משמרות כהונה חלק א קע

וכו' וכמ"ש המש"ל שם בס"ד והר"מ נקט טעמ' רויחא כיון דבלאו הכי אצטריך קרא למדעתה דכן דרכו של הר"מ ז"ל

ד"ה חילולין וכו' ולר"י ליכא לשנויי הכי וכו' עכ"ל אין להקשות נימא דאה"נ לר"י לא תפסי בה קידושין ומתני' דיש קידושין ואין עבירה דלא כר"י די"ל דא"כ הו"ל להגמרא שם בסוף הסוגיא דדחיק לאשכוחי שינויא בין אביי ורבא הול"ל א"כ אלמנה לכ"ג אליבא דר"י

דף ל ע"א פירש"י ד"ה בעול' וכו' וא"ת יש כאן לאו דזונ' וכו' עכ"ל במקו' בשם שיטה ישנה תי' שנבעלה באונס או שלא כדרכה וכבר המש"ל תמה ע"ז בפ' י"ח מה' א"ב מסוגיא דיבמות דט"ו ע"ב ע"ש הא דלא מוקי לה רש"י בממאנת כדמוקי לה הגמ' שם משום דממאנת אין לה קנס כדלקמן ואע"ג דמ"ל בידעי שלא נבעלה אלא שלא כדרכה וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ועל הכותית וכו' גבי מחזיר גרושתו משנשאת מ"מ רחוק הוא לאוקמיה בהכי

תוס' ד"ה אי לאפוקי וכו' אליבא דמ"ד וכו' עכ"ל ק"ל הא לגירסא דגרסי בעשה לא פליגי אלא באחין אבל הוא עצמו לכ"ע בעשה כמ"ש רש"י והתוס' שם והוא מוכרח שם בסוגיא וא"כ הו"ל לאקשויי לכ"ע דההיא דאין בעילה אחר בעילה מיירי נמי בהוא עצמו כדמוכח ממתני' דרי"פ ר"ג וכדפירש"י שם וצ"ע

בא"ד ומסתמא וכו' עכ"ל ר"ל דאי אליבא דהך מ"ד פשיט"ל דאליבא דנפשי' מהיכ"ת לספוקי אליבא דאידך מ"ד ולאפושי פלוגתא משא"כ בפלוגתא דר"מ ור"א דהיא פלוגתא מפורשת ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל

בד"ה א"כ וכו' שהוא בתרא כרע"ק שהוא רבו וכו' עכ"ל ר"ל כיון שהוא בתרא כל הקודם לו רבו מיקרי אע"פ שאין רבו ממש ואתי שפיר דפריך הגמ' ולר' ישבב מאי בינייהו דכיון דגם הוא חבירו של רע"ק גם הוא רבו מיקרי ול"ק מ"ש במקו'

בא"ד מ"מ כיון דלכתחילה וכו' עכ"ל בגמ' שם אמ"ר ומוציא בגט א"כ אין ראויה לקיימה וצ"ל דס"ל דמדרבנן הוא דמוציא בגט וכן כתבו התוס' שם לחד תי'

בד"ה הכל מודים וכו' מנ"ל דמפקא וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל די"ל שי' רש"י דאי ס"ל לתנא דמתני' כר"נ נימא דתרי קראי חד לח"ל וחד לנדה אבל שאר כריתות דלית להו הויה מנ"ל ולפמ"ש מהרש"ל גופיה לקמן דל"ב ע"ב בגמ' אכתי קשה היכי קאמר בסתם ולאפוקי מדר"נ הא לעולא א"ש מתני' כר"נ ועוד דאכתי קשה דנימא דס"ל למתני' משמעות דלו תהיה לאשה שיש בה הויה וחייבי לאוין ועשה ל"צ קרא ומוקמי' לתרי קראי חד לנדה וחד לחייבי כריתות ומנ"ל דמפקא מדר"נ מיהו לזה י"ל דלעולם משמעות דלו תהיה לאשה אשה הראויה לקיימה וכדפריך הגמ' לעיל אמתני' אקרי כאן אשה הראויה לקיימה ולמאן דדריש אשה שיש בה הויה לא דריש הכי אלא משום דאית ליה חד ריבוייא דמרבי ח"ל וכ"כ מהרש"א בדל"ב ע"ב בגמ'

ע"ב ד"ה ולאביי וכו' ה"נ הומ"ל אמתני' דכ"ש וכו' עכ"ל כ' הפנ"י די"ל דמתני' דכ"ש מיירי בסבור שהם חולין ושלו הן וא"כ לא נתכוון לקנות ושלא מדעתו אינו קונה דבאיסורא לא ניחא דליקניה וא"כ ל"מ אלא בשעת הנאת מעיו ולכך פטור דקלב"מ ומזיד דקתני היינו מזיד בחמץ אבל הכא ע"כ במזיד בתרומה דמחייב מיתה דבשוגג כ"ע חייב כדכתי' בקרא ע"ש ואין להקשו' ע"ד ממ"ש התוס' בדיבור שלפני זה דבתרומה דכפרה לא אמרי' קלב"מ בשוגג דתרומה וא"כ ל"ל ההיא דפ' כ"ש בשוגג בתרומה די"ל כיון דמזיד בחמץ וחייב כרת משום חמץ לא מהני לן האי טעמא דכפרה דמה מרויח בכפרה זו ס"ס וכרת משום חמץ מיהו עיקר דברי הפנ"י אין נ"ל דכיון דמזיד בחמץ ורשע הוא לא אמרי' באיסורא ל"נ למיקנייה וכה"ג כ' הרדב"ז גבי אין ארם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ראי נרה היא דעביד איסורא לא אמרי' אין אדם עבב"ז ועפ"ז ניחא מאי דק' בשמעתין מאי פריך ולאביי פטור וכו' נוקמה דסבר דתרומה זו נפלה לו מאבי אמו כהן ודידיה היא והזיד באכילת תרומה ובאיסורא ל"נ דליקניה ועפ"ז א"ש

ד"ה ד"א וכו' ממון לבת שרצו להפסיד וכו' עכ"ל כתב מהרש"א דצ"ל לאב ובנערה מיירי דאי בבוגרת מיירי כיון דאיכא מיתה נמי לבת אע"ו דאיכא נמי מיתה לבועל לא הוי מיתה לחד וממון לחד כיון דאיכא נמי מיתה במקום ממון ומהר"ם שי"ף ז"ל חלק בזה דבכה"ג הוי מיתה לחד וממון לחד כיון דאיכא מיתה שלא במקו' ממון ע"ש ולכאו' יש להוכיח כדעת מהרש"א ז"ל מההיא דפ' ן' סורר שהביאו התוס' בסה"ד דבמצות שבמיתה הכתוב מדבר ואמר רחמנא דאם יש אסון פטור מדמי ולדות והשתא הא אע"ג דאיכא אסון באשה כיון דמחוייב נמי מיתה אמצות שבמיתה דניתן להצילו בנפשו הוי מיתה לחד וממון לחד אלא ע"כ כדעת מהרש"א ז"ל מיהו נר' אין הוכחה מזה כלל דהתם שאני שהוא עכשיו בפועל משום האשה וא"כ איכא הוספת מיתה במקום ממון דעל המצות שבמיתה אע"ג דהיה ניתן להצילו בנפשו מ"מ הרי לאו משא"כ הכא כיון. דאיכא מיתה אבועל לא ניתוספ' דבר בשביל הבת גם אין להוכיח כדע' מהרש"א מדברי ריב"א בסוה"ד שכ' ההיא דרודפ' שאני שהוא חייב מיתה גם לבעל הכלים אע"פ שכבר מחוייב לכל העולם דשאני התם דאיכא תוספת במקום ממון שגם בעל הכלים יכול להורגו עוד כתב מהרש"א דמ"ש התוס' מיתה אבועל משום דאי קטנה ליכא חיוב מיתה בבת ע"ש וי"מ דאי בקטנה מיירי הרי פתוי דקטנה אונס הוא כדאיתא ביבמות דל"ג ע"ב ובאונס לא מפסדא כתובתה אפי' אשת כהן כדאיתא בסוף נדרים הן אמת דהר"מ לא פ' כהך סוגיא דיבמות וס"ל דפתוי דקטנה רצון הוא מ"מ הרי התוס' גופייהו לעיל דנ"ו ע"א כ' פתוי דקטנה אונס הוא וי"ל למ"ד ארוסה ל"ל כתובה ע"כ מיירי בדכתב לה וכדאי' במציעא די"ז וכיון דמכח כתיבתו הוא דמחייב הא קי"ל כראב"ע דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ובאשת כהן דנאסרת עליו לא מחייב בכתובתה ואפי' למ"ד ארוסה יש לה כתובה מ"מ נ"מ לתוספת דלא מחייב בתוספת אלא א"כ כתב לה ולא כתב לה אלא ע"מ לכונסה והיו מפסידין אותו תוספת

דף ל"א ע"א ד"ה הכא וכו' ללישנא דאי בעי לאהדורי וכו' עכ"ל כתב הפנ"י ז"ל שהרא"ה ז"ל כתב דלא אמרי' לעיל דאי בעי לאהדורי וכו' אלא בגונב חלב דחיובו לא שייך להגבהה אלא בשעת אכילה וכ' עליו שאין נר' כן מדברי הר"מ דפ' לההיא דהגונב כיס ולא כתב בעומד לפוש דע"כ דס"ל דללישנא דאי בעי לאהדורי א"צ להני אוקמתי ע"ש דנר' דאין מוכרח לו' כן שהרי בלא"ה ק' ע"ד הרא"ה