משמרות כהונה חלק א קפב

בחי' רפ"ב דקידושין מה שהקשתי במשפטי התנאים בענין זה דאפשר לקיימו ע"י שליח ומן האמור ניחא מה שהק' בס' אבני מלואים סי' ל"ח סק"ג לדעת הר"מ דבמעכשיו לא בעי משפטי התנאים מגמרא דפ' מ"ח דק"ו דאמרי' רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמיפלגי והרי כל חליצה היא מעכשיו דל"מ אם יאמר לא תהיה חליצה אלא לאחר ל' יום כמו משוך פרה זו וכו' וכיון דמעכשיו היא לא בעי ת"כ ע"ש ועפ"ז ניחא דמשכחת לה בכה"ג דמיירי הגמ' לעיל מינה דאמרו לו חלוץ לה ע"מ וכו' דהתם לא מעכשיו כאמור: דף ע"ה ע"א רש"י ד"ה אבל וכו' אם אמר לה ע"מ שאין עלי מומין וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לקמן בר"פ הכותב והרא"ש בפ' הספינה דע"ז ע"א דכל תנאי שהוא לטובת הלוקח והתנה המוכר פיטומי מילי בעלמ' ולאו תנאה הוא צ"ל דהכא מיירי בשהתנית מאשה אבל רש"י דעתו כמ"ש התוס' בפ' אז"נ דס"ו דדוקא בכבר נגמר המקח בלא תנאי הוא דאמרי' פיטומי מילי בעלמא הוא

ע"ב מתני' אבל במומין שבגלוי וכו' כ' בהג"א דאסיפא קאי בנכנסה לרשות הבעל אבל באירוסין אפי' במומין שבגלוי לא אמרי' ראה ונתפייס אבל התוס' כ' דקאי גם ארישא ולכן הוק"ל ממילתיה דרב לעיל מבואר דס"ל דאפי' בארוסין ראה שנתפייס במומין שבגלוי וביש מרחץ ואפי' להג"א י"ל דדוקא במומין שתחת כיפת ראשה דפעמים נכסין כמ"ש בתחי' דבריו דבהכי מיירי אבל בגלויין תמיד אפילו בארוסין ידע להו וראה ונתפייס ומהתימה על הרדב"ז ח"א סי' קכ"ד שכ' בפשי' בקידש' ואח"כ נמצאו מומין שבגלוי לא אמרי' ראה ונתפיי' בארוסין ולא זכר שכ"כ בהג"א ושהתוס' חולקין בזה

תוס' ד"ה ספק וכו' שהיה בו נגע אחר וכו' עכ"ל יש לצדד בכונתם די"ל דחזקת הגוף וחזקת טומאה כי הדדי נינהו והוי ס' וספיקא דאורייתא לחומרא ולכך טמא ור"י ס"ל דחזקת הגוף עדיפ' מחזקת טומאה ולפ"ז אין להוכיח מדבריהם דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור כס' מהרימ"ט כאשר הוכיח הרב שב שמעתת' בשמעתא ח' ע"ש וי"ל עוד דכונתם מתורת ודאי כמו שהוכיח התי"ט בנגעים מגמר' דפ' הנחנקין ע"ש ופליגי אי זו עדיפא או זו עדיפא ועיין בגמרא דנזיר ובתוס' שם ודו"ק ועמ"ש בי"ד סי' ס"ט דין י"ג

דף ע"ו ע"א גמ' ר"א אומר רישא מנה לאביך בידי וכו' לפירש"י דחזקת גופא דאשה לא מהניא לאב צ"ל דס"ל לר"א כמ"ד בפ"ק לדברי המכשיר בה פוסל בבתה דלמ"ד מכשיר בבתה מהניא חזקה דגופא דידה לבתה ה"נ מהניא לאב מיהו ק' לר"א מ"ש מחזקת מקיה דמהניא להטובל בו ובשלמא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה י"ל דמעלה עשו ביוחסין אלא לר"א ק' ועיין במהרימ"ט בחי' ובמקובצת

תוס' ד"ה על וכו' דמוקמי' לפרה בחזקת מרא קמא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דכלה בבית חמיה איכא חזקת מרא קמא משום דיש לה שטר כתובה ע"ש ותמהני דהא קימ"ל כב"ה בסוטה בפרק ארוסה דס"ל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ועיין להכנ"הג ח"מ סי' פ"ב בכללי מיגו אות י"ח שהק' כ"הג עמ"ש התוס' בפ' חזקת דהיכא דאיכא שטר אמרי' מיגו להוציא וכל התי' שתי' בזה לא יכונו כאן דגם מ"ש דדוקא היכא דאיכא ריעותא הוא דאמרי' לאו כגבוי ה"נ איכא ריעותא דהיינו המום ולעיקר קו' מהרש"א י"מ דמאי דקאמר ותנא תונא היינו דמייתי סייעתא דלא אמרי' כל שנולד הס' ברשותו עליו הראיה מכלה בבית חמיה דמייתי הבעל ראיה אפי' בעדיין בבית אביה כפירש"י ולא יתכן שהרי התוס' לקמן דחו פירש"י דלס"ד שמואל כר"א ולא כמ"ד תברא

בא"ד דא"כ מאי צ"ל התם לשמואל וכו' עכ"ל עיין פירשב"ם בתחילת הסוגיא בד"ה לשחיטה דמשמע מדבריו דאי הוי רובא אמרי' דסמך ארובא ולכך לא דק ע"ש

פרק שמיני

דף ע"ח ע"ב ד"ה תני וכו' דאדרבה הו"ל להגיה וכו' עכ"ל לפי' קמא דרש"י דהבעיא על רישא דמתני' י"ל דמדקאמר להו ר"ג אף זו משמע אף זו כמו הדין הא' דהיינו קודם אירוסין וא"כ ע"כ דבבריית' גרסינן מוכרת כמו עד שלא נתארסה ולב' הקושיות האחרות י"ל דמאי דקאמר כמאן כב"ש קאי גם אר"ז וס"ל דגם לר"ז פליגי ר"י ור"ח בהא אלא דדחיקא ליה מילתא לר"ז לאוקומי מתני' כר"י לחוד משום דר"ח איירי בה בסיפא ורש"י נדחק בזה באוקמתא דר"פ וניחא בזה דגרסי' בברייתא קמייתא אמ"ל אף זו וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה לא כר"י וכו' דתרוייהו מודו וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דגם ר"ח מודה בארוסה מדקאמר לא השיבן וכו' ע"ש וליתא דא"כ י"ל דמאי דקאמר הגמ' ארב ושמואל וכו' היינו משום דהו"ל לרו"ש לומר אפילו ארוסה וא"כ מאי הוק"ל להתוס' לעיל במתניתין בד"ה האשה לפירש"י לכן נר' דאמרו לו דברייתא דר"ח חזרו בהם כשאמ"ל רבי מכרה עד שלא נשאת וכו' ע"ש בפירש"י

דף ע"ט ע"א גמ' אפ"ה במקום ברתה נפשה עדיפ' הלשון ק' קצת דהו"ל ל' אפ"ה נפשה עדיפא או אפילו במקום ברתה נפשה עדיפא ונ"ל במה שנחלקו אי גופו חביב עליו מבנו או בנו חביב עליו מגופו ומ"מ לכ"ע גופי חביב עליו מבתו וזהו אפי"ה במקום ברתה וכו' לאפוקי בנו

גמ' טעמא דכתבה ליה הא דלא פריך בפשי' מדפליגי רבנן אדרשב"ג בשטר פסים משום די"ל דמיירי בלא גילה דעתו לעדים ושטר מברחת דלעיל בגילה דעתו כדפירש"י לעיל ולכך איצטריך לדייק מדלא אמרו רבנן אלא עד שתכתוב משמע דשטר פסים בכל גוונא לא מהני

רש"י ואי לא קנינהו וכו' לשמואל וכו' עכ"ל הא דלא פי' דפריך נמי ארשב"ג משום דפשי' די"ל דס"ל כר"ש אבל לשמואל פריך שפיר דס"ל דלית הילכתא כר"ש ומשני דאפי' לרבנן עשאוה כנכסים שאין ידועים לר"ש וס"ל לרש"י כפי' שדחו התוס'

בא"ד ויאכל פירות ויירשנ' וכו' עכ"ל משמע מתוך פי' דנכסים שאין ידועים לר"ש לא יירשנה ועיין בהר"ן בהלכות

ע"ב גמ' הרי עבדים ושפחות וכו' כ' התי"ט דרשב"ג ס"ל כרבנן דר"י וס"ל דדוקא בעבדים שהם שלה אמרינן שבח בית אביה אבל בשדה שאינה שלה ליכא שבח בית אביה ע"ש וק' לפ"ז אמאי נייד מלישנא קמא אימא כל"ק דבשדה שאינה שלה וכו' תמכור ואין הטעם משום דכלי קרנא אלא משום דליכא שבח בית אביה כיון דאין השרה שלה: