משמרות כהונה חלק א קפט

מתחת ידה וכו' והיינו דלא אמרינן מסתמא מחלה כדפירש"י וש"מ דאי מחלה מהניא מחילה אפי' שטר בידה והטור ח"מ ססי"ב כ' משם הר' ישעיה דבמלוה בשטר ל"מ מחילה בלא קנין ובלא חזרת שטר וצ"ל דמפ' הר"י דמאי דאמרינן אבל שטר כתובה וכו' היינו אפי' מחלה בפי' ל"מ דבעינן חזרת שטר דלא כפירש"י ור"א פליג דמהניא מחילה ופ' כרב

תוס' ד"ה ה"ד וכו' אמאי לא דייק כ"כ במתני' וכו' עכ"ל הא דלא הקשו כן לעיל גבי פירכא דב"ח משום דפשיט"ל די"ל בעידי מיתה אבל הכא ק"ל שפיר דבגרושה נמי נימא בגט ואמאי קאמר דנקיטא כתובה ותי' דנקיטא כתובה דקאמר היינו גט ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' ואתי לאפוקי לעז על ב"ד משמע דאי לאו האי טעמא הוות גביא פירי מיניה אע"ג דלא כתיבא אדרכתא כתקנת חכמים משום דיכולה לו' לא ניחא לי בהאי תקנתא כיון דלטובתה הוא דתיקנו הכי וכמ"ש בגמ' לעיל ר"פ הכותב דיכול לו' לא ניחא לי בתקנת חכמים וש"מ דיכול א"א בתקנת חכמים אפי' לאפוקי ממונא דלא כמ"ש המש"ל בהלכות

תוס' ד"ה אמר וכו' וגובה בה לרב עכ"ל עיין מהרש"ל והק' מהרש"א ז"ל נימא בדליכא תוספת מיירי ע"ש ואין להקשו' דא"כ מאי פריך מברייתא דגרושה נימא בדאיכא תוספת מיירי דכבר כ' התוס' לעיל דכתובה דקאמר הוא גט ובגט אינה גובה תוספת אלא כתובה ודומיא דידה באלמנה בדליכא תוספת מיירי וכתובה למנה ולמאתים

דף ק"ה ע"א מתני' תשבע בסוף הר"מ בפי' המש' כ' בסוף היינו כשיבא בעלה תשבע לו על המזונות ע"ש והיינו לרב לקמן דק"ז דס"ל פוסקין מזונות לא"א אבל לשמואל דס"ל אין פוסקין ומוקי למשנתנו בששמעו בו שמת ע"כ לבסופ' היינו בכתובה כפירש"י דאכתי לא ס"ד להגמ' שם בא לאחר שמועה ולפי' הר"מ הא דאמרינן תשבע בתחילה ובסוף אע"ג דכבר נשבעה על המזונות בתחי' תחזור ותשבע כשיבא בעלה עוד על המזונות כדי שתהיה השבועה בפני בעלה כדין כל הנשבעין

גמ' ורמינהי ג' דייני גזירות אדמון וחנן ונחום ק' לפיר"ת שכ' התוס' אמאי לא חשיב האי תנא חנן המצרי וי"ל כיון דמצינו דנחלקו ר"ג וחכמים בנחום אי הוה מדייני גזירות י"ל נמי דס"ל להאי תנא דחנן המצרי לאו מדייני גזירות

דף ק"ו ע"ב גמ' מתיבי הקטרת וכו' הא דלא משני דס"ל כתנא דבי רישא דשאר היינו דבר שיש לו שיירים משום דהוא קא' הא שגבו והותירו וכו' הרי דמפ' לקרא בקב"ה דלא כתדרי"ש ולכך פריך הא מאן דדריש לקרא בב"ה עביד לכ"ש ממותר נסכים ומשני תנאי היא ומייתי מדר' חנינא וכ"כ בש"מ ומזה יש להוכיח כדברי מהרש"א בתוס' בד"ה וכי ודלא כמהרש"ל ז"ל

דף ק"ז ע"א גמ' מוסקין מזונות וכו' כתב המרדכי הלכתא פוסקין מזונות בשבועה ואע"ג דקי"ל כחנן דלא תשבע בתחיל' ה"מ כששמעו בו שמת ע"ש והוא תמוה דלשמואל הוא דמוקי לה בגמ' בשמעו בו שמת אבל לרב אפילו בלא שמעו ועיין להשע"ה ונ"ל דודאי לרב מיירי חנן אפילו בלא שמעו אלא דהפ"י דברי המרדכי דאע"ג דבהגמ' לקמן דק"ט פ' הלכתא כחנן לא פ' כחנן אלא בשמעו בו שמת אבל חנן גופיה איירי בכל גוונא

תוס' ד"ה בשמעו וכו' אלמא לשמואל אפילו בשבועה אין לה וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א נימא דפריך למ"ד צאי מעש"י למזונותיך ע"ש ל"ק דא"כ מאי פריך נוקמה בגדולה דלא ספקה וע"כ דלא פריך אלא למ"ד משום צררי דליכא לאוקמה בקטנה דא"כ היכי קאמר תשבע בתחי' וכו' הא אין משביעין את הקטן

ד"ה ששמעו וכו' פי' שמת קודם אותו הזמן וכו' עכ"ל הכי משמע להו דאל"ה אמאי לא תטול כתובתה אלא ע"כ שמת קודם דאיהי דאפסידה אנפשה ומהימנינן לה דעדיין חי ולא מהימנא במה שאמרה גרשני להוציא כתובתה ועיין למהרש"א ז"ל

ד"ה תרגמא וכו' דס"ד ניחוש כ"כ לצררי וכו' עכ"ל והיינו בגדולה דראויה להתפיסה צררי אבל בקטנה אדרבא חיישי' לצררי במת בביתו אבל בהלך למ"ה לא חיישי' וכמ"ש התוס' לעיל דק"ב ע"ב ע"ש מה שהק' מהרש"א נימא דבני כ"ג דוקא בהלך למ"ה הוא דתשבע י"ל דסברא הוא דשבועה מיהת משבעי' לה אפי' במת בביתו כיון דאיכא מיהא חשש דצררי אע"ג דלאו כ"כ כמו הלך למ"ה דמה הפסיד יש אם מחייבים אותה לישבע

ד"ה ואם בא וכו' היתה דוחקת עצמה וכו' עכ"ל היינו לענין אם לוותה דוקא אבל אם באת לב"ד ב"ד פוסקין לה ליטול מכאן ולהבא ואין אומרים לה שתדחוק עצמה ודברי התוס' לעיל בד"ה קטנה בפסיקה ץ דב"ד מיירי ול"ק מ"ש השע"ה

דף ק"ח ע"ב ד"ה נכסים וכו' פרנסת יב"ח וכו' עכ"ל זו דברי ר"ג בנו של ר' אבל חכמים אומרים עד שיבגרו כדאיתא התם והלכה כחכמים ונקט רש"י ס' ר"ג מפני שר"ג זקנו איירי במתני'

גמ' קטנים נמי חמשה אית לי וכו' יל"ד ר"ג שאמר רואה אני דברי דהיינו דיש בלשון הזה לשון קנקנים והא לר"ג אפילו אין בלשון הזה לשון קנקנים מחייב שהרי ס"ל טענו בחיטין והודה לו בשעורים חייב וי"ל דנ"מ היכא דרוצה ליתן לו השמן דאי אין בכלל אינו נשבע על כפירת מקצת הקנקנים שהרי לא תבעו בקנקנים אבל אי קנקנים משתבע וכן י"ל לעיל באוקמת' קמייתא דנ"מ לכה"ג ועיין בהג"א

תוס' ד"ה אדמון וכו' שקדמו ומכרו בנכסים מועטין וכו' עכ"ל וא"ל דאתי כאדמון ומהני קדמו ומכרו לחלק הבנות דא"כ אמאי נקט נכסים מועטין הו"ל נכסים מרובין ומכרו הכל וע"ש בפירש"י

דף ק"ט ע"א רש"י ד"ה בד"א אברייתא קאי עכ"ל הק' מהרש"א אמאי לא פי' אמתני' דקתני אלו אני פסקתי לעצמי וכו' וא"ש דאמילתיה דאדמון קאי דהלכתא כוותיה ול"ק דמ"ש אלו אני פסקתי לעצמי וכו' לדבריהם דרבנן קאמר וכמ"ש בש"מ בשם רש"י ע"ש ועוד דלא קי"ל כאדמון במאי דקאמר אלו אני פסקתי לעצמי אלא כאדמון דברייתא דאפי' בפסקה לעצמה פליג

ע"ב גמ' היינו מתני' וכו' פירש"י דמייתי מרבנן ואע"ג דארבעה מכח חד כ"ע מודו מ"מ מדקאמר היינו מתניתין משמע דמייתי מרבנן ומייתי מב"ש: