משמרות כהונה חלק א קעז

ותוספת מתנה ול"ד לתרי שטרי חוב דחדא מילת' נינהו

רש"י ד"ה פוגמת וכו' אם פגמה התוספת וכו' עכ"ל אבל פגמה הכתובה נכלל בכלל ולשבועה דקאמר אע"ג מאי דקאמר לשבועה היינו דאם פגמה התוספת עצמה דבעי שבועה ול"ד לשט"ח דעלמ' וכדפירש"י לקמן דס"ל דל"ד שט"ח לכתובה מ"מ נכלל ד"ז דאם פגמה הכתובה נפגמה גם התוס' ולכך הוצרך לפ' אם נפגמה התוספת ומדברי מהרש"א בתוס' ד"ה פוגמת שכ' דלא ניחא להו לפ' כפירש"י משום דהיינו ולשבועה כמו ע"א מעידה וכו' ולא כתב כמו פגימת התוספ' דנשבע' עליה ונר' שהבין בדברי רש"י דולשבוע' היינו ע"א ונפרעת שלא בפניו לחוד ולפגימה דקאמר היינו אם פגמה התוספת עצמה דנשבע עליה ולא לענין אם נפגמת התוספת נשבעת על הכתובה ואין נראה מפירש"י בד"ז שכ' ואם טוען התקבלת כל כתובתיך וכו' ולדברי מהרש"א לא הול"ל אלא אם טוען התקבלת כל התוספת

דף נ"ה ע"א תוס' ד"ה ולשבח וכו' ולא כשבח קרקעות מדקתני ולא הבנות וכו' עכ"ל התוס' בפ"ק דמציעא הוכיחו מדקתני ולא הבנות במזונותיהן ודקאמר הגמ' שם טעמא משום דתנאי כתובה ככתובה ואי ב"ח אינו גובה משבח יתומים אפי' לאו ככתובה אינן גובין והתוס' הכא לא הוכיחו מזה משום די"ל בנות עדיפי מב"ח משום דתנאי ב"ד הן וכמ"ש הרא"ש שם א"נ דס"ל ב"ח אינו גובה מן הראוי ואחלוקת ולא מן הראוי הוא דקאמ' הגמ' שם טעמא דתנאי כתובה ככתובה

ד"ה כתבו וכו' דשטר מכר טריף ממשעבדי וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל המוכר שדהו בעדים טרפ' ממשעבדי אפי' בלא שטר ס"ל להתוס' כאן דהיינו דוקא במוכר בעדים ולא הזכיר שטר אבל אם אמר וכתבו לו שטר גילה דעתו דאינו טורפ' אלא בשטר

ע"ב ד"ה מתנת וכו' כדמוכח מתני' דמי שמת וכו' עכ"ל עמ"ש לעיל די"ט ע"א

בא"ד מוקמי' בין לרב בין לשמואל דקנו מיניה בקנין חזקה וכו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמ' במיפה משום דהגמ' דפריך דשמואל אדשמואל ולא ס"ד במיפה אמאי לא פריך ממתני' ולפי' ריב"ם דחקו לו' דה"ה דהומ"ל ממתני' וכו' עיין למהרש"א ז"ל

ד"ה שאם וכו' דהיאך יהנה קנין בדבר שאינו בעין וכו' עכ"ל אע"ג דהכא בדברי רב קיימי' ורב ס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שבל"ע אף על פי שאינו ברשותו מ"מ כיון שמת קודם שבאו לרשותו אינו קונה לכ"ע דאפי' למ"ד אדם מקנה דשב"ל לא קני אלא משעה שבאו לעולם והיינו דלא הקשו התוס' לפירש"י דאמאי אצטרי' לטעמא דאין מטבע נקנה בחליפין הא בלא"ה ת"ל משום שאינו ברשותו משום די"ל דנקט טעמא דאין מטבע נקנה בחליפין דמהני האי טעמא אפי' לא מת עד שבאו לעולם

דף נ"ו ע"א ד"ה אמר וכו' תקשי מהכא תסתיים וכו' עכ"ל לשון תקשה הוא מגומגם דהא למאי דמסיק אלא תרווייהו אזלי בתר אומדנא אזדא לה לתסתיים דקאמר הגמ' לעיל ולא הול"ל אלא דהגמ' אמאי לא אמר תסתיים דרב הוא דאמר הלכה כראב"ע וי"ל דכוונתם דהגמ' בס"ד דלא ס"ד הא דקאמר תרווייהו אזלי בתר אומדנא אמאי לא פריך אדרבא תסתיים דרב הוא דאמר הלכה כראב"ע

תוס' ד"ה הרי וכו' דהא תניא בפ"ב דנזיר הריני נזיר וכו' עכ"ל משמע להו דההיא דנזיר ר"מ היא דסתם משנה ר"מ וע"כ בדכפל וכ"כ הפנ"י מיהו ק' אמאי אצט' למי' התם דהא דמודה ר"ש ברישא משום דמתנה עמש"ב נימא דמודה ברישא משום דר"מ היא ובדלא כפל תנאו מיירי ולכך תנאו בטל וי"ל דא"כ אמאי נקט תנאי דמטמא למתים טפי מכל תנאים דעלמא ואין להקשות הא אמרי' בס"פ שבועת העדות דמודה ר"מ באיסורא דמכלל לאו אתה שומע הן וא"כ נימא דבדלא כפל מיירי ומאי מק' התוס' דכבר כ' התוס' דדוקא באיסור חמור הוא דמודה ר"מ

בא"ד אלא היכא שמתכוין וכו' עכ"ל במ"א הארכתי בזה ובמה שהק' המח"א ע"ד התוס' הללו

ע"ב רש"י ד"ה שלי וכו' חדש מאי א"ל וכו' עכ"ל יל"ד מאי קו' מחדש הא חדש דאורייתא ובדאורייתא לא עשו חיזוק ואי גם חדש חששא בעלמא כמו מעשר א"כ במאי דמשני בדמאי היקלו גם חדש ניחא דאיכא למימר נמי רוב אין חשודין כמו דמאי וי"ל

דף נ"ז ע"א גמ' וכי קאמינא אנא וכו' תחיל' ביאה וסוף ביאה עיין להתוס' לעיל דנ"א ע"א ד"ה מני שהק מנ"ל להגמ' לעיל דכל הפוחת דקאמר ר"מ אפי' בתנאה נימא אפי' בסוף ביאה דאין יכולה למחול ע"ש וק"ק נימא דהגמ' דלעיל אזיל אליבא דרבין דבסוף ביאה נמי מחלוקת ואי ר"מ ס"ל דאינה יכולה למחול ר' יאודה היינו ר"מ וי"ל

ע"ב רש"י ד"ה להשיאה כשהיא קטנה שטורח הוא לה וכו' עכ"ל הא דלא פי' משום עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה כדפירש"י גופיה אח"ז גבי קידושין נר' דס"ל דגבי נישואין כיון שכבר נשואה עמו לא חיישי' למידי ודוקא בקידושין לחוד הוא דאסור לקדש בתו קטנה אבל התוס' שכ' בד"ה בגרה בקושייתם ואין פוסקין וכו' נר' דס"ל דטעמא להשיאה כשהיא קטנ' משום עד שתגדיל ותאמר וכו' כמו הקידושין וע"ש במהרש"א ז"ל

תוס' ד"ה תיובתא וכו' כגון שקידשה לאחר ששהתה יב"ח בבגרות וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ל"ק דהמק' דלעיל לא ידע להך בריי' דבוגרת שקידשה לאחר ששהתה יב"ח בבגרות דבשלשים סגי

דף נ"ח ע"א ד"ה הנהו וכו' אלמא מיירי שהלוקח מוחזק עכ"ל והא דמשמע ליה להגמרא דמיירי כשהלוקח מוחזק משום דסיפא דלסטים מזויין דא"ל הש"ל ע"כ בהלוקח מוחזק דאי מוכר מוחזק הגיעו וזוהי ראייתו של רבי' אליהו דמהגמ' מוכח דבמוכר מוחזק הגיעו ודוקא בלוקח מוחזק הוא דא"ל הש"ל וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה ואפי' וכו' וטעמא משום דאין דרך לאחר וכו' עכ"ל ר"ל דטעמא דלא מזונות מייבם כששהת' יב"ח בפני היבם משום דאין דרך לאחר וכו' ולפמ"ש מהרש"א בדיבור שאח"ז דבעשתה יב"ח בפני היבם אוכלת ע"ש וע"כ דיש לה נמי מזונות דהא לא בדיק לה ולא מייחד לה בית אלא עד שנתחייב במזונותיה צ"ל דמ"ש התוס' דטעמא דאין דרך לאחר וכו' היינו ר"ל דטעמא דעשתה יב"ח חסר יום אחד בפני היבם ויום א' בפני הבעל דלא מצטרפי להתחייב במזונותיה משום דאין דרך לאחר

ד"ה השתא וכו' ל"מ ששה חדשים בפני הבעל וכו'