משמרות כהונה חלק א קעא

מהגמ' דלעיל דקאמר דא"ב דהני לישני מעביר וע"כ דכוונתו דרב ביבי דפריך מהגונב כיס ס"ל האי חילוקא ופליג אסתמ' דגמ' דלעיל וכ"כ בהגהות חדשות שנדפסו בגמ' דלפ"ד הרא"ה צ"ל דרב ביבי פליג אגמרא דלעיל וא"כ אין שום הוכחה מדברי הר"מ דלא ס"ל כמ"ש הרא"ה די"ל דהר"מ פ' כסתמא דגמ' דלעיל ודלא כרב ביבי

ע"ב ד"ה מהלך וכו' ולא ילפי' מינה דהתם מקום וכו' עכ"ל ק"ק הא בלא"ה אין דנין בי"ג מדות מהלכה ועוד אפי' אינה הלכה הא יש לחלק כדמחלקי התוס' ע"כ נר' דט"ס יש בדבריהם וצ"ל ועוד דהתם וכו' וב' תירוצים הם וכן הוא במקו'

ד"ה אי דאפקיה וכו' אבל לגנב לא תיקנו וכו' עכ"ל אע"ג דלמ"ד משיכה מדרבנן תיקנו גם בגנב כדמוכח ממתני' דהיה מושכו דלקמן יש לחלק בין משיכ' דהיא קנין בגוי לד' אמות וכמ"ש התוס' בגט משום עיגונא דמתבאר מזה דקנין מדרבנן מהני גבי גט ובהא אתנח לן דברי המרדכי בפ' מי שאחזו בעובד' דש"מ דכת' גיטא בפניא דמעלי שבתא דאמרו' ליקניה לה ההוא דוכתא ותזיל ותיחוד וכו' והקשה המרדכי הא דברי ש"מ כמסורין ובכתובים ולמ"ל כולי האי ע"ש דר"ל דאע"ג דדברי ש"מ ככתובים הוא מדרבנן מהני גבי גט ועיין לה' שמחת יו"ט סי': ך

ד"ה הא וכו' ודוקא צירף למטה מג' וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל דברי עצמן הם דבסוגיין בלא"ה צריך למטה מג' ע"ש ור"ל משום שבת צריך למטה מג' דכיון דהוא עומד בפנים לא אמרי' ידו של אדם חשובא ד' דלא אמרי' כן אלא כשהוא עומד בחוץ כמו שנר' כן מדברי הר"מ בפי' המש' בריש שבת ובפי"ג מה' שבת ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל

דף ל"ב ע"א גמ' גמר מחובל מה לחובל וכו' הא דלא פריך מה לחובל דחסה תורה על ממונו של נחבל כמ"ש התוס' משום דא"כ היכא דאיכא טעמא דחסה כמתני' דעשאה בעולה והפסידה דהשתא כתובתה מנה גמרי' מחובל ולכך פריך פירכא אחריתי דאפי' בכה"ג דמתני' לא ילפי' מחובל ולהכי קאמר גמרי' מחובל ולא קאמר דממונא משלם משום אתגורי אתגור דאצט' לילפותא דחובל לכה"ג דאיכא טעמא דחסה והמק' דפריך אימא לילקי ולא לשלם היינו נ"ל אימא מלקות חמור ועיין במקו'

תוס' ד"ה שכן וכו' דלא נגמר מנייהו חייבי כריתו' וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל מ"שהק התוספות לעיל בד"ה ורמינהי די"ל דמחייבי לא פריך דפשיט' ליה דילפי' מבינייא דחובל ועדים זוממין אבל מחייבי כריתות פריך שפיר

ע"ב גמ' אלא עולא תחת תחת גמר עיין במהרש"ל ז"ל ועמ"ש לעיל ד"ל ע"א בתוס' ד"ה ה"מ

גמ' מנ"ל לר"י הא וכו' דיש סברא לכאן ולכאן ולכך אצט"ל לעולא ילפותא ולר"י ילפותא אבל אין לומר דפריך מנ"ל לר"י הא נילף מג"ש כמ"ש הת"י דא"כ הו"ל לשנויי דמבע"ל לתחת אשר ענה לכדאביי כדלקמן

דף ל"ג ע"א גמ' אמר קרא משפט אחד מק' מכאן אמ"ש ריש מכות התוס' דבעדות ן' גרושה לאו מכאשר זמם נפקא ולא בעי' עדות שאי"ל ע"ש הא מ"מ נ"ל ממשפט א' דשוין לשאר עדויות ונר' דל"ק דאי ילפי' ממשפט אחד דבעי' עדות שאי"ל א"כ כשהעידו שהוא ן' גרושה לא הוי עדות כלל אפי' כי לא הוזמו ובעדות ן' גרושה גלי קרא דהוי עדות מדכתי' לו ודרשי' לו ולא לזרעו כי הוזמו מכלל עדותן עדות כי לא הוזמו

רש"י ד"ה דלאו וכו' אבל היכא דמצית וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דל"ק דבמית' וממון אפי' כי פטרת ליה ממיתה לא מחייב ממון דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין דלכ"ע פטורים ממון אבל במלקות וממון ס"ל לר"י ולר"א דחייבי מלקיות שוגגין חייבין כמ"ש התוס' לעיל

דף ל"ד ע"א גמ' ולמ"ד דרבנן מ"ט דרבנן וכו' הק' מהרש"ל ז"ל מ"ש ממקדש בחמץ דרבנן שאינה מקו' דכיון דמדרבנן אסור ה"נ לאו דמריה כיון דמדרבנן אסור ע"ש ולק"מ דקידושין שאני דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין כדאי' בכ"מ אבל אין לתרץ דאיסורי הנאה שאני כמ"ש התוס' בפ' מרובה דע"ב ע"ב בד"ה דאי ס"ד דלא כתבו התוס' כן אלא לענין לאו דידיה הוא אבל לענין לאו דמריה קטבח אין לחלק בכך כמו שמתבאר ממ"ש בס"ד שם

ע"ב גמ' גנב וטבח בשבת וכו' דקדק מהרש"א ז"ל דגנב וטבח בשבת דהכא אפי' הגניב' בשבת ולעיל בדברי ר"מ נקט האי לישנא ומיירי בגנב בחול ע"ש וי"ל דהכא ביון דנקט ברישא היה גדי גנוב לו ע"כ בסיפא בגנב בשבת מיירי ולא איצט' לפ' דגנב בשבת מיירי:

תוס' ד"ה ור"מ וכו' דסבר עדים זוממין קנסא וגמר ממש"ר וכו' עכ"ל היינו להנך אמוראי דל"ל חידוש שחדשה תורה דלא תקשה להו מההיא דפ' הפועלים אבל לרבא אין צריך למילף ממש"ר אלא דכיון דעדים זוממין קנסא לוקין ומשלמין דחידוש הוא שחדשה תורה בקנס ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה מתה וכו' והכי אמרי' בפ' המפקיד דמ"נ עכ"ל כצ"ל דשם מבואר במתני' דהיתר תשמיש חייב בגניבה לכל הפחות וק"ק על התוס' דכ"ט ע"א שהוכיחו דהלכה כרבה דשומר אבידה ש"ש אמאי לא הוכיחו מרבא דהכא דע"כ ס"ל כרבה דאי כר"י ע"כ דהיתר תשמיש חייב באונסין ורבא קאמר הכא דל"מ באונסין

דף ל"ה ע"א ד"ה מאי וכו' מ"מ לא יהיה אסון וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דודאי דבמאי דמפורש בקרא כי היכי דסיפא מיירי בהותרו ברישא נמי בהותרו ואע"פ שהותרו פטור משום דליכא אסון אבל הדיוק הא אם אסון אינו חייב בדמי ולדות הוא דמיירי בלא הותרו

רש"י ד"ה אא"ע וכו' דבר הניתן מיד ליד עכ"ל בר"פ החובל דריש עין תחת עין ממון מדכתי' כן ינתן בו ופריך הגמ' אלא מעתה כאשר יתן וכו' הוי ממון הרי דדרשא דדבר הניתן מיד ליד דחי לה הגמ' וי"ל דתרי"ש דעין תחת עין ממון מדכתי' נתינה א"כ ס"ל דלשון נתינה הוא ממון ופריך שפיר אבל דברי רש"י הם דעיקר דרשא היא מיד ליד דגבי עדים זוממין והאי קרא דכן ינתן להותרו בא וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"ב ע"ב בד"ה חובל ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה הממאנת וכו' דהא למ"ד דאפי' אם נתארסה וכו' עכ"ל והא דלא תני אשה שנתארסה ונתגרשה וכו' משום דאיכא למ"ד דוקא נשואה ובפלוגתא לא קמיירי וצ"ל למ"ש מהרש"א והא דפריך בגמ' הא קטנה בעלמ' ולא משני