משמרות כהונה חלק א קצג

להמש"ל ועוד היה נ"ל דממכרו לא ק"ל דחוזר ביובל ונקט תנא דברייתא בבא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לזמן שהיה היובל נוהג אלא שזה דוחק ומ"ש הוא הנכון

ד"ה שכן אם היתה בת דעת היתה מתרצית וכו' עכ"ל ק' הרי האב מקבל קידושי בתו נערה בע"כ אף על פי שהיא בת דעת ואינה מתרצית שו"ר להרמב"ן ז"ל בחי' שהק' כן

ע"ב ד"ה חופה וכו' כר"ט דהיכא דמיפרך ק"ו וכו' עכ"ל הק' השע"ה א"כ מאי פריך ג' תנן ד' לא תנן נימא דבפלוגתא לא קמיירי ועוד הק' להפוס' כר"ה דחופה קונה הא קי"ל כרבנן דר"ט ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בד"ה דמאי דקונה לר"ה הוא מסברא כיון דגומרת ולא הוצרך לקו' אלא כדי שתהיה קונה וגומרת בב"א ע"ש ניחא דמאי דקונה לחוד לא תליא בפלוגתא דרבנן ור"ט גם עפ"ד מהרש"א ניחא מ"ש הפנ"י בגמ' דפריך מדעולא אר"ה דמשמע דאי ר"ה ס"ל כסף מאכיל כעולא חופה אינה קונה א"כ במאי מוקי קרא דכל טהור בביתך יאכל אותו דמייתי רש"י לקמן ד"י ע"ב ע"ש דעפ"ד מהרש"א ניחא דאי ס"ל מאכיל אינה קונה וגומרת אלא קונה לחוד אבל ק' לדברי מהרש"א קשיא לר"ה מברייתא דלעיל ובעלה מלמד שנקנית בביאה ואמאי אצט' קרא הא כיון דגומרת אחר כסף מסברא קונה ומאי דגומרת נ"ל מק"ו דיבמה דאחר כסף אשה נמי זקוקה או מט"א כמ"ש הר"ן וצ"ל דר"ה מפ"ל לענין שתקנ' וגומרת בב"א ופשיט"ל דביאה נשואין עושה ומיפשט פשיט"ל לר"ה מאי דמבע"ל בגמ' לקמן ואין להקשות דלהא מלתא נמי נילף מק"ו דכסף כדיליף ר"ה חופה והברייתא גופה ס"ל כר"ט דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרי' דיו כמ"ש מהרש"א לעיל בד"ה מעיקרא די"ל דחופה גופה לא ילפי' אלא מכסף ושטר וביאה דמכסף ושטר איכא למיפרך

גמ' הא נתן הוא ואמרה היא א"מ וכו' מק' למ"ש התוס' דלא דייק מדנתנה היא ואמר הוא משום דבאדם חשוב מקודשת מאי פריך הגמרא נימא דרישא קתני נתן הוא ואמר הוא מקודשת הא נתן הוא ואמרה היא א"מ וסיפא קתני דוקא נתנה היא ואמרה היא א"מ לאפוקי נתנה היא ואמר הוא דמקודשת באדם חשוב ואי תני בסיפא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת הו"א כ"ש נתנה היא ואמר הוא וי"ל דא"כ ניתני בסיפא נתן הוא ואמרה היא א"מ והוה שמעי' דלאפוקי נתנה היא ואמר הוא אתא כיון דלגופיה לא אצט' דמדיוקא דרישא שמעי' לה אלא ע"כ דאתא לדיוקא דנתנה היא ואמר הוא דמקודשת באדם חשוב והוה שמעי' שפיר דין אדם חשוב ומדקתני נתנה היא ואמרה היא ע"כ לאפוקי נתן הוא ואמרה היא ופריך שפיר

גמ' נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא וכו' מכאן ק' למ"ש הרב בש"מ במציעא ד"ל ע"א דהיכא דתני אבל לא אמרי' נעשה והכא אמרי' נעשה אע"ג דתני אבל בסיפא דמילתיה ויש ליישב

שם גמ' ספיקא הוא וחיישי' מדרבנן לפמ"ש התו' לעיל ד"ד ע"ב ממעט נתן הוא ואמרה היא ע"כ ספיקא דקאמר היינו ס' דרבנן והיינו דקאמר וחיישי' מדרבנן ועיין להר"ן בהלכות ועיין להריטב"א בחי' ומדברי כל הראשונים נראה דנתן הוא ואמרה היא א"מ מדאוריי' אבל בשיטה שלא נודע למי כתב דמאוריי' קדושין גמורין דלא כתיב כי יקח ויאמר ע"ש ויש ללמוד מדבריו דכי נתנה היא ואמרה היא באדם חשוב מקודשת מדאורייתא דכיון דבאדם חשוב הוי כמי שנתן הוא לא איכפת לן באמירה דלא כתיבא באורייתא וברייתא דקתני נתנה היא ואמרה היא א"מ לא מיירי באדם חשוב והע"י נסתפק בזה ופשיט לה ממ"ש התוס' דלא נקט נתנה היא ואמר הוא משום דלא פסיקא ואי איתא הא ע"כ ברייתא לא איירי באדם חשוב ע"ש וליתא דמ"ש התוס' נקט מלתא פסיקא הוא על הגמ' ולא על הבריי' ובשיטה הנז' כ' כדברי התוס' וכבר הוכחתי מדבריו דבאדם חשוב מקודשת מדאורייתא

שם גמ' נימא דסבר שמואל וכו' הר"ן בנדרים כ' דבגירושין מודה שמואל דהויין ידים ולפ"ד ע"כ דנדרי' ל"ד לגירו' דהא הר"ן דייק שם דמלישנ' דלימ' קסבר שמואל וכו' דס"ל כן דלא כמ"ש התוס' בשמעתין וצ"ל לפ"ד דמאי דמוקי הגמ' כר"י היינו לס"ד אבל למאי דמסיק שם סברא דאין אדם מגרש את אשת חבירו אתיא מתני' כרבנן וברייתא דקתני אסור אסור תרי זמני ע"כ לאו איסור אכילה קא' כמ"ש הר"ן שם ובגופה דשמעת' שם ק' מאי קאמר נימא רבא דאמר כר"י נימא שאני נזיר דכתיב כי יפלא דזהו טעמו של רבא וצ"ל דס"ל להגמ' דגט דכתיב כריתות דמי לנזיר כדאיתא התם ובהכי י"ל מ"ש התוס' רי"ד בשמעתין מאי פריך נימא שאני נזיר דכתיב כי יפלא די"ל דגט דמי לנזיר והגמ' פריך מסיפא דגירושין דלא תני מנאי מיהו התוספות בשמעתין ס"ל דהגמ' לא פריך אלא אקידושין דהגירושין י"ל דמוכיחות טפי דאין אדם מגרש את אשת חבירו והגמ' דקאמר הני לישני וכו' אקידושין קאי ואגב מפ' טעמא דהני לישני דסיפא בגירושין ומדברי רש"י בד"ה לישני וכו' נר' דמפ' דהגמ' פריך אתרווייהו אקידושין ואגירושין

דף ו' ע"א רש"י ד"ה במ"ע בהנך לישני דמבע"ל וכו' עכ"ל דקדק לפ' בהנך לישני דמבע"ל משום לישנא דגמרא דקאמר אח"ז והכי קמבע"ל בהנך לישני וכו' והגמ' גופיה דלא פריך הכי אלישני דברייתא משום די"ל דבריית' אתיא כר"י דס"ל צריך לפרש אבל אלישני דמבע"ל פריך שפיר דודאי לא מבע"ל אלא אליבא דהילכתא

תוס' ד"ה אפי' וכו' הא דר"י אמר שמואל וכו' עכ"ל היינו הא דאמר והוא שעסוקין באותו ענין וכ"כ מהרש"א וצ"ל דדברי התוס' בד"ה אולי בשי' רש"י דלפי' הר' עזריאל שכ' בדיבור הקודם דהחשש' אינה אלא אם אינו רוצה לקדשה וכמ"ש מהרש"א שם ע"כ דגריס לא שמיע להו הא דאמר רב הונא אמר רב

ע"ב גמ' הא ריבית מעלייתא היא כ' הריטב"א דלא פריך אלא אלישנא אבל מקודשת במעות הריבית דאפי' יוצאה בדיינים מ"מ אינו מחוייב להחזיר אותם המעות גופייהו והק' המח"א בה' ריבית סי' ב' דהא הכא עדיין לא נתנה לו הריבית וא"כ לא נתן לה כלום כיון דר"ק יוצאה בדיינים ע"ש ונראה לי דס"ל להריטב"א כס' רבי אפרים דס"ל דמאי דאמרי' בפ' אז"נ כל סילוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא ל"ד במשכנתא כדעת הרי"ף ז"ל אלא אפי' בכל שטר חוב וכמ"ש מחלוק' הרי"ף ור"א הטור בי"ד סי' קס"ב וא"כ י"ל דמיירי דזקפ' עלוה הריבית בשט"ח וא"כ הגמ' ל"מ לאקשויי מקידושין משום די"ל דס"ל. לאביי כמ"ד ר"ק א"י בדיינים וכיון דסילוקי בלא זוזי אפוקי הוא מחוייבת ליתן וא"כ מקודש' שפיר ומשום דלכאורה ל"מ מקדש לה במעות האיסורא לזה כ' הריטב"א דמעות הריבות קנויות לו וחשוב שלו כשנטלין אפי' ר"ק יוצאה בדיינים וא"כ הכא למ"ד