב"א שם נר' דרבה גופיה ופיה ל"פ אלא בשומתן ידועה ועיין בשיטה במ"ש במאי דמייתי ר"י מברייתא דמכסף מקנתו ועיין לה' לח"מ בפ"ז מה"א דין ח"י

'גמ' מיתיבי התקדשי לי במנה וכו' ק' מאי פריך נוקמה כרבנן דס"ל ע"מ לא כאומר מעכשיו ור"א כרבי דבגיטין ד"ס מבואר דרבנן פליגי ארבי וי"ל דלר"י דוקא קאמר התם דרבנן פליגי אבל ר"ה ס"ל דרבנן לא פליגי ארבי דס"ל דר"א ור"ה אי איתא דס"ל דרבנן פליגי לא הוו פסקי כרבי דהלכה כר' מחבירו ולא מחבריו ואע"ג דקי"ל דאמורא בידו לפסוק נגד הכלל מ"מ כל שלא פ' כן בהדיא לית לן למי' הכי

ע"ב גמ' איתיביה רבא לר"נ קדשה במשכון וכו' הא דלא מוקי לה במשכון שהקנה לה בגוף המשכון דכה"ג מקודשת כמ"ש התוס' והריטב"א משום דא"כ מאי למימרא

תוס' ד"ה מנה וכו' דהתם גרמו לו הפסד וכו' עכ"ל נר' דכה"ג לאו דינא דגרמי הוא דא"כ אפי' לא באת חבילה לידו אלא ע"כ דגרמא בנזקין הוא דהוי דפטור מדינא והיינו טעמא דכשבאת חבילה לידו מחייב נר' משום דתפס הוא וס"ל להתוס' דגרמא מא בנזקין כיון דחייב לצאת י"ש אי תפס ל"מ מניה ומכאן תשובה למ"ש מהרש"ל ביש"ש בקמא פ"ו סי' ו' דגרמא בנזקין אי תפס מפק' מניה ע"ש ועיין בהרא"ש בשמעתין

ד"ה מנין וכו' להתחייב בגניב' ואבידה עכ"ל לפמ"ש התוס' שם דמאי דהוי ש"ש משום דנהנה דיכול לקדש בו אשה א"כ בשעת הלואתו ל"מ לקדש בו אשה כמ"ש הרא"ש בשמעתין וזה סותר למ"ש התוס' בר"ה משכון וצ"ל דהתוס' כאן ס"ל דש"ש הוי משום דנהנה דתפיס אאגריה דמ"ש התוס' במציעא ד"פ ע"ב דתפס אאגריה לא שייך במלוה על המשכון היינו במשכנו בשעת הלוואתו דוקא כמ"ש הש"ך וע"ש בחידושינו

גמ' ואי אשמעי' פלוני וכו' הומ"ל לא אה זו קתני