משמרות כהונה חלק א קצא

הוא משום דיאמרו שנלקט בשביעית כמ"ש התוס' בפ' מ"ש ומ"ש מהרש"א דא"כ ש"מ דאזלי' בתר לקיטה ע"ש ל"ק דבספיחים רע"ק מפיק לה מהן לא נאסוף דלא אסרה תורה ספיחי שביעית אלא בגדלו ונלקטו בשביעית ול"ד לשל ששית שנכנסו לשביעית ומ"ש התוס' ומה שגידל אמהות אכרוב קאי ומה שהק' מהרש"א ליגזור שמא יקח מן אמהות ל"ק דהכא שאני דאמהות גופייהו לא אסירי אלא מדרבנן כיון שלא נלקטו בשביעית ולא דמי לדלעיל העלין אסורין מדאורייתא

דף ג' ע"א ד"ה מה וכו' וא"ת אמאי לא חשיב וכו' לענין פיאה וכו' עכ"ל אע"ג דכבר כ' דלא חשיב אלא מאי דשוה לענין חנטה ולקיטה מ"מ פיאה חשיב להו בלקיטה כיון דעיקר מצותה הוא בלקיטה ומהרימ"ט בחי' כ' דלא כ' דלא חשיב אלא לענין חנטה ולקיטה אלא משום דבדרך א' אין דרך התנא לשנות כמ"ש התוס' לעיל בד"ה היבמה ולכך התנא ע"כ לא נקט אלא לענין חנטה ולקיטה אבל השתא דאיכא דרך אחר עוד דהוי אתרוג כירק בב' דרכים דהיינו פיאה ומעשר א"כ הו"ל להתנא למתני כל הדינין כיון דיכול ב' דרכים ע"ש ולפ"ד ניחא מ"ש התוס' אח"ז ומה"ט לא קאמר לענין ביכורים ולא כ"כ אתירוצא שכ' דלא תני אלא לענין חנטה ולקיטה דכיון דאיכא דרך אחר דביכורי' דהוי בירק יש לו להתנא למתני כל הדינין ול"צ למ"ש מהרש"א אבל ק' ע"ד מהרימ"ט דא"כ ק' במה שכתבו התוס' דהא דאזלינן בתר חנטה לשביעית דוקא לחומרא דא"כ לתני בסיפא דשוה לירק בחנט בששי' וגדל בשביעי' וכמו שהק' מהרש"א ומה שתי' מהרש"א דלא תני ליה משום דאינו לענין לקיטה וכמ"ש התוס' ע"ש לא יתכן לפ"ד מהרימ"ט דהא איכא ב' דרכים בירק

ד"ה ואשה וכו' ועוד קשה כיון דס"ד השתא וכו' עכ"ל לשון דס"ד שכ' הוא מגומגם דגם למסקנ' ילפי' כל הקנינים משדה וחליפין שאני דאיתנהו בפחות משו"פ ומהרש"א הק' מאי קו' משטר נימא דהגמ' דבעי בשטר מנ"ל הוא לפום מסקנא דהכא ע"ש והרשב"א בחי' כ' לחלק בין שטר לחליפין ואפי' למסקנא דהכא קשיא משטר ע"ש ובדברי התוס' לא יתכן זה דא"כ מאי לשון דס"ד שכ' ע"כ נראה דס"ל להתוס' דמאי דאמרי' לקמן ומנין שאף בשטר הוא סיומא דברייתא דלעיל וכ"נ להדיא מדברי השיטה שלא נודע למי שם לקמן ע"ש וא"כ ק"ל להתוס' שפיר דלס"ד הגמ' תק"ל ברייתא דלקמן

בא"ד טפי משטר וכו' כדאמרי' בגיטין כתבו על איסורי הנאה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי הוצרכו לכל זה לס"ד נימא דשטר שיש בו שו"פ הוא מדין כספ' וכשאין בו שו"פ הוא קנין אחר ולקמן דאמרי' מנין שאף בשטר אאין בו שו"פ קאי וי"ל דא"כ כי קאמר התם מה לכסף שכן פודין בו הקדשו' נימא שטר שיש בו שו"פ יוכיח

ע"ב ד"ה ואין וכו' וא"ת תהיה אמה העבריה יוצאה בחליצה וכו' עכ"ל היינו לרבנן דס"ל קטנה בת חליצה אבל לר"מ דס"ל קטנה אינה חולצת ל"ק דאמה העבריה קטנה היא דיוצאה בסימנים והרב אור חדש כ' דמ"ל אמה העבריה גדולה כגון דברח' מרבה דמשלמת אח"כ כמו ע"ע ע"ש וליתא דא"כ בגיטין דס"ה ע"ב ובפ"ק דמציע' די"ב דפריך האי שפחה ה"ד אי דאתיא ב' שערות מאי בעיא גביה נוקמה בברחה ועיין להמש"ל בריש ה' עבדים

בא"ד ש"כ תוכיח דיוצאה בכספ' וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא כ"כ אעיקר הקו' ש"כ תוכיח דיוצאה בגט וכו' ואין צריך ליוכיח דאשה כלל וי"ל דכ"נ מתקנת דבריהם דליכא למעבד יוכיח אלא מאשה ואמה ובהכי ניחא דלא ק"ל אעיקר קו' דעביד הגמרא אשה מיבמה נימא ש"כ תוכיח לפום מאי דעבדי ליה השתא אקו' דאמה מיבמה

בד"ה ואימא ה"מ קטנה וכו' וא"ת הא לקטנה ל"צ קרא דהשתא זבוני וכו' עכ"ל מק' נימא דבקטנה מיירי ובמכרה כבר לשפחות דהשתא לא מצי מזבין לה דאין אדם מוכר לשפחות אחר שפחות למ"ד אבל נערה דיש לה יד קידושיה לעצמה וי"ל דכיון דקודם שמכרה לשפחות הי"ל זכיה דכסף קידושיה מכח ק"ו דהשתא זבוני וכו' השתא נמי אע"ג דפקעה זכיה דמכירה משום דאין מוכר לשפחות אחר שפחות מ"מ זכיה דכסף קידושיה במאי פקעה וא"כ אע"ג דהשתא ל"מ מזבין לה מ"מ כספ' דקידושיה כבר שמעי' דזכי בהן אביה ונכון הוא ובהכי ניחא לי גם דברי התוס' בכתובות בות דמ"ו ע"א שהק' אמאי אצט' בערכין ללמוד דאין מוכר בתו כשהיא נערה מק"ו דהשתא מכורה כבר וכו' הא שמעינן ליה מקרא דלאמה דאי איתא דמוכרת כשהיא נערה למ"ל קרא דלאמה השתא זבוני מזבין מעשי"ד מבעיא והק' הרא"ם ז"ל נימא דאצטריך לאמה להיכא שכבר מכרה לשפחות בתו לא מצי מזבין לה ע"ש ועפי"ה ניחא דאע"ג דלא מצי מזבין לה מ"מ זכיה דמע"י לא פקעה ועיין להשע"ה ה' אישות ע"ש

בא"ד וא"ת והאמרינן בפ' נערה וכו' ומאי ראיה וכו' עכ"ל מק' נימא דהגמ' שם הק' קטנה שמעי' לה מסברא מדזכי ליה לממסרא לחופה ואייתר קרא דלאמה לנערה וניחא בזה גם מ"ש מהרש"א שם כיון דאיכא הך סברא דחופה למ"ל קרא דלאמה ע"ש וי"ל מדקאמר הגמ' בתר הכי לקטנה ל"צ קרא דהשתא זבוני וכו' ולא נקט האי לישנא בשנויא קמא משמע דהנערה קאי ועי"ל דהתוס' הכי מק' כיון דמסיר' לחופה לא שמעינן אלא מקרא דאת בתי כדפרש"י מנ"ל זכיית חופה דנערה דקושטא הוא דאב זכאי אפילו במסירה לחופה דנערה ומנ"ל הא מקרא דאת בתי י"ל דבקטנה משתעי קרא וס"ל להתוס' דאין סברא למילף חופה מכסף קידושיה למסקנא וכ"מ מדברי השיטה שלא נודע למי שכ' דלמסקנא דנ"ל מיציאה דכוותה אייתר לן את בתי נתתי לזכיה דחופה ע"ש אך בדברי התוס' בכתובות א"א לפרש כן דאקושיתם הלזו כ' דבלא"ה פריך שפיר ע"ש ועי"ל במ"ש התוס' בשבועו' דכ"ב דהיכא דהסברא אינה פשוטה כ"כ לא פרכי' קרא למ"ל וא"כ י"ל דהך סברא דמדזכי ליה לממסרה לחופה אינה פשוטה כ"כ וניחא גם קושי' מהרש"א שכתבתי

בא"ד דמשמע כל נתינות אפי' מסירה לחופה וכו' עכ"ל ר"ל כל נתינות בין נתינות דקנין לחוד בין קנין דגומר אבל לא כל קנינים דהא קנין דביאה ל"מ ביה קרא דאי הקידושין בביאה הו"ל בעולה ול"מ בקנס ועוד לקמן מבע"ל אי ביאה נשואין עושה וא"כ הוי בחנק ולא בסקילה ואי איתא דכל נתינות במשמע תיפשוט דאירוסין עושה

בד"ה וכת' וכו' דאי בעי מסר לה כשהיתה קטנה וכו' עכ"ל הקשה בשיטה הנ"ל בקידושין גופייהו נימא דאי בעי מסר לה כשהיתה קטנה ואמאי איצט' למילף מבשת ופגם ע"ש וי"ל דקידושין דנערה לא אמרי' סברא זו דאי בעי מסר לה כשהיתה קטנה כיון שקידושי נערה על ידה וע"ד שנ' התוס' אח"ז: