משמרות כהונה חלק א יח

ע"ש וצ"ל לפ"ד דעד שיגיע לביתו אמכירה ונתינ' לחוד קאי דטעמא משום שלוחו ס"ל אלא דברייתא דלא תני דין רביעי וחמישי משום דתני נמי שאלה והלואה דלא שרי אפי' ביום א' משום דאיכא בהו שביתת כלים

דף י"ט ע"ב בד"ה הני כרכי תימה דבפרק מפנין וכו' עכ"ל הא דלא הקשו כן לעיל במחצלות של בדדין משום דפשיט"ל דמוקצה מחמת מיאוס הן אבל כרכי ס"ד לכסו' פרקמטי' כדפירש"י ותי' לכסות דגים ולהרי"ף ורש"י דמפק"ל לכסות פרקמטיא מתרצינן בקושית התוס' כמ"ש בת"י דש"ה דמוקצה מאמת סתירת אהל ועיין להשע"ה

דף ך' ע"א בני חבורה זריזי מפירש"י במתני' וק' ל"ל טעמ' דמתני' דזריזין בלא"ה כיון שהם שנים לא חיישינן כדאמרינן מרינן לעיל גבי אין קורין לאור הנר דשנים קורין וי"ל דתנור דומה למדורה דאפי' בשנים חיישינן א"נ דוקא בקריא' הוא דהקילו בשנים ועיין להמג"א סי' רע"ה שהק' כה"ג גבי אין רוכבין ע"ג בהמה וע"ש בת"י

ע"ב גמ' תיובתא ואבע"א מהרש"ל הגיה תי' אחר בגמ' ואבע"א פרושי קמפרש משום דלא יתכן לשון אבע"א אם לא קדם לו תי' אחר דתיובתא אבל בלא לשון אבע"א מודה דיתכן דאחר תיובתא יתרץ הגמ' ומעתה ההיא דפ' הניזקין שהביא מהרש"א אינה ענין לכאן

דף כ"א ע"א תוס' ד"ה שמחת וכו' ואמרי' בפרק ב' דקידושין בגדי כהונ' וכו' עכ"ל הא ודאי דבגדי כהונ' שבלו נעשית מצותן אלא דבבגדי כ"ג כתיב והניחם שם מלמד שטעונין עונין גניזה וכדאמרינן בכ"מ דתה"ד וב"כ כ' כתובים הבאין כאחד ואע"ג דלא מלמדין לעלמא לגופייהו מלמדין וילפי בגדי כ"ה מבגדי כ"ג וכ"נ מדאמרינן בקידושין סתמא ב"כ שבלו מועלין בהם ולכך מק' שפיר

בד"ה ומותר וכו' דבסתמא לא הייתי אומר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דא"כ לר"ה לימא סתמ' והוה ידעי' דבשבת חיישינן נמי לשמא יטה כיון דמסתמ' מותר להשתמש לאורה וכן הק' לר"ח ע"ש ול"ק דאחר דמצינו רב דס"ל אסור להשתמש אזדא לה הך מסתמא והשתא ל"ק גם מ"ש מהרש"א בתחלה דאי אמר ר"ה סתמא הוא דוקא בשבת ע"ש דלא אמרו כן התוס' אלא בדברי רב משום דכל שלא השמיענו רב הוה אמרינן דמסתמ' ליכא דיסבור אסור להשתמש ומשום הוכחה זו דמסתמא הוא דאמרינן כן

דף כ"ב ע"א ד"ה אסור וכו' ואע"ג דביה"ש וכו' עכ"ל מהרש"ל ז"ל דשמיני לבני א"י גבי אתרוג אע"ג דלא נטל שחרית לא יטול ביה"ש דח' דכיון דהחמירו חכמים לבני ח"ל ביום ח' דהוא ס' ז' דלא יטול גם ביה"ש דח' לא יטול לבני א"י אבל בח' לבני ח"ל אסור משום דביה"ש דערב ח' אם לא נטל ביום ז' שחרית יטול ביה"ש ומיהו ק' דל"ד ביה"ש ליום ח' לבני ח"ל דביום ח' לח"ל לא יטול משום איסור טלטול דהעמידו דבריהם אבל ביה"ש דח' לבני א"י למה לא יטול כיון דקי"ל כ"ד שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש וכיון דליכא איסורא למה לא יטול כיון דס' דאוריית' הוא

ע"ב אמר רבא גזיר' וכו' ק"ל דאכתי ק' משמן המשח' דדרשי' בפ"ק דכריתות דף ה' בד בבד שלא יניח משקל במשקל וישקול וע"כ דטעמא משום ביזוי מצוה ועיין להרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש שהשמיט הך דינא ולא ידעתי למה ורש"י בחומש פי' בד בבד שמשקלם שוה ע' מנים וחזקוני פי' שמרקח כל אחד ואח"כ מערבן ונראה דדחו ההיא דכריתות מכח סוגיין

תוס' בד"ה מאי וכו' וי"ל דאינו תופס וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דבעי אי הלכה כרב או כשמואל כמ"ש הרא"ש משום דקאמר אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין ואמאי הא אפשר דהלכת' כשמואל אלא ע"כ דפשיט"ל דהלכתא כרב ודברי מהרש"א בזה לא נתחוורו לי

בא"ד א"נ מצאתי וכו' עכ"ל לפום האי תי' מנר לנר אפילו אי הנחה עושה מצוה ל"ד לקינסא דקינסא גרע טפי דלא כסברתם בתירוץ הראשון ודלא כמהרש"א ז"ל

דף כ"ג ע"ב בד"ה נדר וכו' אבל היכא דלא אפשר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בזבחים דצ"א ע"א בד"ה ת"ש ע"ש

בד"ה גזירה וכו' אלא קיימי לפרושי מנ"ל שאין שורפין וכו' עכ"ל בזה ניחא לי מה שהק' בחי' לפסחי' די"ג ע"א על פירוש רש"י שכ' גבי תרומת חמץ דהיא בשריפה יאכילנו לכלבו בשבת ע"פ והקשיתי הפך ממ"ש שם דמ"ו דגם לכלבים אסור דאין מבערין קדשים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתו ועפי"ד התוס' הללו ניחא שפיר דלאביי ורבא דל"ל גזירה תרומה אטו קדשים ולא. אסור לשרוף ביו"ט תרומת אלא משום גזירת יו"ט אטו שבת משום שמא יטה וזה לא שייך אלא בשמן אבל בלחם שרי ומ"ש שם בדי"ג יאכילנו לכלבים הוו אליבא דאביי ורבה אבל להנך אמוראי דס"ל גזירה אטו קדשים יבטלנו בלבו כמ"ש עוד שם ומ"ש בדמ"ו דאסור דהוי כמו שריפה הוא אליב' דהנך אמוראי דאסו' לשרוף תרומ' ביו"ט אטו קדשי'

דף כ"ד ע"א גמ' אמ"ק לא תותירו הקשו בת"י נילף מהכ' דאין עשה דוחה ל"ת ותי' דשאני הכא דאפשר לקיים אחר יו"ט ולפ"ד פלוגתא דאמוראי היא באפשר לקיים העשה אחר זמן אי דחי ל"ת דלר"א דאמר טעמא דיו"ט עשה ול"ת משמע דאי הוי ל"ת גרידא הוה דחי ליה העש' אע"ג דאפש' לקיים אח"ז מיהו אכתי ק' לאביי דיליף מולא עולת חול ביו"ט נילף מהתם דאין עשה דוחה ל"ת דהא אי לא יקרבו יפסלו בלינה ולא אפשר לקיימו אח"ז וי"ל דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וס"ל לאביי כמ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח דפלוגתא דאמוראי היא בזבחים רף ז' ע"א וכמ"ש התוס' במס' ר"ה ד"ל ע"ב ומפירש"י בפסחים דנ"ט ע"א ע"ש וראיתי בספר יריאים עמוד זמנים סי' קי"ג שהק' אמאי לא נילף מהכא דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ותי' אמוראי כל חד אית ליה סברא דחבריה ול"פ והו"ל ג' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לכ"ע ע"ש ולפ"ז ניחא קושית התוס' ישנים דלא ילפי' מהכא דאין עשה דוחה ל"ת משום דהו"ל ג' כתובים גם ניחא מאי דק' בגמר' ריש תמורה ד"ד ע"ב דקאמר ולר"י קרא דוהנותר מאי עביד ליה ומשני כדחזקיה ליתן בקר כ' לשריפתו והשתא ק' לאביי ורבא דל"ל קרא לדרשא לבקר ב' מדהוצרכו למילף דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט מקראי אחריני קרא דוהנותר לר"י מאי עביד ליה ולפי"ה ניחא שפיר דכולהו אית להו דחזקיה ודע דס' יריאים אזיל בשי' רש"י בביצה דהא דבעי צורך קצת אינו אלא מדרבנן אבל התוס' דחו פירש"י וס"ל דמדאורי' בעי צורך קצת ולשי' הוא שהקשו בשמעתין בד"ה לפי דשאני קדשי' דבעי צורך קצת מיהו ק' שהרי כתבו התוס' בפסחים דף ה'