משמרות כהונה חלק א קפח

ולהאי תנא אמאי אצט' וכו' עכ"ל ר"ל להך תנא דהתם דאמר אין בתולה אלא נערה ולהאי תנא דאמר בתולה שלימה משמע אמאי אצט' נערה בתול' בכ"מ ואתרווייהו מק' אבל מה שמק' בסה"ד מקנס דאמרי' דמודה ר' וכו' אמאי הא כתיב בתולה אינו אלא להך תנא דאמר אין בתולה אלא נערה אבל להאי תנא דשמעתין דאמר בתולה שלימה משמע ל"ק מקנס דכבר תי' בתחילת הדיבור דההיא בתולה אצטרי' לדרשא דפ' א"נ דתנא דשמעתין י"ל דלא קאמר בתולה שלימה משמע אלא אי בתולה מיותר אבל להך תנא דהתם דאמר אין בתולה אלא נערה מדכתיב והנערה טובת מראה מאד בתולה וכו' אפילו לא מיותר אין בתולה אלא נערה ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל

דף צ"ח ע"א ד"ה מוכרת וכו' מן הארוסין כר"ש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועמ"ש הוא עצמו לעיל בד"ה אלמנה דלפי הקמ"ל נהפכה הסברא ע"ש ולעיקר קושיתו י"ל דלהאי תי' דההיא דהשולח ר"ש היא י"ל דהתנא בא לסתום כר"ש ול"ק קו' התוספות לעיל אלא למסקנא דהכא דמוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה

ד"ה אמר וכו' חדא דבשליח ב"ד מוקמי' לה כמו שפי' ר"ת וכו' עכ"ל ר"ל כמ"ש ר"ת בעיקר פלוגתא דשליח כדיינים או באלמנה אע"ג דסתמא קאמר שליח ופי' ר"ת שליח ב"ד ה"נ מאי דקאמר ה"מ שליח וכו' י"ל בשליח ב"ד קאמר וס"ל כמ"ד שליח כדיינים

ע"ב רש"י ד"ה שיש וכו' י"ל לשליח ניתנה וי"ל לבעל המעו' ניתנה וכו' עכ"ל הא דלא אמרי' כאן שודא דדייני י"ל משום דהכא אינו מכיר לבעל המעות דהשליח אינו מוכרח שיודיעו מי בעל המעות וליכא שודא והא דלא אמרי' הממע"ה כיון דהשליח תפוס משום דהשליח אינו טוען ברי והוי תפיסת ס' אחר שנולד הס' דלא מהניא התפיסה ומ"ש התוס' בד"ה אמר וכו' הטעם דפי' הוא עיקר דמוחזק ידו על העליונה וחולקין ועיין בהרא"ש ז"ל

דף צ"ט ע"ב תוס' ד"ה אמר וכו' והכא מיירי בשכבר חתמו וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ודבריו מוכרחים הם לגי' ר"ח דבסמוך דהכא בסתמא מיירי אבל כאן בפי' ר"ת א"צ דהא לא אמר ר"ה לא' ולא לב' אלא רגלי דעתיה דאמר לא' אבל בסתמא מודה ר"ה דאפי' לב' והיינו בשכבר מכר לר"ת אבל בעדין לא מכר הכל בעיא היא לעיל ומשה"ק מהרש"א ז"ל לפיר"ת מאי מייתי ממתני' דהיתה כתובתה ד' מאות זוז הא התם מכר הכל לק"מ דמכר האחרון דמנה ודינר בטל וצריך לקנין אחר הוי כמו לא מכרה הכל

דף ק' ע"א ד"ה ורבא וכו' ולעיל דאמר ר"נ וכו' ביותר משתות מיירי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלא ניחא להו לאוקמה לענין דמחזיר אונאה משום דא"כ מאי פריך לעיל ואמר מר אין אונאה לקרקעות נימא דלענין נקנה המקח קאמר אין אונאה לקרקעות ע"ש ולפמ"ש התוס' עצמן לעיל דמדברי ר"נ גבי מצרן שוה מנה במאתים פריך ע"ש ע"כ דגם הונאה אינו מחזיר דהא קנאו המצרן במאתים וי"ל דהתוס' כאן ניחא להו לאוקומה לההיא דלעיל ביותר משתות דהשתא א"ש גם לפירש"י לעיל דממתני' דאין אונאה לקרקעות פריך ועי"ל מדמייתי עלה לעיל מתני' דתרו' משמע דלענין נקנה המקח קאמ' ולא לענין אונא'

ע"ב רש"י ד"ה ולא פירות וכו' והאי לא הרי ביה ואותבינך לאנתו וכו' עכ"ל היינו דשנייה אבל באילונית וממאנת קרי' ביה ואותבינך לאנתו אם ירצה ולהאי לישנא דפירות ממש קאמר עיקר חידושא הוא לשניה ולהכי בפי' קמא פירש"י טעמא משום דתנאי כתובה בבתובה ולא פי' משום דלא קרינן ביה ואותבינך לאנתו משום דבאילונית וממאנת לא שייך האי טעמא

ד"ה ולא בלאות שחקי בגדים שהביאה לו וכו' עכ"ל משמע דבצ"ב מפ"ל למתני' והיינו לר"נ דלקמן דאמר פירא הוי אבל לשמואל מפ"ל למתנו' בנ"מ אבל צ"כ אית לה: דף ק"א ע"א תוס' ד"ה אלימא וכו' למה יש לו לשלם פירו' שאכל וכו' עכ"ל והגמ' גופיה דלא מוקי לה כדין משום דאפי' אי לא קשיא קו' איפכא אכתי קשיא בצ"ב אמאי אית לה וה"ה דהו"מ לאוכוחי ממילתא דשמואל גופיה דאי בכדין מיירי מאי איריא הני בכל אשה נמי לית לה כיון דכדין אכל אלא משום די"ל דהגמרא בלא"ה פריך שפיר אמילתא דשמואל ולמסקנא דמוקמינן לה בשניה א"ש דאשמעי' בשניה דלא קנסי' ליה אבל בשאר נשים פשיטא דלית לה כיון דכדין אכל

דף ק"ב ע"א ד"ה אליבא וכו' אבל לפי' הקו' וכו' ומסר לו השטר בפני עדים וכו' עכ"ל לפ"ז דגבי ערב במסר לו בעדים מיירי ואפ"ה אינו גובה אלא מכני חרי צ"ל דפלוגתא דר"י ור"ל בב"ח פליגי אבל לא גבי ממשעבדי אפי' לר"י וכי פריך ממתני' דהנושא וס"ד דבהכי מיירי אינו גובה אלא מב"ח וסיפא דמתני' דקתני גובה ממשעבדי בשטר גמור מיירי דלא כדמשמע מדברי התוס' לעיל בד"ה חייב ע"ש במהרש"א ז"ל

בא"ד וא"ת אמאי לא הוי שעבוד וכו' עכ"ל ר"ל אמאי לא גבי ממשעבדי וע"י עידי מסירה גובה אפי' ממשעבדי כמ"ש בסמוך ותי' משום דלא הוי שטר גמור וחזרו בסמוך והקשו קו' זו בעצמה לפיר"ת דבשטר גמור מיירי אבל לבן ננס דליגבי מיהא מב"ח לא הוק"ל כלל מעיקרא אפי' לפירש"י דלא כמהרש"א ול"ק גם מה שהק' מהרש"א בסה"ד

ע"ב ד"ה ניתנו וכו' ואין פוסקין אלא מדעת שניהם מדעת גומר הפסיקה וכו' עכ"ל ואע"ג דלמאי דמשני בשטר אירוסין וכדר"פ היינו מדעת השטר נמי דהא טעמיה דר"פ משום דאיתקש הויה ליציאה ולאו דומיא דרישא דכותבין שטר ללוה מ"מ לא ניחא ליה לאוקמה בשטרי פסיקתא ומדעת השטר משום כיון דבשטרי פסיקתא י"ל מדעת גומר הפסיקה וי"ל מדעת השטר הי"ל לתנא לפרש בהדיא אכל בשטרי אירוסין אין לטעות ואין צריך לפ'

ד"ה אימר וכו' ומפ' ר"ל משום שאין כותבין וכו' עכ"ל והא דלא הוק"ל כן למ"ד לפי שאין קצובין משום דלדידיה אצ"ל טעמא דצררי אלא דמזון הבנות משום שאין קצובין ובת אשתו משום דקצובין וא"צ לאוקמ' בשקנו מידו וכמ"ש התוס' בדיבור הקודם וכי קצובין אפי' לא נכתב גובה ממשעבדי שהרי סוגיא דגיטין אזלא כמסקנא דלא ניתנו ליכתב כמ"ש מהרש"א לעיל בריש פרקין והטעם עפירש"י והתוס' שם בגיטין וסוגיא דשמעתין אזלא כמ"ד לפי שאין כתובין

דף ק"ד ע"א גמ' אבל שטר כתובה יוצא