משמרות כהונה חלק א קסט

ונשבתי וטהורה אני נאמנת ליכא למיפשט מינה די"ל דהפה שאסר הוא הפה שהתיר שאני דעדיפ' ממגו כמ"ש הת"י לעיל א"נ דשאני מתני' דאי בעי שתקא אבל הכא צריכה היא לטעון נחבתי וכה"ג חילקו התוס' לעיל אך מדברי רשב"ם בפ' חזקת דל"ב ע"ב גבי אין שטרא זייפא וכו' נר' דגבי מגו במקום עדים אפי' מגו דאי בעי שתיק לא אמרי' ועיין להפ"ח בנימוקיו למכילתין

תוס' ד"ה ואם וכו' דהכי אמרי' בשבועות וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דנחתי להוכיח דאכי' נשאל והותר כי איכא טומאה ודאית אסור והוכחתם מדפריך שם בכריתות אמר"ש ואפי' בקמייתא ומדלא משני בנשאל והותר מוכח דבכה"ג נמי חייב ע"ש ואין להקשות נימא דלא משני הכי משום דא"כ מאי טעמא דרבנן דס"ל להגמ' דבכה"ג דנשאל לא מחייבי רבנן די"ל דמ"מ הו"ל להגמ' לצדד הכי ולא למיפרך בפשי' אכ"ש לחוד ועוד דמדקאמרי רבנן הלך בא' ולא נכנס פטור דמיירי בפטורה ולא תני עדיפא מינה דאפי' נכנס נמי בב' כיון דנשאל בא' פטור מוכח דבכה"ג מחייבי רבנן אלא משום דאיכא למימר ר"ש פליג בהא נחתי התוס' להוכיח מהמק' דבכה"ג לכ"ע חייב

ע"ב גמ' במסיחה לפי תומה הק' מהרש"א ז"ל במתני' נמי לישני במסיחה לפי תומה וי"ל דא"כ הו"ל לאשמועי' מתני' אפי' גוי כיון דמסיחה לפי תומה אבל בברייתא י"ל דהכל נאמנים דקתני אפי' גוי במשמע

דף כ"ח ע"א גמ' התם דאגיר מיגר וכו' יל"ד מ"ש דבשניהם שכרו היא נדחית מפניו פשיטא ליה ובחצר של שניהם מבע"ל ועיין מה שנדחק בזה הרב במקו' ז"ל ונ"ל דהנה בשכר הבית הבעל לחודיה וכן משמע הלשון דאגיר מיגר וכתב מהרשד"ם ס"י דאשה חייבת בשכירות הבית אפילו שלא שכר הבית אלא הבעל לחודיה ע"ש וסד"א כיון דאשה חייבת גם בשכירות חשיב כמו ששכרו שניהם קמ"ל דהיא נדחית מפניו כיון שהוא העיקר בשכירות אבל בחצר של ב' שיד שניהם שוה מבע"ל אי היא נדחית מפניו או לא

פירש"י ד"ה ואם היה כהן אפי' לא נשאת עכ"ל משמע דגם בנשאת אסורה במבוי באשת כהן דבאיסורי כהונה החמירו דלא כהתוספות ומפירושו בדיבור שאח"ז משמע דס"ל דמבוי גדול משכונה ועיין להג"פ סי' קי"ט

תוס' ד"ה קיום וכו' כגון שלוה מודה שכתבו וכו' עכ"ל מק' משמא דה' ס' הכתוב' אמ"ש הש"ך סי' ע"ה ס"ק מ"ב כשיש ע"א על הקיום סגי דמתוך שאי' ל"מ לפ"ז כיון דהכא בגדול עמו מיירי כדאמר ר"ה אמאי צריך לעדות הקטן כלל כיון דאיכא ע"א על הקיום ומתוך שאיל"מ תו לא מהימן לומר פרוע במגו דמזוייף עכ"ד ונר' דלא קשה שהרי כתבו התוס' בדיבור הקודם דלא אמר רב הונא דצריך שיהיה גדול עמו אלא במילתא דבעי ב' עדים אבל בדבר דסגי בעד אחד בעי גדול עמו וא"כ לפי תי' זה של התוספות דהכא במודה בשטר שכתבו כיון דכה"ג סגי בע"א ע"כ דרב הונא לא קאי אקיום דלא בעי גדול עמו בקיום וכל זה לפום האי תי' אבל למסקנת התוס' אחר שהביאו ההיא דריש גיטין ממילא נדחה גם תי' זה דמהתם מוכח אפי' דאתי בעל ומערער מזוייפ' הקיום לא הוי אלא מדרבנן ודברי רב הונא אקיום נמי קאי וכן משמע מדברי התוס' בכ"מ דאפי' בטוען מזוייפ' קיום שטרות מדרבנן: פרק שלישי

דף כ"ט ע"א ד"ה הבא על הנתינה וכו' ועוד דבאלו הן הלוקין וכו' עכ"ל ע"ש דתני נמי חלוצה וצ"ל דהתוס' כאן אזלי בשי' רש"י דחלוצה דאורייתא וע"ש בתוס'

בא"ד וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגיורת וכו' עכ"ל דברים אלו בכאן אין להם מקום שהרי גם בגיורת נ"ל מקרא דבתו לא תקח לבנך כמ"ש בסה"ד אלא דברים אלו מקומן לעיל אחר שהביאו מפ' יש מותרות ומפ' אלו הן הלוקין ועיין במהרש"א ז"ל

בד"ה הבא על הכותית וכו' דהא בשור שנגח וכו' עכ"ל ר"ל מדפריך הגמ' ממשנתנו ולא מוקי כמאן דפליג אר"מ מוכח דס"ל להגמרא דמתני' ר"מ מדקתני נערות כמו שהוכיחו מקודם ואין להקשו' נימא דהגמ' הכי פריך דאפי' רבנן לא פליגי ולא קנסי אלא בגירי אמת אבל אגרי אריות קנסי ומתני' ס"ל גרי אריות וכפירש"י הא ליתא דלא קנסי אפי' בגרי אריות לא קנסי וכמ"ש מהרש"א ז"ל

בא"ד ועבד הבא על הכותית וכו' עכ"ל דברים אלו מקומן אצל מ"ש וי"ל דכל אחד מוקמי' ליה בחזקת אבהתיה ועיין להתוס' שם

בד"ה ועל אשת וכו' ומיירי במת מן האירוסין וכו' עכ"ל ה"ה דהו"ל למימ' מן הנישואין ובנבעל' שלא כדרכה כמ"ש התוס' בדיבור הקודם במחזיר גרושתו משנשאת

בא"ד מיהו בש"ס דידן משמע וכו' עכ"ל עיין לה' בני יעקב שכ"כ בשם התוס' בפ' א"נ והק' עפ"ז מדברי התוס' ר"פ נערה שנתפתתה בד"ה ר"ש וה' שמחת יו"ט דקצ"ט ע"ד כתב דלא מצא כן בדברי התוס' ונעלם ממנו דברי התוס' הללו

ע"ב גמ' ולאפוקי מהאי תנא דתניא וכו' לרב דמוקי בס"פ ן' סורר משנתנו במפותה אבל באונס פטור משום דניתן להצילו בנפשו קשיא מהאי ברייתא דבאונס מיירי דקרא דלא תהיה לאו באונס כתיב וצ"ל דמוקי לה באומרת הניחו לו שלא יהרגני ור"י הוא אלא דמשנתנו לא ניחא לאוקמה כיחידאה

תוס' ד"ה וחד וכו' ואכתי חייבי כריתות מנ"ל וכו' עכ"ל כ' מהרש"ך די"ל דמכח קו' זו הוא דפי' ר"ח דתלתא יתורי בחד קרא כמ"ש בשמו בדיבור הקודם מלבד קרא קמא דהשתא ההוא קרא קמא מוקמי' ליה לחייבי עשה וגמ' לא נקט אלא קראי דח"ל וחייבי כריתות דהוזכרו במתני' אבל חייבי עשה לא הוזכרו במתני' עכ"ד וליתא דא"כ קשיא במסקנ' דשיתא קראי כתיבי דהא תמניא הוו ודרשי' חד לחייבי עשה ואייתר חד ואין לומר דג"ש מופנה מב' צדדין היא דהא הגמ' חד לג"ש

בא"ד ולישתוק מלו תהיה לאשה וכו' עכ"ל הר"מ בפ"א מה' נערה דין ה' כתב אין ראויה לקיימה לא ישאנה שנאמר ולו תהיה לאשה משמע דאף דיש להם קנס כמ"ש הרב מ"מ מקרא זה למדנו לענין נשואין ועיין להכ"מ ולפ"ז ניחא מ"שהק התוס' דקרא אצטריך לנשואין אבל קשה מאי קאמר הגמ' ולאפיקי מהאי תנא דשמעון התימני ורשב"ע נימא דהנהו מודו לענין נשואין אבל לענין קנס רבינהו קרא אשר ע"כ נר' עיקר דלנשואין לא אצטריך קרא דודאי לא ישאנה דלא אתי עשה ודאי דעשה קיל הוא דאי אמרה לא בעינא