משמרות כהונה חלק א קעג

לעכב כדי שלא יהיה חוטא נשכר אע"ג דקרא לא כתיב אלא היא דיכולה לעכב נימא דאביה א"י לעכב כיון דלא כתיב מיאון באביה ומשום שלא יהיה חוטא נשכר ישלם קנס וי"מ דלרבא ל"ק דאע"ג דאינו משלם קנס מ"מ כיון דמשלם בושת ופגם לאו חוטא נשכר וקנס דנקט הגמ' ל"ד וחדא מילתא נקט

בא"ד מ"מ מועיל מיאונה וכו' וכן במיאון אביה וכו' עכ"ל והיינו לאביי דמכח קרא יתירא דרשי' הכי אבל לרבא דליכא קרא יתירא אינו משלם קנס בכ"הג דקושיתם היא לאביי דווקא כמ"ש בדיבור הקודם ודבריהם בסה"ד אזלי לרבא ולא סתראי נינהו כמ"ש מהרש"א ז"ל ומהרש"ל כ' בכונתם דאיצטריך קרא דהיא מעכבת בבוגרת וקמ"ל דישלם קנס אע"פ דמה שלא נשאה הוא משו' עיכוב דידה וכן מיאון אביה מיירי בנער' וקמ"ל דישלם קנס ע"ש והוא תימא דא"כ מה מק' התוס' אח"ז והא דתניא המפתה לכשלא יכנוס וכו' הא קושטא הוא דדוקא כשלא יכנוס שהרי מיאון דידה מיירי בבוגרת ומיאון דאביה מיירי בנערה אבל דבריו יכונו בסה"ד שכ' לרבות יתומה דרשי' שיש קנס כשהיא מעכבת דהשתא יתורץ קושיתם הא' דאיצטריך קרא לענין שישלם קנס אם עיכוב הנישואין הוא מאר ואין סתירה בדבריהם דהשת' אין צריך למ"ש בתחילה דצריכי דאפילו נשאת לו מועיל מיאון לענין דישלם קנס

דף מ' ע"א גמ' אלא הא קמ"ל דנערה שנתארסה ונתגרש כיתומ' וכו' והא דהוצרך לו' כיתומה לאשמעי' אפילו בשת ופגם כמ"ש הרא"ש במתני' דלעיל ובהכי ניחא מה דהוצרך רב לפסוק הלכה בר"א הא בלא"ה הלכה כרע"ק מחבירו אלא דקמ"ל אפי' בושת ופגם מיהו ק' במ"ש התוס' דלעיל דט"ל ע"א בד"ה בא משום דהלכה כרע"ק מחבירו הא בלא"ה פסק רב כר"א והוה ניחא טפי לשלול אפי' רע"ק דברייתא

ע"ב גמ' אלא הא דאמר ר"ה וכו' ק' נימא דאחר קרא דלאמה שמעינן דאיסורא וממונא שוין וילפי' מהפרת נדרים דכ"הג כתבו התוס' לעיל דט"ל ע"א בד"ה הואיל בשם ריב"א ויש ליישב

גמ' במהווה את עצמה וכו' עיין ברש"י בסנהדרין דס"ו ע"ב שכ' דלר"מ קטנה אין לה קנס דנערה כתיב ונר' דס"ל דלר"מ איצט' כי תהיה למהווה את עצמ' כדי שלא נדרוש מדכתי' נערה מלא במוציא ש"ר למידרש כ"מ שנאמר נער אפילו קטנה במשמע כדדרשי רבנן ואחר דכתיב כי תהיה גלי דאפי' מקום דכתיב נער אין קטנה כמשמע ועיקר טעמו הוא מנערה ולא איצטריך תהיה אלא לאפוקי דרשא דרבנן ועיין לה' בש"מ

דף מ"א ע"א רש"י ד"ה הרי זה וכו' וקסבר כופרא ממונא עכ"ל דלמ"ד כופרא כפרה הוי כמו קנסא ואין משלם על פי עצמו וכה הראוני דבגמרא בקמא דמ"א ע"ב קאמר בהדיא דכופרא כפרה ומשלם ע"פ הבעלים ע"ש ומשה"ק דרע"ק ס"ל שם בקמא דאין משלם ע"פ הבעלים וע"כ דס"ל כופרא ממונא ואלו בריש מכות מוכח דס"ל לרע"ק דאין עדים זוממין משלמין את הכופר משום דכופרא כפרה עיין בהריטב"א בחי' שם ובכונת רש"י כאן עיין לה' בש"מ

תוס' ד"ה אי משום וכו' וההיא דהתם מגומגם טפי' עכ"ל דההיא דנזיר ניחא להו כמו בשמעתין אבל מדברי התוס' בסוכה מבואר דגם ההיא דנזיר קשיא והיינו מדפריך שם בתר הכי והאיכא דבין הבינים וע"ש בתוס'

ע"ב גמ' ניפלוג בדידה כ' בת"י נפלוג בבהמה אבל בבן חורין י"ל דלא כר"מ אבל רש"י פי' נפלוג בבן חורין וע"ש בתוס' קמא דט"ו ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש

גמ' דא"ל סליק הזיקך פרש"י יהרוג אותו צריך לחלק בין כלב לכודניית' דאמרי' בפ"ק דחולין לקטלינהו איכא בל תשחית: פרק רביעי

דף מ"ב ע"א תוס' ד"ה ר"ש וכו' תימה לר"י ת"ל וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דלרבנן ניחא להו דמיירי ביחוד ע"ש וק' דא"כ דלא ק"ל אלא לר"ש אמאי לא תי' חדא ועוד קאמר כמ"ש בקו' דלקמיה אלא נר' דגם לרבנן ק"ל והא דנקטו ר"ש משום דלרבנן י"ל דייחד לו לכשיעמוד בדין כמו שתי' וס"ל דאדם מקנה דשב"ל כמ"ש בתי' אבל לר"ש אפי' נאמר דמיירי בהכי אכתי קשיא הא הוי דשב"ל כמו שהק' אח"כ

ד"ה ונשבע וכו' הו"מ בעי לרבנן וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א לפירש"י אפילו בסתם תבעי לרבנן דבעמד בדין דאי מודה מחייב קנס הוא תובע אפי' לרבנן ע"ש ולפמ"ש הוא עצמו בדיבור שאחר זה דגם לפי' התוס' תבעי נמי לרבנן ל"ק דהתוס' הכא דנקטי פירש הוא לשיטתם דלקמן שדחו פירש"י מיהו דבריו דלקמן בדיבור שאח"ז אין נוחין לי כמ"ש לקמן

ד"ה א"ר וכו' ונר' לפרש וכו' דלר"ש לא הוי ממון להורישו לבניו להכי מבע"ל וכו' עכ"ל אבל לרבנן כיון דהוי ממון להורישו לבניו גם לשבועה ולהודאה פשיט"ל דהוי ממון ודברי התוס' בדיבו' הקודם הם לשיטת רש"י ודלא כמהרש"א ומ"ש התוס' לפירש"י דמ"ש וכו' היינו משום דרש"י כתב דבהודאה פשיט"ל דממון הוי משום דדוקא בשבועה דבעי' דומיא דפקדון דה"נ י"ל להורישו לבניו דהוי ממון משו' דדוק' לשבוע' דכתי' פקדון

גמ' בעי מניה אביי מרבה וכו' והוא אמר לא אנסתי

וכו' הו"מ למבעי בהודה שאנס ולא הכחיש אלא בהעמדה בדין אלא דניחא ליה למינקט הבעיא כגוונא דברייתא בהכחיש באונס

תוס' ד"ה הפלת וכו' וא"ת מה יחוד כלי שייך גבי עבד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א לפי"ה דמיירי בעמד בדין ע"כ דל"ל חדא ועוד קאמר דא"כ מ"ט דרבנן ע"ש ואין צריך לזה אלא ודאי חדא ועוד קאמר ע"כ קרא אסמכתא בעלמא לגבי עבד ודרשא גמורה לגבי שאר קנסות דשייך ביה יחוד וזה לא יתכן כמ"ש התוס' לקמן ד"ה לא

ע"ב ד"ה מאי וכו' אלא לר"ל דלא מחייב וכו' עכ"ל אע"ג דר"ל מודה דלר"ש מעות קונות מ"מ רישא דרבנן היא וע"כ לר"ל דמיירי בנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו ובכ"הג ר"ש מודה דחייב דממון שלו ובמאי פליגי רבנן אר"ש ומ"ש מהרש"א בזה לא נהירא די"ל קרא אסמכתא וכמ"ש התוס' בדיבור שאח"ז

דף מ"ג ע"א ד"ה בת וכו' מדתלי טעמא במזונות ומדמייתי וכו' עכ"ל עדיפא מינה הו"מ לאוכוחי דאי מדאורייתא קאמר היכי פשיט ליה כ"ש דמעשה ידיה של אחין הא מעשה ידיה לאביה נ"ל מלאמה ואמה אינה עובדת את הבן