משמרות כהונה חלק א קעה

שהק' מהרש"א בגמ' ע"ש

ד"ה כתב וכו' והורה ר"ת וכו' והיה אביה מוחזק וכו' עכ"ל נר' דל"ד אביה מוחזק אלא אפילו מונחין ביד שליש ולא מוחזקין לא האב ולא הבעל ולא באו אלא לאפוקי הבעל מוחזק דכיון שהוליכם האב לבית הבעל לא אמרי' אומדנא דלא כתב לה אלא על מנת שתהנה בתו

ע"ב רש"י ד"ה איפוך וכו' ונ"מ דאי אמרה וכו' עכ"ל לפום לישנא דבריי' שהביא הגמ' מזונות תחת מעשה ידיה עיקר אי' לו' אינה ניזונת ואיני עושה אפי' בלא איפוך ובעיקר פירש"י עיין להתוס' לקמן דנ"ב ע"א ד"ה רצה ובמהרש"א שם

תוס' ד"ה שלא וכו' וכן ההיא דזבן ולא אצט' זוזי וכו' עכ"ל עיין בזה במ"א בפרט אונסא דשכיח אבעיא ליה לאתויי עש"ב

תוס' ד"ה ומנין וכו' שאם אמרה היום איני ניזונת למחר וכו' עכ"ל לכאורה נר' דר"ל שאם אמרה סתם איני ניזונת והאמירה שלא היתה בידם זו ולא שהיא אמרה היום וסתמא לעולם אלא שהיא יכולה לחזור וכ"נ מדברי מהרש"א בר"פ הכותב בד"ה כדר"נ שהבין כן בכוונתם ע"ש אמנם נר' דזה אינו דא"כ לא אתי שפיר מ"ש אח"ז ואפי' את"ל וכו' דאפי' נימא שהיא יכולה לו' איני ניזונת לעולם מ"מ יכולה לחזור דסתמ' משמע לעולם כמו שאמרה בהדיא לעולם ועוד שהרא"ש ובש"מ כתב בזה הלשון אמרה איני ניזונת היום ואיני עושה היום דמשמע דאמרה היום וכ"כ הרב ב"ש סי' ס"ט סקי"ג ע"ש דהוכיח מדברי התוס' דיכולה לומר איני ניזונת זמן קצוב דלא כהר"ן ולפ"ז אין להוכיח מדברי התוס' הללו דיכולה לחזור ולפי' דאת"ל שכ' י"ל אע"ג דחוזרת כמ"ש בר"פ הכותב מ"מ הוי הפקעה כיון דאמר' לעולם ועיין במהרש"ל ובמהרמ"ש שכ' בר"פ הכותב

דף מ"ח ע"א גמ' מ"ש מהא דתניא וכו' יל"ד נימא בניו ובנותיו דמי שנשתטה הם קטנים דחייב בהם כמו אשתו ודהאי בריית' בגדולים ואין לומר דפריך ד"א אד"א חדא דמדברי התוס' משמע דפריך בניו ובנותיו אבניו ובנותיו ועוד דאי ד"א אד"א מאי קו' נימא דס"ל כרב יוסף ור"א דהאי בריית' צדקה וד"א דמי שנטתה תכשיט וי"ל דאי בניו ובנותיו דברייתא גדולים דוקא הו"ל זן את אשתו ובניו ובנותיו הגדולים ואי קטנים כיון דחייב בהם מאשתו שמעי' לה דלא איצט' למיתני א"כ בההיא דמי שנשתט' אמאי איצט' למיתני בניו ובנותיו הקטנים

רש"י ד"ה לא ניחא ליה וכו' נר' דאדמר עוקבא וכו' ואיפכא גרסי' וכו' עכ"ל נראה דס"ל דאברייתא כבר אפליגו בפ' המדיר וע"כ דהכא אמר עוקבא קיימי והם אמרו דבריהם אמר עוקבא ואברייתא בחד זמנא אלא דהגמ' בפ' המדיר דלא מייתי שם אלא ברייתא מייתי לפלוגתייהו אברייתא והכא מייתי לה אדמר עוקבא וניחא דל"ק אפירש"י מפרק המדיר כמ"ש התוס'

תוס' ד"ה ולא שאני וכו' דאם לא השרה אותם ע"י שליש ולא פרנסם וכו' עכ"ל עיין להתוס' שם בפ' המדיר

ע"ב גמ' מסירתה לכל חוץ מתרומה וכו' מק' מ"ש דהחמירו בתרומה מבטומאה מ"ל איסו' לאו מ"ל איסור מיתה ורש"י כ' מסירתה לכל אפילו לטומאה וי"ל דכיון דיורשה מטמא לה דהוי כמת מצוה כדאי' ביבמות דפ"ט ע"ב והתוס' בד"ה ושמואל שכ' דמטמא לה כיון דאפקיה רחמנא מסקילה וכו' אזלי לשי' רש"י שכ' שם ביבמות דלאו מת מצוה ממש אלא דומה למ"מ ויש ביד חכמים לעקור בדבר הדומה ודוקא היכא דחכמים עקרו בהדיא

גמ' הא גופה קשיא וכו' הא דלא קאמר נעשה משום דסמיך אקושיא דמ"ש דנקט ברישא חצר דידה ובסיפא חצר דידיה

רש"י ד"ה לעולם וכו' אוקימנא דהאי לעולם וכו' עכ"ל נר' מדבריו דאי לא דאוקימנ' לעיל האי לעולם בתרומה י"ל לירושתה קאמר דבעי חופה אע"ג דלתרומה סגי וטעמא כמ"ש התוס' כיון דירושת הבעל דרבנן ולפ"ז י"ל דרב דקאמר מסירת' לכל חוץ מתרומה ה"ה חוץ מירושתה אלא דלא מיירי אלא בדאורייתא וניחא מ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה ושמואל

תוס' ד"ה ר"א וכו' וק' לר"י דאפילו עולא וכו' עכ"ל י"ל לפירש"י דר"א ס"ל דאפילו למשנה אחרונה משום שמא ימזגו וס"ל דלמשנה אחרונה ל"ל כיון שהגיע זמן דוכתא מייחד לה כדס"ל למשנה ראשונה

דף מ"ט ע"ב רש"י ד"ה מיבעיא וכו' אבל וכו' ל"ל הכי עכ"ל דברי רש"י הם בעיקר המימרא דר' אלעאי וכ"ה במרדכי וראיתי למהרש"ך סימן ל"ד ח"א שכ' גבי תקנת השוק דקי"ל מתנה כמכר ואין ב"ח גובה ממטלטלין שנתן אם נתן לבנו ב"ח גובה ממנו והוכיח דינו מכאן ע"ש ואין ראיה מכאן אלא לדברי המרדכי דכי אבע"ל בסמוך הילכת' כוותיה או לא היינו בהוא עצמו אבל אשתו ניזונת מהם אבל לפום פשטא דשמעתא דמבע"ל גם באשתו כמ"ש מהרש"א אין מכאן שום הוכחה דהא דמסקינן דלית הילכתא כוותיה

תוס' ד"ה אכפיה וכו' וי"ל דאכפיה בדברים וכו' עכ"ל י"מ דבגמרא לקמן דע"ז ע"א אמרי' דבדברים לא יוסר עבד וי"ל דדוקא התם בדברים לא יוציא אשתו אבל בממון וגם דבר מצוה אפילו בדברים יוסר

דף ן ע"א ד"ה הבעל וכו' אבל אין לומר בכתב לה וכו' עכ"ל עיין במהרש"ל וכדבריו משמע מדברי התוס' בבתרא דקל"ו ריש ע"ב ודלא כמהרש"א ועיין להרב נ"מ

דף נ"א ע"א ד"ה מני וכו' ופי' ריב"ן וכו' עכ"ל עיין למהרש"א שכ' דאין לפ' הא דקאמר אפי' בקנאה דלמ' התקבלתי דהא בפ' החובל משמע דבהתקבלתי לית לה אלא צ"ל אפילו בתנאה דקאמר אמתני' דכתב לה שוה מנה ע"ש ואכתי ק' לפי' ריב"ן דכיון דמבואר בהחובל דבהתקבלתי לר"מ לית לה ומהני א"כ היינו ר"י ובמאי פליגי ר"מ ור"י שהרי בתנאי גם ר"י ס"ל דתנאה בטל ובהתקבלתי ס"ל גם ר"מ דמהני ולא הוי בעילת זנות לפי' ריב"ן וצ"ל א"כ התקבלתי בע"פ דר"י דוק' בכתב' לו ולר"מ אפי' אמרה לו בעל פה

בא"ד כל הפוחת משמע אפי' באותו ענין שיש לה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולתי' הראשון ק' במאי פליגי ר' יוסי דאמר רישא אר"מ לכן נראה עיקר כתי' הב'

ע"ב ד"ה אונס וכו' דאי מדרבנן לא היו מוציאין וכו' עכ"ל ולשי' הר"מ ז"ל דס' דאוריית' לחומרא הוא מדרבנן דמדאורייתא כל ספיקא שריא צ"ל