משמרות כהונה חלק א קעד

וכמ"ש התוס' בד"ה מגיד ואין לומר דר"ש בקטנה מיירי דא"כ מאי מותיב ליה רב יוסף ממתני' דמעשה ידיה ומציאתה הא מתני' בנערה מיירי

דף מ"ד ע"א גמ' אלא אי שניהם במכר וכו'

ק' דאפילו שניהם במכר מ"ל דלא ביטל ב' את הא' כגון שלא כ' דאקני וקנה אחר זמן הא' דהשתא בזמן הב' אהני ליה שיטרוף אותה שקנה אם מכרו אח"כ

גמ' מאי בינייהו הו"מ למימ' אב' אם העדי' החתומי' על שטר א' הם עצמן חתומין בשטר ב' דלמ"ד אודי ליה לא שייך בכ"הג דא"כ איך החתימ' על שטר ב'

תוס' ד"ה והילכתא וכו' ואע"ג דאיכא לאוכוחי ממילתא דראב"ש ורבנן וכו' עכ"ל ק"ק הא מהתם ל"מ לאוכוחי אלא משום מילתא דר"פ דאמר אי הוסיף וכו' וא"כ אמורא הוא וי"ל דבלאו מילתא דר"נ כי היכי דלא תיקשה מילתייהו דרבנן אחד זה ואחד זה מן הנישואין אמתני' דשלהי הכותב דב' כתובות וגט אחד עכ"ל דש"ה דאוסיפ' וע"ש בגמר' מיהו איכא לאוקמא מתני' דהכותב כראב"ש דפליג אדרבנן והדק"ל

בא"ד דס"ד הואיל ומנה ומאתים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דמדקאמר מודה ר"י בבגרה שמעי' דבלא בגרה של אחים ואי אתוספת קאי אמאי של אחין הא לא זכה בתוספת משעת אירוסין כיון דאכתי לא ס"ד טעמא דהואיל וברשותה נכתבים

ד"ה אין לה וכו' והיינו נמי אין לה אב וכו' עכ"ל י"מ דנוקי לקרא דומתה לאין לה לחודיה ומנ"ל הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה כיון דכתיב בישראל ולפמ"ש מהרש"ל בתוס' בד"ה א"כ דמ"ש למיתה נתרבתה ולא לקנס הוא מיעוט גמור ל"ק דא"א לאוקמיה ומתה לאין לה אב לחודיה דא"כ לא מיתוקם המיעוט דקנס חייב לרבא ולריב"ח מקרא אחרינא אבל מהרש"א כ' שם דעיקר המיעוט הוא מבישראל ולא מומתה

ע"ב ד"ה א"כ וכו' דנימא אהני שלא ילקה וכו' עכ"ל הק' מהרש"ל הא נ"ל דלא ישלם מומתה וכו' ע"ש וי"ל דמ"ש בגמ' בישראל מאי אהני היינו דלא ליכתוב בישראל ולא ומתה דעיקר קרא דומתה לא איצט' אלא משום דהוה ממעיט בישראל כמ"ש התוס' לעיל ולא יתכן שנכתוב ומתה משום המיעוט דקנס לחודיה ובלא"ה לפמ"ש מהרש"א בדיבור זה דעיקר המיעוט לא מומתה אלא מבישראל ל"ק

בא"ד מ"מ גמרי' קנס וכו' עכ"ל בקושי' רשב"א דקרא דבישראל לא איצטריך אלא לקנס ולא למיתה דהוי כמו אם אינו ענין לא הוצרכו לראיה אבל הכא דקרא איצטריך למיתה גופה הוצרכו לראיה דילפי' קנס ממיתה וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

בד"ה המוציא וכו' וה"נ דריש לאבי הנערה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דבדברי רע"ק אין צריך להאי דרשא דאבי הנערה ועפ"ד מתרצים בני הישי' מש"ק בתי' כאן על תי' התוס' הא רע"ק לא דריש הכי לעיל אלא מכח ג"ש

דף מ"ה ע"א ד"ה אמר וכו' בסקילה ואפי' זה זינתה תחתיו וכו' עכ"ל לפ"ז בברייתא דמוציא שכ' אמאי קתני נערה מאורסה שזינתה לתני רבותא אפי' זינתה אחר שכנסה לחופה וי"ל דמשום רבות' דאינו לוקה ואינו נותן ק' סלע

ד"ה תנאי וכו' לדידיה ליכא לפלוגי וכו' עכ"ל קשה דהא מברייתא דנערה המאורסה דמוקמי' לה כר"ש ע"כ איכא לפלוגי דהא ברישא קתני באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בסקילה ולשי' רש"י שכתבו התוס' בר"ה אמר דבמוציא ש"ר אפי' זינתה אחר הנישואין בסקילה ניחא די"ל רישא דברייתא במש"ר מיירי מיהו התוס' לעיל דחו פירש"י אח"ז ראיתי למהרמ"ש דרישא במש"ר וגזירת הכתוב היא במש"ר דאשתני דינא ולא אשתני קטל' ומ"מ בבגרה דאשתני גופא אפי' במש"ר אשתני קטלא דאלת"ה נוקמינהו להנך תרי ברייתו' כר"ש

ע"ב ד"ה אימור וכו' מידי דהוה הנחנקין שנתערבו וכו' עכ"ל יש לחלק קצת דהתם כבר נגמ' דינן לחנק אבל כמה שהוא ס' אם הוא בחנק או בסקילה מנ"ל שהיו גומרין דינו לחנק והצ"ת אצלי

גמ' לוקה מכת מרדות וכו' ואע"ג דר"י ס"ל דלאו שאב"מ לוקה הכא שאני דגלי קרא דוקא בעל וכ"כ מהרש"א בתוס' דגם לפירש"י צ"ל כן לר"נ ומ"ש רש"י בלישנא בתרא דטעמא דת"ק דקסבר לאו שאב"מ אין לוקין עליו ולא כתב דאפי' ס"ל לוקין הכא שאני משום דכיון דר"י ס"ל לוקין אע"ג דס"ל כראב"י ול"ל דשאני הכא דגלי קרא דליכא למימר דפליגי תנאי בהאי סברא

תוס' ד"ה ר"י וכו' אמאי צריך ויסרו וכו' עכ"ל הקשה מהרמ"ש ז"ל האי לא ילפי' לאו שאב"מ לוקין עליו אלא ממש"ר ואי לא כתיב ויסרו לא הוה ידעינן לאו שאב"מ לוקין עליו ע"ש וי"ל קצת דבגמ' ריש מכות יליף עולא ממש"ר ופריך שכן לוקה ומשלם אלא אמר כ"ל יליף מעדים זוממין ובמסקנא יליף מביניי' והשתא מדאמר יליף מעדים זוממין ולא קאמר עדים זוממין יוכיחו דכיון דעולא יליף ממש"ר נפריך ליה שכן לוקה ומשלם הו"ל לר"ל למימר ע"ז יוכיחו אלא ע"כ דר"ל ס"ד דילפי' מע"ז לחודיה ולא ס"ד מאי דפריך שכן א"צ התראה וא"כ ק' קו' התוס' לר"ל למ"ל ויסרו

בא"ד דר"י גמר מע"ז ומש"ר וכו' עכ"ל ובעל לא הוי מעשה וכן שכירות העדים דר"י ס"ל עד שישכור כיון דעיקר החיוב על הוצאת ש"ר שהיא בדיבור ועיין למהרש"א בפירש"י

דף מ"ו ע"א רש"י ד"ה ויסרו וכו' אף כאן בן עמו וכו' עכ"ל והא דלא סגי דנילף ויסרו מויסרו דבן סורר ומורה דלוקה איפשר דבן סורר ומורה חידוש הוא דקטן הוא ולאו בר עונשין ומחידו' לא ילפי' דין אבל לאתויי כאן בן ילפי שפי'

תוס' ד"ה אתיא וכו' ולא בפחות משו"פ מדאמר בפ' אז"נ וכו' עכ"ל לדעת הר"מ ריש ה' גזילה דבגזל אסור אפי' בפחות משו"פ מדין ח"ש י"ל דה"ה ברבית והגמ' מבע"ל כאן אי ילפי' מן הלאו או כיון דמ"מ אסור בפחות מפרוטה מדין ח"ש ה"נ אפי' בפחות מהני ומהש"ק מהר"ם מלובלין ז"ל ותי' עיין בתוס' ריש קידושין ד"ג ריש ע"ב

דף מ"ז ע"א ד"ה משום וכו' לצדדין קטנה אפי אינה סמוכה נערה בסמוכה וכו' עכ"ל פי' דודאי דינא דנערה לא לישמיט ליה תנא אלא ודאי דקטנה אפי' אינה סמוכה קרי לה קטנה ונערה סמוכה קרי לה קטנה כיון דסמוכה ונכלל' במאי דקתני קטנים וא"כ קטנות דנקט תנא לצדדין הוא ודלא כמהרש"א ז"ל

ד"ה דזכי וכו' ואע"ג דקרא כשהיתה קטנה וכו' עכ"ל י"ל בזה דאפי' נימא דקרא כשהית' קטנ מ"מ שמעי' מיהא דינא דקטנה וא"כ לאמה ע"כ לנערה דלקטנה ל"צ קרא ושפיר משני הגמ' ובהכי ניחא מה