משמרות כהונה חלק א קפז

דבטביחה ועומדת לטביחה מאי קמ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהמק' שהק' מברייתא דב' שהטילו וס"ד דמיירי בשור לחרישה ועומד לטביחה ע"כ דמוקי למשנתנו בשור לטביחה ועומד לטביחה וס"ל דלאו מילתא דפשיטא ופליג בהא על ס' המק' שהק' ממשנתנו ע"ש וא"צ לזה אלא דהמק' שהק' מברייתא פשיט"ל דמשנתנו בהותירו זוזי חדתי כשינוייא דגמ' ולא שייך לאקשויי בהא ליפלוג ולתני בדידה

דף צ"ד ע"א ד"ה שנמצאת וכו' דאפי' לא נמצאת פליגי וכו' עכ"ל ר"ל בנמצאת נמי פליגי לענין שבועה ובשכבר גבי דהתוס' לא הקשו אפירש"י אלא משום דמסתמא קודם גביה מיירי מדקתני לא וכו' ולישנא דמתניתין מיתוקם בנמצאת שאינה שלו לפיר"ח ודלא כמהרש"א ז"ל

בא"ד ואור"ת דמשביעין וכו' עכ"ל גם לפירש"י השבועה היא שלא התפיסה צררי אלא דלפי' רש"י כיון דכבר נמצאת שאינה שלו כשאין משביעין אותה יעלה על דעתה דהדרא ג' עלווה ומפסד' לה וכדפירש"י אבל לפיר"ת דבשלא נמצאת מיירי לא יעלה על דעתה ד"ז וא"כ שבועה מאי אהני לה ולהכי הוכרח ר"ת לו' דמ"מ אהני דאי אתפסה צררי תפרוש ולזה כיון מהרש"ל ודלא כמהרש"א ז"ל

בא"ד וס"ל כרבנן עכ"ל אין רצונם לו' דפליגי ן' ננס ורבנן בין ביתומים גדולים וקטנים וכן ננס כאביי קשישא ומ"ד אין נזקקין ס"ל כרבנן בין בקטנים בין בגדולים ומוקי להנך משניות דלא תפרע אלא בשבועה כבן ננס בין בגדולים בין בקטנים ואיהו לא ס"ל כהנך משניות אלא כרבנן דא"כ מאי פריך בר"פ שום היתומים למ"ד אין נזקקין ממתני' דשום היתומים נוקי לה כבן ננס כמו הך דלא תפרע אלא בשבועה ואיהו דאמר כרבנן אלא ר"ל דלעולם דחיקא מילתא טובא דלא ס"ל כסתם מתניתין אלא דמ"ד אין נזקקין ס"ל כרבנן בקטנים וכבן ננס בגדולים ומוקי להך דלא תפרע אלא בשבועה בגדולים אבל הך דשום היתומים ליכא לאוקומי בגדולים כמ"ש התוס' לעיל ולכך פריך מינה ומ"ש התוס' ואיהו ס"ל כרבנן היינו בקטני' וכ"כ מהרש"ל ע"ש שהוכיח כן מדברי התוס' לעיל דלא מוקמי ההיא דלא תפרע אלא בגדולים

דף צ"ה ע"א גמ' וכי כתבה ליה מאי הוי והתניא וכו' ק' מאי פריך אפי' אי הוי כנשואה כמ"ש התוס' מ"מ בסילוק מהני דאין לה עליו אלא שעבוד ודין ודברים הוי לשון סילוק אבל בברייתא דמיירי בשותפ' צריך לשון מתנה וקנין ולא לשון סילוק ולכך לא מהני וי"ל כיון דידה כידו כמ"ש התוס' עדיף משעבוד ול"מ לשון סילוק מיהו אכתי יל"ד דמאי דפריך בתר הכי קני מאי הוי דאמאי תלי לה להאי ירכא בקנין הא אגופה דמתני' לחודה ליפרוך תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ע"כ נר' ליישב הכל במ"ש התוס' בד"ה כתבה דמאי דאמרי' דבשט' אי' לו' נ"ר עשיתי לבעלי היינו שכתבה שהיא עצמה מכרה וא"כ י"ל דהגמ' מעיקרא מכח קו' תימא נר' וכו' הוה סבור דע"כ מתני' במנרה היא עצמה ולכך פריך מברייתא דהאומר לחבירו דלשון דו"ד לאו לשון מכר ומשני בשקנו מידה ור"ל דלעולם בלשון סילוק לבד מיירי מתני' ולא תקשה תימא נר' וכו' דבקנו מידה לא מציא אמרה ולכך פריך וכי קנו מידה מאי הוי וכו' ומשני הא ר"מ וכו' ולפ"ז היכא דמהני לשון סילוק מהני לשון דו"ד בלא קנין מיהו הר"מ בפי"ז מה"א פסק לדין דמשנתנו בקנין ע"ש

רש"י ד"ה טירפא וכו' שהרי מכרה לו באחריו' עכ"ל אע"ג דהכא נמצאת שאינה שלו ואיכא למ"ד בפ' חזקת דאפי' מכרה שלא באחריות אם נמצאת שאינה שלו חוזר עליו ה"נ מניה דמוכר אבל טירפא אינו טורפ' מלקוחות דהוי כמלוה ע"כ כדמוכח מדברי התוס' לקמן דצ"ו ע"א בד"ה אלמנה ולכך כ' דמיירי במכרה באחריות

ע"ב תוס' ד"ה ואין וכו' כגון דליכא אלא מטלטלי וכו' עכ"ל כ' בפסקי התוס' דיורשיה חייבין בקבורתה כיון דאלו הי"ל מקרקעי הוו ירתי אע"ג דהשתא לא ירתי והר"מ בפי"ח מה"א דין ו' כ' דאין יורשיה חייבין בקבורתה אלא כשנשבעה אבל לא נשבעה אין חייבין ולא אמרי' כיון דאלו נשבעה וכו' הרי דחולק ע"ד הפסקי התוס' ויש לחלק בדבר ועיין בהשגת הראב"ד שם וראיתי במגדל עז שם דהכריחו להר"מ מלישנא דמתני' בכפל הלשון דקתני יורשיה יורשי כתובתה אלא דאתא לאשמעי' יורשיה דוקא בזמן שיורשי כתובתה ע"ש והוא תימה דא"כ היכי דייק הגמ' מדקתני יורשיה יורשי כתובתה איזהו אלמנה שיש לה ב' יורשין זו יבמה והא אצט' למתני יורשיה יורשי כתובת' לאשמעי' דדוקא בזמן שיורשי כתובתה

דף צ"ו ע"א גמ' בעי יתומים אמרו וכו' פירש"י דמי מזונות לשנה הבאה ולפ"ז מאי דקתני בברייתא נשאת ר"ל דהשתא ודאי על העבר הוא ועיקר החילוקים הוא בין להבא לשעבר ול"ד נשאת ע"ד מ"ש מהר"ם שי"ף בתוס' מיהו מ"ש רש"י בד"ה עליו דמנשאת אין הנכסים ברשותה ק' להולמו לפ"ז וצ"ל דמ"ש שם הוא לפי' המ"א שחזר בו רש"י לשעבר כמ"ש במקובצת

ע"ב ד"ה נכסי וכו' א"נ מזונות שאני וכו' עד שתתבע וכו' עכ"ל ק"ל דהא כ' התוס' בדיבור שאח"ז דאפי' תבעה כתובתה נכסי' בחזקתה והשתא קשיא תבעה כתובתה ותובעת מזונות של העבר אמאי נכסים בחזקתה מ"ש מכתובה כיון דהשתא דתבע' כתובה שוב אין לה מזונות ואין לו' כיון שקודם שתבעה היו נכסים בחזקתה לא פקעה חזקתה דאם כן אמאי הוצרכו לו' טעמא דמזונות משום דכל שעה וכו' הא בלא"ה כיון שהיו בחזקתה קודם שעבר זמנם לא פקעא תו חזקתה ויש ליישב

ד"ה דר"י וכו' דלא שייך טעמא דמה הועילו וכו'

עכ"ל היינו טעמא דמה הועילו למאן דל"ל הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום אבל למאן דאית ליה לאו מטעמא דמה הועילו ועכ"ל טעמא דשתקה כמ"ש בד"ה יתומים והכא לפום אוקמתא הלזו כ"מ ול"ל הטוען אחר מעב"ד לא אבל לעיל בבעיא דר"י דאיהו ס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד צ"ל טעמא דשתקה ועיין למהרש"א בד"ה נכסי

דף צ"ז ע"א ד"ה וסמך וכו' וא"ת ומאי נ"ל מינה וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל נימא דלא לקריוה רעבתנותא ל"ק דדוקא לעיל דקושטא הוא דמכרה לכתובה וכבר מכרה למזונו' ואם לא תפרש אלא לכתובה יהיו סבורים שהכל מכרה למזונות והוו מזונות יותר מהראוי לה והוי רעבתנותא אבל הכא דמוכרת השאר כדי מזונותיה דוקא לא שייך רעבתנותא כלל

ע"ב ד"ה בתולה וכו' אכתי ק' מהא דאמר וכו'