משמרות כהונה חלק א קעו

דאפילו מדרבנן מוציאין מיהו ק' לשי' הר"מ מאי פריך אונס דשרי רחמנא המ"ל הא אבוה דשמואל מדרבנן הוא דאסר וי"ל דגם לס' הר"מ אי מדרבנן לא היו מוציאין וע"כ מ"ש אבוה דשמואל חיישי' הוא בודאי דסופה ברצון מדלא צעקה מתחילה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין ד"מ ע"ב דלשון חיישי' יתכן שהוא ודאי כדאמרי' חוששין שמא במי מילין כתבו ע"ש ואתי שפיר דפריך אונס המ"ל ועוד י"ל במ"ש מהרימ"ט דלא כ"כ הר"מ אלא משום דפסק כמ"ד בפ' ס' אכל דבעינן גבי אשם. תלוי חתיכה מב' חתיכות אבל למ"ד דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות ס' דאורייתא לחומרא הוא מן התורה מדמחייב אשם תלוי ע"ש ומעתה י"ל דהגמ' פריך אונס המ"ל הוא למאן דלא בעי חתיכה מב' חתיכות אלא ע"כ דלא חיישי' שמא סופה ברצון ובהאי לא אשכחן פלוגתא וההיא פלוגתא דחתיכה מב' ח' היא פלוגתא דתנאי שם דלר"א דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ס"ל דלא בעי חתיכה מב"ח ופריך שפיר הגמ' על אבוה דשמואל ואפשר דאבוה דשמואל גופיה ס"ל דלא בעי חתיכה מב"ח דאי ס"ל בעי חתיכה מב"ח ומדאורייתא הס' שרי ומדרבנן הוא דאסור היכי מוציאין אשה מתחת בעלה כמ"ש התוס' ופריך הגמרא שפיר אונס המ"ל

דף נ"ב ע"א ד"ה אין פודין וכו' ארישא קאי עכ"ל מ"ש מהרש"א וכ"כ לפירש"י לא ידענא אמאי לא מיתוקמא ארצו דסיפא גם לפירש"י שהרי אם רצה פודה דסיפא ע"כ דפודה אפי' עד עשרה בדמיה שהרי ת"ק ל"ל תקנת העולם דרשב"ג

גמ' כנחלה שוויה רבנן ה' בית יאודה ח"ב סי' קי"ג נסתפק בבת הבן אם נוטלת כתובת ב"ד ע"ש משמע דפשיט"ל בבן הבן דאית ליה כתובת ב"ד ומסוגיין יש להוכיח דגם בת הבן אית לה שהרי אפי' בת בין הבנים היתה נוטלת אי לאו דכנחלה שוויה רבנן ואפי' דגם בהא אמרי' לא פלוג רבנן אבל מהריק"ש בתשו' סי' כ' דבן הבן נמי ל"ל דלא תקון רבנן אלא בבניו דוקא ע"ש

רש"י ד"ה בנחלה וכו' דירתון תנן וכו' עכ"ל משמע דלמ"ד יסבון אפילו בת בין הבנים אית לה ודלא כהתוס' ולפירושו צ"ל דהגמ' דפ' י"ן דקאמר ירתון תנן מדלא טרפי ממשעבדי ה"ה דהומ"ל מדלא נוטלת בת בין הבנים וחדא מתרתי נקט

דף נ"ג ע"א גמ' שאין אני קורא בה ופירש"י דלא נשתעבד לה וכו' וק' כיון דלא נשתעבד לה במתה בחייו אמאי בנין דכרין מנה ומאתים כדאמרי' בגמ' לעיל ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ע"ש בפירש"י וראיתי לה' בש"מ שכ' כדעת רש"י דלא כ"כ אלא בארוסה אבל בנשואה כיון דאיכא נדוניא קבורתה תחת מנה ומאתים ואפי' לא הכניסה לו נדוניא ומדברי התוס' לא נר' כן אלא דקבורה תחת נדוניא אפי' בנשואה ולפ"ז בנשואה שהכניסה לו נדוניא ולא זכה בה הבעל כגון שעדיין הנדוניא בבית אביה או מתה בשנה א' דאב יורש הנדוניא לדעת רש"י קבורה על הבעל כיון דיורש מנה ומאתים ולדעת התוס' על האב כיון שהוא יורש הנדוניא ועיין למור"ם בהגהה סי' נ"ה דין ה' שכ' מסברא דנפשיה ובכ"הג אין הבעל חייב בקבורתה ע"ש והיכא דמתה בשנייה במקום דנהגו שיחלוקו הנדוניא הבעל והאב כ' בח"מ שם דקבורתה על שניהם והב"ש חלק וכ' דקבורתה על הבעל והביא משומרת יבם דחולקין הנדוניא וקבורתה על הבעל וכ' בסי' קי"ח ס"ק כ"ג ולא זכר מ"ש התוס' לקמן ד"פ ע"ב ד"ה יורשי שכ' כיון שמת הבעל בחייה זכת' במנה ומאתים והוי כמכנסת אותם ליבם וכונתם דלעולם קבורתה תחת נדוניא ובשי' הוי כיורש מקצת נדוניא ובכ"הג דיורש מקצ' נדוניא קבורתה על הבעל וכן מצאתי בתשו' המיימוני בה' אישות סי' ל"ד וכ"כ מהרח"ש ח"ג סי' ס"ה דק"א ע"ב ע"ש וכ"נ עיקר דלא כח"מ ומצאתי להרדב"ז ח"א סי' רס"ה שכ' כדברי הח"מ וכ' ההיא דשי' שאני שהיא מדינא ולא מתקנה ע"ש ומדברי הגהמ"י שם נר' דאין לחלק בכך

ע"ב גמ' ארוסה יש לה מזונות או לא עיין בהר"ן ובש"מ דהר"מ מפ"ל אי מחוייב הארוס במזונותיה ופ' כל"ב והרי"ף בהגיע זמן דחייב במזונותיה כשמת חייבין היורשין או לא ומהתימה על הב"ש סי' קי"ב סק"ו שכלל דעת הרי"ף עם דעת הר"מ בחיוב הארוס במזונות בת הנזונת מן האחים ע"ש

תוס' ד"ה אלמנה וכו' ור"ת מפ' וכו' עכ"ל עיין לה' בש"מ שהביא פירוש ר"ח דמפ"ל בארוסה ובחיי אביה ע"ד פי' ר"ת וזוהי ס' י"א שהביא מור"ם בסי' קי"ב וע"ש בב"ש

דף נ"ד ע"א גמ' וכן בלקיט וכו' כ' הרא"ש ז"ל בשכיר לזמן ויצא אחר הזמן אין שמין דכיון דשכיח בזמנו הו"ל לאתנויי ע"ש ויש להוכיח מדבריו דבאונסא דשכיח אפילו איכא אומדנא אמרי' דהו"ל לאתנויי דהא הכא איכא אומדנא דלא עשאן אלא למיקם קמיה כדקאמר הגמ' דלא כמהריב"ל ח"ג סי' קכ"ג ובמ"א הארכתי בזה

גמ' דתנן אחד המקדיש וכו' משמע דשמואל דקאמר אין שמין מה שעליה ל"ד מה שעליה אלא אפילו לא לבשתם אלא עשאן לשמה שהרי מדמה ההיא דשמואל לההיא דהמקדיש וק' דבסמוך בעובדא דכלתיה דבר אלישיב דלבשתינהו לכולהו מני דהוה ס"ל הילכת' כשמו וא"ל הילכתא כרב משמע דשמואל דוקא לבשתם וי"ל דמעיקרא ס"ד דשמואל ל"ד מה שעליה ולכך מייתי מהמקדיש אבל אחר דמסיק דגבי אלמנה איכא סברא דלא כתב לה אלא למיקם קמיה י"ל דגם שמואל אית ליה האי סברא לענין מה שעדיין לא לבשתם א"נ מאי הא דלבשתינהו לכולהו מני טועה היתה בסברת שמואל וסברה דוקא מה שעליה ועיין להלח"מ בפ"א מה' מו"ל דין ה' ולכנה"ג סי' רפ"ח בהגה"ט

ע"ב תוס' ד"ה דנייחד וכו' כיון דבדעתה תלוי וכו' עכ"ל ולפי' מה שפירש"י דאפי' קבלה עליה כיון דהוו משעבדינן י"ל דההיא עובדא דלעיל היתה בתר האי עובדא

ד"ה אם רצה וכו' דבשלמא כשיש לו וכו' עכ"ל י"מ

היכי כ' התוס' לעיל דף מ"ב ע"א ד"ה ר"ש גבי יחוד כלי לגבו' ממנו כשיתחייב בדין דהוי דבשלבל"ע הא כיון דיש לו השתא אע"פי ששעבד לאחר זמן לא הוי דבר שבל"ע כמו הכא ומתרצים דשאני התם שלא נתחייב כלל עד עמדה בדין כמ"ש בתי' שם ע"ש ועי"ל דשאני התם דהקנה לו קנייה ממש לגבות ממנו ולא שעבוד בעלמא

ד"ה לפוגמת וכו' והתוספת וכו' עכ"ל מכאן הוכיחו האחרונים דאם יש לא' שני שטרי חוב על חבירו ופגם א' מהם אינו נפגם הב' שהרי אי תנאי כתובה לאו ככתובה והתוספת בשטר אחר גובה תוספת בלא שבועה עכ"ד דיש לדחות שאני הכא דאי תוספת לאו כת וי שטר מתנה כדפירש"י והו"ל כתובה חוב