משמרות כהונה חלק א יז

אוכל מטמא אוכל והא דשמעינן מהתם דמדרבנן מטמא אפי' קודם גזירת י"ח היינו בקדשים ותרומה אבל בחולין י"ל דל"ג קודם י"ח והת"י כ' ע"ד התוס' דסוגיין אליבא דר"ע דמשקין מטמא אחרים דאוריית' כ' דלפ"ז הו"מ למפרך טמויי נמי מטמי דב' עושה ג' בחולין לרע"ק ע"ש ודבריהם אין מובנים לי דהא משקין ראשון ואוכלין ב' וא"כ האוכלין לא מטמאי' התרומה אלא פוסלין והיה נ"ל דס"ל לרע"ק דב' עושה ג' בחולין בתרומה ג' עושה ד' מק"ו דט"י ושפיר מקשו ליטמאו נמי ועפי"ז ניחא מה שהק' מהרש"א אמאי לא משני במשקין הבאין מחמת כלי ע"ש די"ל דגם משקין הבאין מחמת כלי פוסלין התרומה מן התורה דג' עושה ד' בתרומה לרע"ק מיהו הא ליתא דא"כ מאי מק' התוס' בדבור שאחריו נימא דיו וכו' ועוד דבגמ' בפ"ק דפסחים די"ט מסיק להדיא דלרע"ק נמי חולין ותרומה שוין ואין ג' עושה ד' בתרומה ע"ש וצ"ל דט"ס נפל בדברי הת"י וצ"ל בחולין נמי לטמו ומ"מ כבר נתבאר דג"ש זה ל"ק

גמ' עירובין ונט"י לפי הספרים דגרסי נט"י ק' מאי פריך נימא דשלמה גזר נט"י לקדש ושמאי והלל הוסיפו טבילה לקדש ותלמידייהו גזרו נט"י לתרומ' ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה שמאי וכו' לא בעי לשנויי וכו' עכ"ל אע"ג דכ' לעיל בד"ה אף דלא יתכן וכו' מ"מ אינה מוכרח' ולא הוה פריך הגמ' מכח הך סבר'

דף ט"ו ע"ב בד"ה אתי וכו' מה שהקשה מהרש"א ע"ד מהרש"ל ל"ק די"ל דידע מתני' ולא ידע לדעולא והמק' שהק' והא באושא התקינו מקשה אחר ומ"ש מהרש"א במ"ש התוס' ולספרים דגרסי' דמנ"ל מדנקט גזרו דאפי' לשריפה ע"ש לפ"ד צ"ל דגם בכלי זכוכית גזרו שריפה בתוכו וכמ"ש התוס' מקודם והוא דוחק

ד"ה על וכו' ואם כן לחכמים וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א ומתבאר מדבריו דאזלינן בתר רובא בטומאה בר"הי אע"ג דאפי' ס"ס טמא וא"כ רובא עדיף מס"ס דלא כהרשב"א בתשו' ח"א סי' ת"א

דף ט"ז ע"א כיון דכי נשברו וכו' לפי זה י"ל דהשתא ניחא נמי מאי דאית ליה טהרה במקוה דלהאי מילתא נמי שוינהו ככלי מתכות וא"צ לאוקמה למתני' דחוצצין כר"מ דאפי' לקול' שוינהו ככלי מתכות כמ"ש מהרש"א ז"ל בדברי התוספות אבל לאוקמתא דר"א כיון דמטמאין מאויריהן כמ"ש התוס' הוו ככלי חרס לגמרי דל"ל טהרה במקוה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' כלים דטעמא דר"א שייך נמי לענין שאין מטמאין מאויריהן דלא כהתוס' ופ' דל"ל טהרה במקוה מיהו מדברי התוס' בד"ה אלא שכ' דל"ג לא נראה דאפי' לשינויא קמא אכתי ההיא דאלו חוצצין לא מיתוקמא אלא כר"מ דאז ס"ל דהשתא אצ"ל כר"מ שפיר גרסינן אלא דאע"ג שכ' התוס' בכ"מ דהיכא דלא הוזכר שם אמורא מקודם אינו אומר אלא היינו דאצ"ל אלא אמנם לפעמים אומר אלא אע"ג דלא הוזכר שם אמורא

תוס' ד"ה לא ליטמאו וכו' דהו"ל בריית' דתוספ' וכו' עכ"ל וא"ל דהא דאינו מציל בצ"פ משום דמטמא מאחוריו ולא משום גבו שהרי אף על גב דמטמאין מאחוריהן מ"מ נטמא אחוריו לא נטמא תוכו כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז

בד"ה ה"ג וכו' כדמוכח בפ' העור והרוטב מרובה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הוכיחו בפשיטות מק"ו מגביהן דאינו מיטמא ומטמא אחרים כ"ש אחוריה' דמיטמא שיהיה מטמא אחרים וכמ"ש אח"ז וי"ל דלא ידעינן דגביהן מטמא אחרים לא מההיא דהעור והרוטב דמרובה מדת לטמא אחרים מליטמא ומתני' מדלא קתני בגביהן אלא אינו מיטמא משמע דמטמא אחרים

בא"ד והשתא א"ש הא דאמרינן וכו' עכ"ל ולהנך תי' הא דקתני נטמא אחוריו לא נטמא תוכו אגב דקתני רישא נטמא תוכו נטמא אחוריו וכ"כ בת"י ועיין להמ"ל ודברי התוספת יו"ט מוכרחים בדברי ר"י שכ' התוס' אח"כ

ע"ב גמ' ולר"י וכו' פירש"י והלכה כב"ה ולא היה צריך לזה דאפי' אין הלכה כב"ה מ"מ לא השוו ב"ה וב"ש כדי למחשבינהו בי"ח דבר אלא לאלומי הקושיא קאמר

תוס' בד"ה אף וכו' ובשמעתין מוכח וכו' עכ"ל כ"מ לקמן בסוף הסוגיא

דף י"ז ע"ב גמ' אפרושי נמי לא מפריש וכו' מכאן יש להוכיח דאי כבר הפריש התרומה ואח"כ אתשיל עלה דהדרה לטבלה כי מפריש אח"כ לא יכול לפוטרה בחטה אחת אלא בשיעור שהפריש בתחלה דאי איתא אמאי קאמר הגמ' אפרושי לא מפריש דאיכא למימר מעיקר' היה בדעתו שלא לגזול ועתה חזר מדעתו טפי הו"ל דבידו לאתשולי ולפוטרה בחטה ועיין בחי' בנדרים ד"ט

גמ' שם ולר"מ הומ"ל לר' טרפון דבצרה לה מרדע ובשינויא דגמ' הומ"ל אוכל א' וב' בחדא או בא ראשו וכו' וטהור שנפלו עליו וכו' בחד' חשיב להו

דף י"ח ע"א תוס' ד"ה אבל וכו' והכא משמע דאדרבא וכו' עכ"ל עיין בתוס' שם שהק' באופן אחר גם בש"מ להרב שם הקשו דבשבת משמע דאפר בר גבול הוא ע"ש והוא הפך משמעות סוגיא דשמעתין ונרא' שהם מפרשי' דקושטא הוא דמידי דלאו בר גבול הוא לא פליגי ומאי דפריך והתניא אפר היינו ר"ל דמדפליגי ביה ע"כ דאפר בר גבול הוא ודין דמי לאפר ורחי מאי אפר עפר וא"כ לא פסיקא ליה להגמ' דאפר בר גכול והתם אמרינן קיטמא שרי וכה"ג כ' הרמב"ן בפ' בתרא גבי מורסן ע"ש

ד"ה ולימא וכו' ועוד דאמר לקמן וכו' עכ"ל וא"ל דאתיא ההיא דלקמן כר"י נמי וס"ל לר"י דשבית' כלים לא הוי מדאוריית' אלא בעביד מעשה ומדרבנן גזרו אפי' דלא עביד מעשה ולא גזרו אלא בדבר דאתי לידי חיוב דהא ליתא דאי ר"י אית ליה דגזרו א"כ כ"ש דגזרו בע"ש אנהו עביד דשבת וא"כ מוגמר אפי' מנח אארעא הו"ל לאסור אלא ע"כ לר"י שביתת כלים לב"ש מדאוריי' אפי' היכא דלא עביד מעשה גזירה כלל

ע"ב ד"ה ולא ישאילנו וכו' דאפילו בד' וה' נמי וכו' עכ"ל הא ודאי דלא תני בברייתא זו בד' ובה' מותר אלא דכונתם דאפי' בד' וה' דודאי מגיע לביתו היה אסור כיון דטעמ' משום שביתת כלים ובריית' שרי במגיע לביתו או י"ל דהכל מן הפי' דר"ל דאין לפרש משום שכ' ואז יהיה אפילו בה' ול"נ הדחיה וסמכו על המבין דפשוטה היא דא"כ אפי' מגיע לביתו נמי אסור ולכן האריכו בקביעות דבריהם והביאו עד שמגיע לביתו אבל אין לדחות הפי' דאם כן מכירה ונתינה אמאי אסור די"ל דגזרו אטו שאלה והלואה וכה"ג אמרי' בפ"ק דע"א דט"ו ע"ש והרשב"א בחי' בסמוך בברייתא דלא ישכור כליו כ' דטעמא דברייתא זו משום שביתת כלים