משמרות כהונה חלק א קפה

דל"ב ע"ב דהיכא דאיכא שטרא לא הוי מיגו להוציא אך ק' דהא קימ"ל כב"ה דאמרי' בסוטה דכ"ה ע"ב דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ואמאי לא הוי מיגו להוציא ובשלמא בההיא דפ' חזקת ניחא דכבר כ' התוס' בסוטה דדוקא בכתובה הוא דסברי ב"ה דלאו כגבוי משום דס' הוא אם תבא לידי גביה אבל בש"ח מודו דכגבוי דמי אבל הכא דבכתובה מיירי אמאי לא הוי להוציא וי"ל כיון דבאלמנה או בגרושה מיירי דמי לשט"ח דלא הוי ס' אם תבא לידי גבייה ועיין בהרא"ש בשמעתין דסמוך ועיין להכנה"ג בח"מ סי' מ"ב בכללי מיגו ומן האמור ליתא למ"ש במ"א ליישב מ"ש הרדב"ז ח"א סי' ר' דשבועה דע"א מעיד שהוא פרוע מדאורייתא שהוא נגד סוגיא דשמעתין וכתבתי די"ל דדוקא הכא בכתובה הוא דקרי ליה נשבעין ונוטלין אבל בשט"ח דכיון דכגבוי דמי לא הוי ג' נשבעין ונוטלין וע"פי האמור ליתא דהכא כבר באת לידי גבייה ולאו ס' הוא אבל ממאי דפריך הא שטר שעבוד קרקעות ל"ק ע"ד הרדב"ז כמ"ש שם במ"א

ד"ה אבל וכו' אע"ג דטעמא משום דמיפרע לא דייק וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דאפי' בעדים דליכא מיגו איצטריך לטעמא דמיפרע לא דייק ודלא כמהרש"א בדיבור שאח"ז שכ' בפוחתת דליכא טעמא דלא דייק ליה מנה במיגו דמשמע דלא ק"ל אלא משום דאיכא מיגו

בא"ד משום דס"ד וכו' קמ"ל עכ"ל משמע דקמ"ל דאפי' זכור מקצת הפריעה אמרי' דמפרע לא דייק על השאר וק"ל מ"ש מהא דאמרינן בפרק כל הנשבעין דמ"ה ע"ב גבי שכיר דנשבע ונוטל דאם שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לו' לא שכרתיך מעולם יכול לו' נתתי שכרך והקשו בתוס' הא לא שייך מיגו אלא היכא דחושדו דמשקר אבל הכא אמרי' דשכוח הוא משום דטרוד בפועליו ותי' כיון דטעון ברי ואומר שלא שכח אין לנו להחזיקו במשקר כיון דאית ליה מיגו ע"ש הרי היכא דאית ליה מיגו וטוען ברי לא אמרי' דטרוד בפועליו וא"כ ה"נ אפי' דמיפרע לא דייק כיון דטוען ברי דדייק ואית ליה מיגו מהימן ואמאי פגמו שלא בערים נשבע מ"ש משכרו שלא בעדים ונ"ל דהכא דקאמר משיב אבידה הוא לאו דהוי מיגו דודאי לא הוי מיגו דהא אפי' אמר שלא פרעו כלל אי אמר ליה אשתבע לי משתבע ככל מליה בשטר וכן ראיתי בס' בשמים ראש סי' נ' שכ' בטעמו של הר"מ ברפי"ד מה' מו"ל שכ' בפוגם שטרו בתוך זמנו אינו נשבע לאו מטעמא דחזקה אלא משום דבת"ז אית ליה מיגו דאי אמר לא נפרע כלל נוטל בלא שבועה אבל לאח"ז לא הוי מיגו דהא אפי' אמר לא פרעו כלל אי אמר ליה אשתבע לי משתבע ע"ש וא"כ מ"ש בגמ' כאן לאחר זמנו דהוי משיב אבידה ע"כ לאו דהוי מיגו אלא דהוי משיב אבידה כיון דהול"ל לא נפרע כלל ושטרא מסייע ליה וכ"הג כ' התוס' בפ"ק דמציעא ד"ד ע"ב בד"ה לעולם דאע"ג דשתים חייב חשיב ליה ר"ע משיב אבידה דכשאומר ב' נר' יותר נאמן מפני שהשטר מסייעו ע"ש וה"נ דכוותה אפי' דלא הוי מיגו מחשב משיב אבידה מפני שהשטר מסייעו וא"כ י"ל דלא כ' התוס' גבי שכיר כיון דטוען ברי אין לנו להחזיקו במשקר אלא היכא דאית ליה מיגו גמור אבל הכא דלא הוי מיגו אלא משיב אבידה בעלמא הוא אמרי' דלא דייק אפילו טוען ברי ולפ"ז יש להוכיח מדברי התוס' דכ"הג דלאח"ז לא חשיב מיגו כדברי הבשמים ראש מיהו במ"ש בטעמו של הר"מ בתוך זמנו עמ"ש בחי' בשבועות דמ"א ע"א

דף פ"ח ע"א ד"ה היכי וכו' תימא מאי קושיא הא פלוגתא היא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דמקשים אלישנא דגמ' דפריך היכי סמיך וכו' דמשמע דפריך ולא אפירעון הא' היכי מוקי ליה במלוה

ד"ה ורבא וכו' אע"ג דמקשה מינה בערכין וכו' עכ"ל לפי מה שהוגה בגמ' הכא רבא באלף ל"ק דהתם פריך רבא אדרבא ודחיקא ליה למימר הא דידיה הא דרביה

ע"ב ד"ה ב"ד וכו' ס"ל כשמואל וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל אע"ג דתני נפרעת מן היתומים אצט' למתני נפרעת שלא בפניו לרבותא דס"ד ליחוש לצררי ואפי' בשבועה לא שקיל כמ"ש התוס' שם ע"ש וק' דא"כ לא ליתני לה במשנתנו אלא במתניתין דשבועות לפמ"ש התוס' לעיל דפ"ז ע"ב בד"ה ואלו וי"ל דעיקר דינא הוא אכתובה אלא דנכלל בהדי דין המזונות ובכתובה עיקר חידושא הוא דאין נוטלת אלא בשבועה

ד"ה וקמיפלגי וכו' ומתני' כגון שמינה בעלה לאחר מיתה וכו' עכ"ל ולמ"ד מינהו אבי יתומים לא ישבע משום דממנעי ה"נ שייך האי טעמא אע"ג דאין ממנין אשה אפטרופוס היינו מינוי ב"ד אבל אבי יתומים ממנה אפי' אשה כדאיתא שם בהניזקין

גמ' לאפוקי ר"א ומחלוקתו כ' הרא"ש ז"ל רב אלפס פ' כת"ק ור"ח פ' כר"ש וגם ר"ת עשה מעשה כר"ש ונראין דבריהם וראיותיהן וגם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדי עובד' לחייבה שבועה ע"ש ומהרימ"ט ח"א סי' קנ"א הוכיח מדברי הרא"ש הללו דאין משביעין מס' בדבר שהוא פלוגתא דרבוותא אפי' בא להוציא אין אומרין השבע מס' וטול שהרי כ' הרא"ש מס' ל"מ שבוע' אע"פ שהאשה באת להוציא ע"ש ודבריו תמוהים דהרא"ש לא קאי אלא אם לא תבעה כתובתה דלהרי"ף פ' כת"ק ומשביעין אותה אם לא כ' פיטור מיורשיה ור"ח פ' כר"ש ובזה הוא שעשה ר"ת מעשה וע"ז כ' כיון דפלוגתא דרבוותא אין משביעין אותה אבל לעיל מזה קאי אתבעה כתובתה וכ' מחלוקת הרי"ף ור"ח באם פיטר מיורשיה ושם לא כ' ד"ז דמספק אין משביעין אותה ואכתי יש להסתפק אם בא להוציא אם אמרי' ליה השבע מס' וטול

דף פ"ט ע"א תוס' ד"ה הוציאה וכו' כגון שיש עדים שנשרפה וכו' עכ"ל והיינו שנשרפה אחר הגירושין ולכך לא חיישי' שמא אח"כ כתב לה כדחיישינן לעיל בפ"ב והביאו התוס' לקמן בד"ה במקום והגמ' שם לעיל הו"מ לשנויי שנשרפה אח"כ כמ"ש התוס' שם

ד"ה מיגו וכו' אבל תובעת כתובתה לא מהימנא וכו' עכ"ל ובהכי ניחא מה שהק' במס' מכות התוס' ד"ג ע"א אמתני' דמעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו וכו' ע"ש

ע"ב ד"ה יכול וכו' יתחייב בשאר וכסות וכו' עכ"ל עיין להתוס' בריש מכות אמתני' דמעידין אנו בא"פ שגירש אשתו שהק' ותי' כתי' כאן ועוד תי' כשמעשה ידיה ספקי למזונות ועיין בקמא דפ"ט ע"א בגמ' מייתי ברייתא דמעידין שגירש ונתן לה כתובתה ושם אין לתרץ אלא במעשי"ד מספיקין ודוק: פרק עשירי

דף צ' ע"ב גמ' דאי ס"ד טרפה ממשעבדי