משמרות כהונה חלק א קפג

דף פ' ע"א תוס' ד"ה ישבע וכו' מקשין וכו' אמאי לא חנא עכ"ל הק' הפנ"י דבגמ' בפ' בתרא דע"א אמתני' דאלו אסורין ואוסרין בכ"ש פריך וליתני אגוזי פרך ומשני הא תני ליה התם ע"ש וה"נ נימא הא דלא תני לה בהדי כל הנשבעין משום דתני לה הכא ע"ש ול"ק דהתוס' שם הקשו אמאי תני יי"ן הא כבר תני לה ותי' כיון דעיקר מכילתין היא יי"ן בדין הוא למתני אע"ג דתני להו במ"א ע"ש וה"נ דכוותה כיון דעיקרה היא שבועות הו"ל למתני' כל הנשבעין אע"ג דתני להו במ"א

ע"ב רש"י ד"ה והא קא רווח ביתא שאפי' עתה וכו' עכ"ל נר' מדבריו דמיירי דב' הצרות דרים בב"א וכ' במקובצת דמהכא מוכח דאין האשה בידה למחות מלדור עם צרתה בבית א' דאל"ה תתבע שלא לדור עם צרתה וממילא אין האמה משמשת צרתה משום ריוח ביתא ע"ש וי"ל דמיירי בהתנה עמה לדור עם צרתה

תוס' ד"ה יורשי וכו' וא"ת לפ"ה וכו' עכ"ל ק"ק מאי קו' נימא דבעיא דהכא אליבא דמ"ד בחזקת יורשי הבעל וי"ל דא"כ למ"ד בחזקת יורשי האשה ק' מברייתא דפשיט מינה דקתני יורשי כתובתה חייבין בקבורתה והא קבורתה תחת נדונייתה

דף פ"א ע"א גמ' לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכו' והיינו משום תנאי כתובה לכשתנשאי לאחר וכדפירש"י בד"ה מאן וק' מאי פריך רבא מלא ניתנה כתובה לגבות מחיים נוקמה לברייתא כב"ה דל"ל מדרש חכמים דסוגיא דהכא ס"ל דל"ל לב"ה לכשתנשאי ומאי דחזרו משום קו' כמ"ש התוס' וי"ל דרבא ס"ל דמאי דחזרו משום דהודו לב"ש דדרשי מדרש כתובה ואביי תרתי מק' מאן שמעת ליה הוא לב"ש דוקא ולב"ש נמי ניחא משום דס"ל כגבוי דמי

תוס' ד"ה הרוצה וכו' דאל"ה מאי אהני ליה עכ"ל עיין להתוס' ביבמות דט"ל ע"א בד"ה אשה שדחו זה דא"כ תהיה קלה בעיניו להוציאה ועיין להב"ש סי' קס"ה ס"ק ב'

בד"ה מגרשה וכו' דאין האשה חפיצה וכו' עכ"ל

הב"ש סי' קס"ה סק"ג הק' כיון דהתנ' לטובתו יכול לו' א"א בתקנת חכמים ותי' כיון דבשעה שייבם הסכים לתקנתם שוב אינו יכול לו' אפשי ע"ש וק' מ"ש דהא דאמרי' יכולה אשה אפי' נשואה כבר לומר איני ניזונת ואיני עושה מה"ט דא"א בתקנתם כדאיתא בר"פ הכותב

ד"ה משום וכו' וא"כ באת לידי גיבוי וכו' עכ"ל ומאי דפריך הא לא ניתנה כתוב' ליגבות מחיים הוא מכח תנאי כתובה לכשתנשאי וכדפירש"י בד"ה מאן ולא ק' מ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב ד"ה ר"מ וכו' דמודה ר"מ דמטלטלי לא משתעבדי וכו' עכ"ל מוכח להדיא דס"ל לר"מ דמטלטלי משתעבדי דוקא לכתובה ולא לב"ח ועיין להרמ"ה סוף בתרא שכ' דלר"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה כ"ש לב"ח ועיין לה' קהלת יעקב אלגאזי דק"ב

דף פ"ב ע"א ד"ה הא וכו' דדוקא בעומדת באגם וכו' עכ"ל ק"ק א"כ מאי פריך דר"י אדר"י נוקמ' לההיא דאמ' לא קנה בעומד' ברשות מקנה וי"ל דבההיא מימרא נמי קי"ל להגמ' דאמר בה ר"י אפי' בעומדת באגם כמו מימרא קמייתא ולא מיבעיא ברשות מקנה קאמר

ד"ה והתלושין וכו' קדמה היא אמאי זכתה לרע"ק וכו' עכ"ל עיין פירש"י לעיל במשנה דנ"ד דמפרש קדמה היא ותפסה מחיים וניחא קו' התוס' דאפי' רע"ק מודה בתפסה מחיים מיהו ק' אמאי פירש"י לקמן דפ"ר דמאי דקאמר הגמ' ורע"ק ל"מ תפיסה בלשון שאלה והו"ל לפ' בלשון קושיא ע"ש בתוס' לכן נר' דרש"י ס"ל כמ"ש התוס' כאן בתי' לחלק בין גביה לשעבוד ומשנתנו לאחר מיתה מיירי ולא ס"ל כמ"ש התוס' לקמן דכיון דהיבם מיקרי מחיים ומ"ש במשנה והוא דתפס מחיים לא לפרושי מתני' אלא דינא בעלמא קאמר וס"ל דתפיסה מחיים מהניא גם לכתובה ועיין בתוס' לקמן

דף פ"ג ע"א ד"ה כדרב כהנא והו"ל פיטומי מילי בעלמא וכו' עכ"ל והיינו לענין שאינו מחוייב לקיים התנאי אבל לעולם דהוי תנאי לענין דקיום המעשה תלוי בתנאי דאלת"ה קשיא מתני' דקידושין ד"ס ע"א הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכ"כ הרא"ש בפ' הספינה דע"ז גבי ע"מ שתכתבו לו את השטר ועיין בהתוס' בפ' או"נ דס"ו ע"א ע"ש

ד"ה קנו וכו' דמה יש להועיל וכו' עכ"ל ובפ' חזקת דמ"ג דמוקי לה כשקנו מידו היינו בקנו מידו בלשון מתנה ממש כפי' הרי"ף הביאו הג"א שם עיין שם

ע"ב גמ' או תרווייהו דוקא וכו' כ' הרא"ש דהילכת' דתרווייהו דוקא משום דיד בעל השטר על התחתונה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ומזה הוכיח מהרח"ש ח"ב סי' ט"ו לנדונו בספיקא דדינא היכא דיש ס' אם זכה הבעל בנ"מ או לא דהבעל קרוי מוחזק לגבי הפירות ועל האשה להביא ראיה עוד הוכיח מדברי הר"מ בה' אישות ע"ש וכן נר"ל מדברי הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' י"ח ע"ש איברא דלכאורה מהגמ' לעיל לא משמע כן דפריך ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ומשני אביי יד בעל השטר על התחתונה ור"א משני בנכסיך וכו' הרי דר"א דבתראה הוא ס"ל דבכ"הג לא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה וה"ט ודאי משום דהאשה נק' מוחזקת בנ"מ כיון דהגוף שלה מיהו ראיתי להריטב"א בחי' והובא במקובצת שכ' דר"א מוכיח מן ולשון לסיומי מילתא דיד בעל השטר על התחתונה בכ"הג אך בשם י"א כ' דר"א פליג עליה דאביי ואם כן לדעת י"א בספיקא ל"מ הבעל המוחזק ועיין למהר"א ששון סי' מ"ח פ' דתרווייהו דוקא וא"כ בנ"מ מקרי הבעל מוחזק

דף פ"ד ע"א גמ' לטעמיה דריב"ב קאמר וכו' הר"מ בהלכו' שמיטה ויובל כ' דאפי' דירושת הבעל דרבנן מחזיר וכו' משום דעשו חיזוק והוא תימה דא"כ מנ"ל דריב"ב ס"ל דירושת הבעל דאורייתא ונ"ל דס"ל דאי ריב"ב ס"ל ירושת הבעל דרבנן אמאי לה אשמעינן האי דינא ביורש אמו דהוא דאורייתא ולאשמעי' דאפי' בדאורייתא יחזיר משום פגם משפחה דהא קושטא הוא דאפילו בדאורייתא כן הוא כדקתני ברייתא דהמוכר קברא דאעפ"י דקנאה מדאוריי' מחזיר אלא ע"כ אלא ע"כ דירושת הבעל דאורייתא: ע"ב תוס' ד"ה מיגו וכו' דלא הוי מיגו דלא חציפי וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז דהגמ' דקאמר אית לך סהדי דפרעתינהו ל"ד תרי סהדי אלא אפי' עד א'

דף פ"ה ע"א רש"י ד"ה דאי חייבה וכו' והיא כופר' וכו' עכ"ל ל"ד כופרת אלא מודה במקצת דבכופר הכל לא מהפכינן השבועה בחשוד דתקנתא לתקנתא לא עבדי':