משמרות כהונה חלק א קפו

ליתו בני א' ולטרפינהו ק"ק כיון דטעמא דטרפה ממשעבדי משום דיסבון תנן והוו כב"ח אמאי לא פריך טפי אמאי שניה ויורשיה קודמין הול"ל יורשי הא' קודמין דהו"ל ב"ח קדום וי"ל דנקט לשון טרפה משום דבעי לדיוקי דינא דטרפה ממש עבדי ועיי"ל דפריך אפילו נימא דמיירי מתני' בקדמו וגבו ואפי' ללישנא דלעיל דמה שגבו גבו היינו בחייה משום חינא כמ"ש התוס' לעיל אבל מיורשיה דלא שייך חינא טרפי שפיר

רש"י ד"ה כי פליגי וכו' כיון דהנהו גופייהו קשקלי וכו' עכ"ל משמע דאי הב' עדיין חיה דהשתא הנהו לא שקלי אלא היא הוי כב"ח ולכ"ע הוי מותר ואין להקשות כיון דבעודה חיה בשעת מיתת אביהם הויא מותר וזכו בני הא' בכתובת אמן אמאי כי מתה לא הוי מותר כיון דכבר זכו בני הא בשעת מיתת אביהם דמ"ש ממרובין ונתמעטו דאמרי' לקמן כבר זכו בני הא' די"ל דהכא כיון דעדיין לא גבתה כל הנכסים משועבדין לכתובתה ואין להם זכות ליטול כתובת בנין דכרין עד שתתפרע השניה כתובתה דכל זמן שלא תבעה כתובתה כל הנכסים משועבדין לה ולהכי לא אמרינן כבר זכו בשעת מיתת אביהן אבל במרובין ונתמעטו דלקמן בשניהם כתובת ב"ד איתמר אבל אין לתרץ דרש"י ס"ל כהסוברי' ברי' שהביא הרא"ש דבחיי הב' ל"ל כתובת ב"ד כלל והחולקים דס"ל דאפי' בחיי הב' יש להם כתובת ב"ד מפרשי' דלא כפירש"י אלא דטעמא דב"ח לכ"ע נעשה מותר משום דמצוה לפרוע חוב אביהן משא"כ בכתובה וכמ"ש במקובצת ע"ש דלפי פירש"י לקמן במועטין ונתרבו דכבר זכו בני השניה בשעת מיתה ע"כ דס"ל דבחיי הב' נמי אית להו כב"ד דאי ל"ל בחייה אמאי נוטלין לאחר מיתתה הא כבר זכו בני הב' וע"ש בהרא"ש

דף צ"א ע"א גמ' אלא לאשמועי' כתובה נעשית מותר לחברתה י"מ להסוברים שכ' הרא"ש דגם בחיי שנייה יש להם לבני הא' כתובת ב"ד מאי פריך הגמ' נימא אי אשמעי' נעשית מותר הו"א דוקא בעדיין חיה דלאו הנהו קשקלו והוו כב"ח דנעשה מותר מה"ט כדפירש"י לעיל אבל א' בחייו וא' במותו כיון דמתה הב' אינה נעשית מותר כיון דהנהו קשקלי להכי אשמעי' א' בחייו וא' במותו כדי לאשמועי' עלה דנעשית מותר אפי' בכה"ג ולק"מ דא"כ לא הול"ל יש להם כתובת ב"ד אלא הני הול"ל א' בחייו וא' במותו כתובה נעשית מותר לחברתה

תוס' ד"ה אלא וכו' א"כ הדק"ל וכו' עכ"ל ואין לתרץ דהמתרץ דקא' אלא הכא בפחות מדינר כוונתו לומר ואיפוך אלא דעדיין לא אסיק למילתי' ופריך ליה והא כ"ש דינר קאמר ולא הבין דברי המתרץ ועדיפא מינה פריך ליה וכמ"ש התוס' בדיבור הקודם דהא ליתא דאי המתרץ כיון לומר איפוך אמאי נייד משינוייא קמא משום פירכא דכיון שיש שם דינר מבע"ל הו"ל לשנויי איפוך ותו לא

ע"ב רש"י ד"ה דזבנא וכו' שהיתה נשואה לאחר וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ונ"ל דאם היא עדיין נשואה לאביו א"כ במיתת אביו נפלו נכסים קמי דידיה וכשהוא פורע לה יותר ממה שקיבל ממנו מחזי כאגר נטר והוי ריבית משא"כ לאחר

דף צ"ב ע"א רש"י ד"ה ופייסיה בשביל ראובן שבאחריו' מכרה לו עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל ד"ה מאי דרמי ב"ח ס"ל דלא מצי לוקח לסלוקי בזוזי ע"כ דפייסיה והבא מרצונו של הב"ח ע"י פיוס אבל רש"י ס"ל דאפי' רמי ב"ח לעיל ס"ל דמצי לסלוקי ואין לו' לעיל מיירי שלא באחריות שהרי אמרי' עלה בגמ' לעיל וטירפא בכמה כתבינן מיהו בפ' המקבל דק"י דאמרי' בגמ' הניחא למ"נ וכו' פירש"י פלוגתא היא בכתובות בפרק הכותב והוגה שם בספרים בפ' מי שהיה נשוי נר' דס"ל לרש"י כמ"ש התוס' דרמי ב"ח ס"ל דלא מצי לסלוקי אפילו באחריות וק' דמפירש"י כאן מוכח דרמי ב"ח ס"ל מצי לסלוקי מיהא באחריות לפמ"ש מהרש"א בכוונתו וצ"ל דלעיל מיירי בלוקח שדה שנייה שלא באחריות ומאי דאמרי' וטירפא בכמה כתבי' הוא על הלוקח הא' וי"ל דלוקח הא' הוא באחריות אבל לוקח ב' שלא באחריות ולפ"ז רש"י והתוס' בחדא שיטה קיימי ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה ראובן שמכר כל שדותיו

תוס' ד"ה ראובן וכו' ואומר ר' דזקפו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל די"ל דאי לאו מצי למימר תפיסנא ליה מחיים כההוא בקרא ומלוג' דשטרי ע"ש ולא דמיא כלל דשאני התם דכבר מחוייב הא' מחיים ומהניא תפיסה אבל הכא לא נתחייב לו מחיים עד לאחר מיתה שפרע לב"ח ולא מהני תפיסה וכמ"ש התוס' בד"ה ופייסיה דהיכא דעדיין לא פייסיה אינו יכול לעכב המעות וכדאמרי' לקמן א"ד אפי' באחריות דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם מיהו יש לקיים דברי מהרש"א לל"ק דלקמן דדוקא שלא באחריות

ד"ה ראובן שמכר כל שדותיו וכו' בהך תקנתא לא ניחא ליה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א אע"ג דחוזר לוי עליו מ"מ ניחא ליה דתיקו ארעא בידיה והיינו ע"י שיפרע מעות ללוי וק' דא"כ אמאי יאמר לא ניחא ליה יסלק הב"ח בזוזי דהא רבא גופיה ס"ל לעיל דלוקח מצי לסלוקי לב"ח בזוזי וי"ל דהתו' כתבו בסמוך דהכא ביתמי מיירי דמת ראובן וכיון דמכר כל שדותיו ומטלטלי דיתמי ל"מ לב"ח ואין יכול לחזור על היתומים הוי לגבי ראובן כלוקח שלא באחריות וכבר כ' מהרש"א לעיל בפירש"י בד"ה ופייסיה דבלוקח שלא באחריות לא מצי לסלוקי הב"ח בזוזי אבל ללוי שלקח ממנו מסלקו בזוזי ומצי למימר לא ניחא ליה בהך תקנתא והא דרצה גובה משמעון היינו משום דכיון דלא נשאר ביד שמעון אלא אחת לא מצי למימר לא ניחא לי כדאיתא בקמא ד"ח ע"ב ע"ש שבחירה ביד הב"ח ומכאן סיוע למ"ש הסמ"ע סי' קי"ט סק"ל ע"ש ומ"מ נ"ל בדברי התוס' דלא כמהרש"א אלא דהשתא דכבר מכר ללוי ולא נשאר ביד שמעון אלא אחת לא מצי שמעון לו' לא ניחא לי אלא כלפי שכ' רש"י דמשעה שקנאה שמעון נסתלק שעבודך לזה כ' בשם רב"י דבשעה שהיו ביד שמעון לא נסתלק שעבודו דהא יכול שמעון בעודן בידו לו' לא ניחא לי

ע"ב ד"ה דינא וכו' אית ליה ארעא אחריתי וכו' עכ"ל משה"ק מהרש"א נימא דשמעתין בדלית ליה ארעא אחריתי לק"מ דא"כ למ"ל טעמא דתרעומת הא מצי מפצי' ליה כי היכי דמעמידה בפני ב"ח ולישנא קמא אמאי פליגי בהא וכ"כ במקובצת בשמעתין דע"כ מיירי בדאית ליה אחריתי דאי לית ליה למ"ל טעמא דתרעומת והא דלא חזר עליה הב"ח דהא בני חרי היא משום דמיירי דזה השדה שמכר ראובן לשמעון היא אפותיקי אצלו ע"ש ותי' מהרש"א ז"ל אינו מבורר לי

דף צ"ג ע"ב ד"ה מאי לאו פיחתו וכו'