משמרות כהונה חלק א קפא

ואע"ג דלמאי דמסיק דפליגי בפי' ע"מ שירצה או ע"מ שישתוק או שיאמר אין מזה הכרח מ"מ הך סברא דאפי' כנסה ע"מ צריכה גט אכתי קיימה ולא מצינו מאן דפליג עלה מיהו ק' לר"א דבבעל כ"ע מודו דצריכה גט והיינו משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ אפי' בכנסה ע"מ לכ"ע צריכה גט ותק"ל הך ברייתא דהריני בועליך דפליגי ועמ"ש התוס' לקמן דע"ד ע"א בד"ה ד"ה ויתיישב

ד"ה ושמואל וכו' ואור"י דשמואל ס"ל כר"ש וכו' עכ"ל הא דלא תי' קושי' א' שהקשו מר"ג משום דההיא משנה היא ולא הי"ל להניח סתם משנה וכמ"ש בד"ה ותיובתא ועיין להתוס' ביבמות דק"י ע"א בד"ה קסבר וע"ש במהרש"ל ז"ל

דף ע"ד ע"א ד"ה דברי הכל וכו' אף על גב דגבי קטנה וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שי"ף ז"ל נימא דשמואל מספ"ל ואזיל לחומר' ע"ש ולק"מ דהא רב בקטנה ס"ל דאין צריך גט וא"כ ס"ל דקידושי א' קידושי ודאי ואי אמרת דשמואל מספ"ל א"כ נפקא בינייהו פלוגתא אחרת ולא מצינו שנחלקו בזה ועוד דר"א קאמר דבבעל מודה שמואל לרב וא"כ ס"ל לגמרי כרב

בא"ד וא"ת והא פליגי תנאי וכו' עכ"ל עיין במ"ש מהרש"א והוא תימה דהתוס' מק' על מלתיה דר"א דאמר המקדש בפחות משוה פרוטה וי"ל דאי התוס' לא מק' אלא אבבא דפחות משו"פ אמאי לא הוק"ל אבבא קמייתא דתנאי מברייתא דהריני בועליך אלא ע"כ כוונתם להקשות מהך ברייתא אכולהו בבי

בא"ד וא"ת לרב וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולק"מ דלשמואל אה"נ דתרתי קתני וקידשה בטעו' היינו טעות נדרים כדס"ל לעיל הגמ'

בא"ד וקידש' בטעות היינו בטעות דפחות משו"פ וכו' עכ"ל י"מ דאכתי תקשה לרב מברייתא דהריני בועליך דלא כמ"ד אינה מקודשת ואפילו למ"ד מקודשת משום דבעל דוקא ואין לומר דלר"א שאני התם דהתנאי היה בבעילה גופה הא ליתא דא"כ גם לרב נימא הכי למסקנא והתוס' לעיל בד"ה אלא כ' דלרב אפילו התנאי בבעילה ועמ"ש בחידושי' שכ' ע"כ נר' דלמ"ד מקודשת אין לדייק דדוקא בבעילה אבל בכנסה לחופה לא אלא בתנאי בשעת הכניסה דבהכי מיירי דומיא דהריני בועליך

ע"ב ד"ה ממאנת וכו' היינו שאם נודע לה הטעו' וכו' עכ"ל ומתני' דיבמות לא מצי למתני ממאנת בחמותו ונודע לה הטעות משום סיפא דקתני כל שיכולה למאן ולא מיאנה וע"ש בתוס' הקשה מהרש"א ז"ל מאי פריך לעיל לשמואל ממתניתין נוקמה בנודע לה הטעות ע"ש וי"ל דתי' זה של התוס' אזיל בשי' רש"י לעיל דכ' דאי טעמא משום מחלו כתובה אית לה וא"כ לא מיתוקמא מתני' בנודע לה

בא"ד ושמואל לא ס"ל כר"ש וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א בזה לק"מ דמדקאמר נמנו וגמרו וכו' מוכח דלריש' לא בעי גט אפי' מדרבנן ומה שהק' מהר"ם שי"ף ז"ל בזה עיין למהרש"א שם ריש יבמות

בא"ד כגון שפי' בהדיא שאינו בועל לשם קידושין עכ"ל בזה מתיישב מ"ש הר"מ בפ' ך' מה' א"ב דין י"ח דפ' כשמואל בההיא דעשרה כהנים ופ' למתני' דהוא אונן וכו' והגמ' לא אשכח לה בתרי אלא בדתדרי"ש והר"מ לא פסק כוותיה ועפ"ד התוס' הללו ניחא שפיר וא"צ למ"ש ה"ה שם

דף ע"ד ע"א גמ' תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח וכו' הק' בס' כתובה למ"ש מור"ם בהגהה דפדיון הבן א"י לעשות ע"י שליח א"כ היכי אמרי' בקידושין מתנה ע"מ להחזיר בפ"ה מהני הא בלא"ה התנאי בטל דא"א לקיימו ע"י שליח ותי' דדוקא גבי מעשה הוא דילפי' מתנאי בגו"ר משום דמסברא. הדיבור של התנאי לא מבטל המעשה אלא מבגו"ר הוא דילפי' ולכך בעי משפטי ההנאים דומיא דבני גו"ר וכמ"ש התוס' לעיל דנ"ו אבל בדבר שהוא דיבור כגון פ"ה מסברא ידעי' דאתי דיבור ומבטל דיבור ולא בעי' משפטי התנאים עש"ב והוא תימא דלפ"ד גבי קידושין לא בעי' משפטי התנאים שהרי קי"ל כר"י בר"פ האומר דקידושין דאתי דיבור ומבטל הקידושין אפילו שהוא דיבור שיש בו מעשה ע"ש וזה הפך דברי כל הראשונים וגם הפך משמעות הגמ' בכ"מ דגם בקידושין בעי משפטי התנאים ועיין במקובצת בנזיר די"א שתי' בקושי' התוס' שם קרוב לדברי ס' כתובה אבל לא אתי מטעמא דאתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש ולקושייתו י"ל דס"ל כמו שנר' מדברי התוס' בפ' מי שאחזו דף ע"ה בד"ה לאפוקי דעל התנאי הוא דקפריך שיהיה אפשר לקיימו על ידי שליח ולא על המעשה וכמ"ש הרב מכתב מאליהו דקמ"ב ע"ד בכוונתם והוכיח שגם דעת רי"ו ובעל העיטור כן ע"ש מיהו כבר כתבתי בתשו' שאלה דליתא לדברי ה' מכתב מאליהו ועתה תמהני עוד מירוש' בפ"ג דקידושין ה"ג ה"ד סמפון אנא פלניא בר פלניא מקדיש לך ע"מ למכנסייך אין אתא ולא בנסגיה ולא ליהוי עלך כלום ע"ש הרי דהתנאי דכניסה דלא אפשר לקיימו ע"י שליח והוי תנאי מיהו י"ל בזה דהירוש' לית ליה האי משפט תנאי זה וכמו המק' כאן דלית ליה משפט וכו' דטעמא דחליצה משום דמחיל ובהכי ניחא דברי הירוש' בפ' מ"ח בסופו דאיתא שם הי"ד חליצה מוטעית כל שאומרים לו חלוץ והיא נותנת לך מאתים זוז אמ"ר ר' מנא אמר ע"מ נותנת והרשב"א בחי' ביבמות דק"א כ' דטעמא דר"מ דנותנת מדין שכירות ומיירי בהגון לה ע"ש ומן האמור י"ל דהירושלמי דטעמא דחליצה מוטעית כשרה משום דכי חליץ סתם אחליה לתנאי כמו המק' כאן אבל כי אמר בשעת חליצה ע"מ נותנת ומכאן סעד למ"ש מר"ן בכ"מ רפ"ו מה' אישות בדעת הר"מ דל"ל משפט זה וטעמא דחליצה משום דאחיל התנאי גם ע"פ דברי מר"ן ניחא מה שהק' ה' קרבן העדה בפ' מ"ח שם לדעת הר"מ דכל האומר ע"מ לא בעי משפטי התנאי' והרי אמרי' כאן חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ע"ש הא כיון שאמר ע"מ לא בעי' אפשר לקיימו ע"י שליח והר"מ גופיה בה' חליצה כ' חליצה מוטעית כגון דא"ל חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ע"ש ולפ"ד מר"ן הכ"מ ניחא דחליצה מטעמא דאחיל לתנאי אך לדברי ה"ה שם בפ"ו מה"א שכ' דטעמא דחליצה לדעת הר"מ משום דא"א לקיימו ע"י שליח ק' משה"ק הקה"ע ונ"ל דטעמא דבע"מ לא בעי' משפטי התנאים משום דע"מ כאומר מעכשיו וכיון דחל מעכשיו מהני אבל בלא אמר מעכשיו כיון דהמעשה אין לו חיילות אלא בקיום התנאי א"כ בעי' תנאי גמור דאלים לבטל המעשה דלא ליחול וכמ"ש ה"ה שם ולא שייכא האי טעמא אלא כי אמר ע"מ חל המעשה משעת אמירה אבל כי אמרו לו חלוץ לה ע"מ וכו' לא חל בשעת אמירתם דאכתי לא חלץ ודוקא כי אמרו לו בשעת חליצה או בשעת קידושין וגירושין מתפרש שפיר מעכשיו אבל בכה"ג דחליצה לא יתפרש מעכשיו ועיין