משמרות כהונה חלק א קעח

עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בכוונתם העיקר חסר מדברי התוס' דלא זו אף זו דיבם הו"ל למינקט דעלה הוא דפריך הגמ' ומשני אבל דבעל מפורש הוא במתניתין דקתני ואפי' כולן בפני הבעל וכו'

ע"ב רש"י ד"ה לעולם וכו' וה"ה דמ"ל כשאין מעלה לה מזונות וכו' עכ"ל עמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל בכוונת' שדבריו תמוהים דלפ"ד לא הו"ל לרש"י לתרץ אלא דאי במעלה לה מעה כסף מ"ט דר"י הסנדלר דאמר חולין כיון דס"ל כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרי' נעשה כמו שאמר יוקדשו וכו' לכ"נ עיקר כמ"ש מהרש"א בכוונתו דלפום ההוא הדין שכ' רש"י ז"ל יתהפכו הסברות ושמואל ס"ל מעה כסף תחת מעשה ידיה ומזונות תחת מותר איברא דלפ"ד ק' בתי' רש"י שכ' משום דרישא בניזונת וכו' הא אי מעה כסף תחת מעשה ידיה רישא לאו בניזונת אלא במעלה לה מעה כסף ומשום דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ורב דאמר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה היינו וע"כ איני עושה מותר ואפילו להסוברים דבמות' אי' לו' איני עושה היינו אי מותר טעמ' משו' חינא אבל אי מותר תחת מזונות לרב דס"ל מזוני עיקר ואח"כ תיקנו מותר תחת מזוני יכולה לו' איני ניזונת ואיני עושה מותר ועיין להשע"ה ונ"ל לפ"ד מהרש"א עיקר תי' רש"י הוא משום דרב אמר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה דמשמע מזונות תחת מעשה ידיה דאי מותר קאמר הו"ל לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו ומ"ש רש"י אוקי רישא דמתני' בניזונת וכו' הוא לתרץ קושיא אחרת דהוק"ל אמאי נקט לרב ושמואל במעלה לה מזונות הא לרב ושמואל מיתוקמא באין מעלה מזונו' ומעה לזה תי' משום דרישא בניזונת

דף נ"ט ע"א תוס' ד"ה א"צ וכו' ואין לפ' טעם שא"צ ל להפר וכו' עכ"ל ור"ל דמיירי במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף וכיון דמעלה לה מזונות יכול להפר על המותר משום דאינו יכול ליזהר ליהנות במעשה ידיה בצמצום דכה"ג כתבו התוס' לקמן ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל. ע"ב גמ' אפי' תימא וכו' הב"ע וכו' הק' במקובצ' אמאי לא מוקי פלוגתייהו בקונמות ופליגי דב"ש סברי קונמות מפקיעין מידי שעבוד וב"ה סברי אין מפקיעין ותי' דא"כ נפלגו בקונמות בעלמא אי מפקיעין מידי שעבוד ועוד תי' דא"כ ב"ה דלא כריב"ן לעיל ושמואל פ' לעיל כריב"ן ע"ש ואכתי קשה נוקי לפלוגתייהו דלכ"ע קונמות מפקיעין מידי שעבוד ופליגי דב"ש סברי לא אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וב"ה סברי אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ואתי' ב"ה כריב"ן לעיל וכה"ג אשכחן דפליגי תנאי במסכת קמא והביאו הא התוס' לעיל בד"ה קונמות דלמ"ד יוצאין בשן ועין לאשה ס"ל דלא אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ולמ"ד לא לאיש ולא לאשה ס"ל דאלמוה וכמ"ש התוס' שם בקמא ואין לומר דאי טעמא דב"ש משום דלא אלמוה ומיירי באסרה הנאת יניקתה עליו הי"ל לחייבה להשכיר מינקת די"ל דמיירי בקיים לה איהו ולכ"ע הוא נתן אצבע בין שיניה לכן נר' דה"ה דמ"ל פלוגתייהו בכה"ג אלא כיון דאכתי קשה קו' ב' דפריך הגמרא מדתניא בש"א אינה מניקה להכי מסיק מחוורתא מתני' דלא כב"ש

תוס' ד"ה כגון וכו' כיון דמשעבדא ליה וכו' נר' דס"ל להתוס' כיון דלא חל הנדר כלל כיון דמשעבדא ליה אפי' קיים לה בפי' לאו כלום הוא כיון דלא חל הנדר אין מקום לקיום לחו"ל ול"ק מ"ש מהרש"א ועיין להרשב"א בחי'

דף ס' ע"א גמ' ואמר ר"ש אפי' מצות פרישה אין בו משמע דאי לאו דברי ר"ש ל"ק די"ל דיונק שקץ דקאמר היינו מדרבנן ואין להק' מכאן למ"ש הרשב"ג בחי' ליבמות דקי"ד ע"א דלמ"ד קטן א"נ אין ב"ד מ"ל בדרבנן ספי ליה בידים וא"כ בלא ר"ש קשה דאי מדרבנן הוא אמאי אסור להניקו די"ל בעי למיפרך אפי' למ"ד קטן א"נ ב"ד מ"ל דהשתא בדרבנן לא ספי' ולכך מייתי דר"ש וכי משני הא דפריש הא דלא פריש לדברי הרשב"א צ"ל דבדלא פריש אסור מדאורייתא דלא כפירש"י דאי מדרבנן אמאי אסור למ"ד אין ב"ד מ"ל דפלוגת' דאמוראי היא התם ולפ"ז מפירש"י דפי' מדרבנן יש להוכיח דס"ל דלא ספי' בידים אפי' למ"ד בדאוריית' אין ב"ד מ"ל ולא אמרי' חות דרגא כמ"ש הרשב"א ז"ל

תוס' ד"ה וכו' מחבילות וכו' עכ"ל והגמ' גופיה דפריך ולא משני כדאמרי אינשי כדמשני בר"פ מפנין י"ל דס"ל להגמ' דפשיטא דאין להתי' אפי' לגדול ולא שייך לומר אפי' טובא דמשמע לעולם ודברי התוס' בריש סוכה תמוהים ועיין להמש"ל בהל' לולב

ד"ה יכול וכו' אמאי אצט' קרא למשרי חלב וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל נמי בשר שהרי לגירסא דגרסי' בשמעתין דם ע"כ דלא כסוגיא דכריתו' וקושיית' אינה אלא לספרים דגרסי בשמעתין בשר

ד"ה גונח וכו' וכ"מ מדקאמר הכא הלכה וכו' עכ"ל

ק"ק בסמוך דקאמר ר"י הלכה כנחום מאן פליג עליה דנחום ואסר במקום פסידא ויש ליישב

ד"ה מפרק וכו' דהא דאין דישה אלא בגידולי קרקע וכו' עכ"ל התוס' בפ' כלל גדול דע"ג ע"ב כתבו ואין נר' לו' דאיסורא דרבנן איכא גם בשאין גידולי קרקע ולא שרו רבנן אלא כלאחר וכו' ע"ש וכן יש להוכיח ממפיס מורסא דאם להוציא ליחה שרי אע"פ דמלאכה שאצ"ל אסור מיהא מדרבנן מ"מ משום צערא שרי כדאי' בס"פ האורג הרי דשרי משום צערא אפי' אינה כלאחר יד ומה"ט לא תי' התוס' בד"ה ממעכין דהכא שאני משום שהוא כלאחר יד וקיל מאיסורא דרבנן שאינו כלאחר יד משום דאין נר' לחלק בכך

ע"ב ד"ה והלכתא וכו' ור"ת אומר דא דאסור' לינשא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל אע"ג דאין משועבדת גזרי' אטו מכירה ע"ש והיינו משום דשניהם מניקות ולא ידעי אינשי דזו שמתירין אותה לינשא משום שאינה משועבדת ואי מתעברת אביו ממשמש בביצים דחיובא רמיא עליה כיון דאינה משעו' ואתי למשרי במכירה כיון דשניהם מניקות אבל דבי ריש גלותא נותנין בניהם למנקת וכיון שרואין שאינה מניקה לא גזרי' אטו מכירה שהרי במכירה מניקה היא בע"כ

דף ס"א ע"ב רש"י ד"ה מליהנות וכו' לא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל וכו' עכ"ל לשון ולא הדירה ק' להולמו דאפילו נכלל הנאת תשמיש בכלל הנדר דמליהנות כל הנאה במשמע מ"מ משום תשמיש אין כופין דהא לא חייל דמשועבר לה ונ"ל דס"ל לרש"י כדעת הסוברים דכי היכי דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו ה"נ נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו וא"כ כי הנאת תשמיש בכלל הנדר כיון דלא חל גבי תשמיש לא חל על