משמרות כהונה חלק א קעב

דפי' הברייתא כפירש"י ואכתי לא מתרצא כתי' ר"י משום קו' זו השנית דחיקא ליה לו' בפלוגתא לא קמיירי מיהו לדברי מהרש"א קשיא ודע דלתי' ר"י צ"ל דולא פתוי דקתני אגב רישא כמ"ש התוס' בסמוך שהרי פתוי דקטנ' אונס הוא

ד"ה ולא וכו' למאי דמוקי לה בסמוך בנערה וכו' עכ"ל אבל אי בקטנה לא מחלה דפתוי קטנה אונס הוא ואין צריך למ"ש מהרש"א

דף ל"ו ע"א גמ' ומני שמעון התימני לפמ"ש בש"מ לעיל דף כ"ט דמאי דקאמר לאפוקי מהאי תנא היינו דלא צריך קראי אבל כולהו מודו בדינא דמתני' ע"ש קשה אמאי קאמר מני שמעון התימני הא י"ל דאתיא כרשב"ע וגבי קנס רבי קרא דנערה ויש ליישב

ע"ב תוס' ד"ה אי וכו' הומ"ל הא דקטעין פתח פתוח וכו' עכ"ל והא דקתני בהך ברייתא יש להם קנס צ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל לעיל בד"ה החרשת

גמ' ע"כ ל"ק ר"ד אלא בתרומה דרבנן וכו' ק' הא

ר"י גופיה קאמר בשבת דפ"א ע"א בא וראה שלא כדורות הא' דורות אחרונים דורות הא' ב"ש דורות אחרונים ר' דוסא ואי ר"ד לא היקל אלא בתרומה דרבנן הא לא היקל על דורות הא' דבגירושין דאורייתא מיירו וצ"ל דהכא דרך דחיה בעלמ' קאמר דמהא ליכא למשמע מידי וכ"כ התוס' לקמן דרבה דרך דחיה קאמ' והתוס' שם הקשו הא ר"י גופיה כר"ד ס"ל ותי' דלאו ממש דא' קאמר ע"ש נר' מדבריהם דר"י אוסר לאכול בתרומה דלאו בקדושתה קאי והוא תימה דא"כ מאי פריך בסמוך מברייתא דמעיד בה ישאנה וי"ל דדוקא בתרומה הוא דאוסר ר"י אבל לענין מעיד בה כיון דאיכא סברא דלא חשידי אינשי להעיד שקר הול"ל ישאנ' כיון דסבר בקדושת' קיימא מיהא לשאר מילי ובהכי ניחא מאי דק' למאי אימ' בין כך ובין כך ישאנה וס"ל לר"י בקדושתה קיימא הו"ל לאשמועי' רבותא אפי' אינו לא פודה ולא מעיד ישאנה ועפ"ד התוס' מתיישב שפיר

דף ל"ז ע"ב תוס' ד"ה וחדא וכו' תרוויהו נפקי מכדי רשעתו וכו' עכ"ל הומ"ל דרבנן ס"ל כרי"ש בר"פ הלוקין דחייבי מיתות לוקין ועבדי' תרתי מלקיות ומיתה דמיתה אריכת' היא מיהו דבריהם מוכרחים בדברי רע"ק שם דס"ל דמכדי רשעתו נ"ל דלא עבדי' מלקות ומיתה וא"כ מלקו' וממון מנ"ל דל"ל דס"ל כר"מ דלוקה ומשלם שהרי התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה דאין הוכיחו דאין שום תנא סובר לוקה ומשלם אלא ר"מ ע"ש אלא ע"כ נ"ל תרווייהו מכדי רשעתו כמ"ש התוס'

דף ל"ח ע"א ד"ה אבל וכו' ושמא אלו לא נאמר קאמר וכו' עכ"ל ולפ"ז השתא דכתי' ולא תקחו כופר קרא דחרם אתא לו' דלא עבדי' תרתי וכל חרם ע"כ דאתא למיתות קלות דנתן שגגתן לכפרה דלא ליפטריה דהא מאי דלא עבדי תרתי אתי מכ"ש ממיתות חמורות וכל שקלא וטריא דגמ' היא ארישא דבריית' כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מיתו' והוא דוחק גדול לדברי התוס' דחד קרא דכל חרם נפקי מניה ב' דרשות מחולקות

ע"ב גמ' אימא בתולה לג"ש וכו' כתב מהרמ"ש ז"ל דפריך לרע"ק דמתני' דאלו לרע"ק דברייתא ל"ק דאי בתולה לג"ש מפיק לקרא ממשמעותי' אבל אי לא ארוסה לג"ש לא מפיק לקרא ממשמעותיה דקרי ביה אשר לא ארוסה כדלקמן ע"ש וק' דלרע"ק דמתני' מאי פריך נימא דס"ל דג"ש זו נתקבלה תיבות אשר לא אורסה אשר לא אורסה אבל לרע"ק דבריי' פריך שפיר דמדקאמר והדין נותן וכו' א"כ מה ת"ל וכו' משמ' דלא פסיקא ליה דנתקבלה תיבות ואכתי לא ס"ד להגמ' האי דקרי ביה אשר לא אורסה וכו' וכמ"ש במהרש"א אחר זה

תוס' ד"ה יש בגר וכו' ואע"ג דתנן בריש נערה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הוכיחו בריש דבריהם דאין אדם מוריש קנס לבניו מהאי מתניתין והוצרכו להוכיח מהגמ' שם ולפמ"ש המהרש"א דלדעת ר"י הלבן טעמא דהאי מתני' משום דכתיב ונתן לאבי הנערה ע"ש אתי שפיר דלא הוכיחו מהאי מתני' אבל השתא מקשי' בבושת ופגם דלא כתיב בקרא מאי א"ל

דף ט"ל ע"א רש"י ד"ה ויתר וכו' דהא ותמות קתני וכו' עכ"ל בגמ' ביבמות איכא מאן דמוקי לה שמא תמות ובנים הרי הן כסימנים ואיכא מאן דמוקי לה דכשתתעבר תמות ודאי וכאן הגמ' פריך לכ"ע דאפי' למ"ד שמא תמות מ"מ בנים כסימנים משעת ההריון כמ"ש התוס' שם וא"כ בשעת הלידה כבר היא בוגרת ועיין למהרש"ל ולמהרש"א ז"ל ומכאן ק"ל לסברת הר"מ בפ' ב' מה' אישות דס"ל דבנים כסי' היינו משעת הליד' אבל מן העיבור עד הלידה ממאנת כמ"ש ה' המגיד שם ע"ש וא"כ מאי פריך הגמרא ומי מיעברא נימא דס"ל כמ"ד שמא תמות ולא הוו בנים כסי' אלא משעת הלידה ומשכחת לה שפיר בגר בקבר דבנה ירית לה ונימא האי דבעי האיבעיא דבגר בקבר ס"ל כמ"ד שמא תמות וגם ע"ד מהרש"א ז"ל י"ל דמאי דפריך בגמרא נימא דס"ל כמ"ד שמא תמות וע"כ דסמיך אבנים כסימנים כמ"ש מהרש"ל ודבריו מוכרחים אלא דלשון דמסיק שכ' מהרש"ל לא דייק

תוס' ד"ה צער וכו' וכי לא ידע הש"ס שיש צער וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל אמתניתין מפותה אמאי פטור י"ל משום דס"ל כמ"ד לכחש גופנא ואי אונס הוא דק"ל והיא בכלל קו' הגמ' אלא דהוק"ל אלישנא דגמ' צער דמאי דלא משמע להו לישנא דסמיך אמפותה כדתי' רשב"א וצ"ל למ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב ד"ה אי הכי וכו' לא הו"מ למיפרך אמאי אונס חיוב כיון דסופה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דס"ל כמ"ד דלא חייש לכחש גופנא כמ"ש התוס' לעיל ע"ש ול"ק דלא כ"כ התוס' לעיל אלא מעיקר' דאכתי לא הביא הברייתא אבל השתא מהברייתא שמעי' דרבנן דס"ל דאונס חייב מודו דאי סופה להצטער פטור ומסתמא הנהו גופייהו תנא דמתני' דמחייב צער באונס ומהרש"א תי' דקושיתם אמאי לא פריך אאונס דברייתא כיון דבאונס עסיק ותירצו דבאונס משום דלא תרויח וי"ל דה"ה דהו"מ לאקשויי אאונס דברייתא אלא דניחא ליה קו' הכחשה אמאי מפותה פטור

ד"ה אין לי וכו' וכן אביה אמאי צריך קרא לאביה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דגם לרב' קשיא דבמפותה מודה רבא דאמרי' שלא יהיה חוטא נשכר דכיון דכששאנה אינו משלם קנס ע"ש ונ"ל דלרבא ל"ק דכיון דאי משלם קנס לא יהיה חוטא נשכר א"כ איצטריך למיכתב אביה דאי לא כתב אביה ה"א אינו יכול לעכב וישלם קנס אפי' אם ישאנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר דמאי חזית לו' יכול