משמרות כהונה חלק א טז

היא לראב"י אבל לאוקמתא קמייתא דדוקא בסעודה גדולה י"ל דהתם מיירי בסעודה קטנה

בד"ה ואם וכו' דקאמר כיון דשרי המייניה וכו' עכ"ל ר"ל דכיון דמיירי אביי בקרא ק"ש כמ"ש התו' בסמוך אם כן ע"כ הגיע זמן ערבית והתחיל באיסור ומדפריך עליה מתחלת המנחה מוכח דמתניתין מיירי בהתחיל באיסור וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

דף י"א ע"א בד"ה כיוצא בו וכו' וכ"ש טהור עם הזבה עכ"ל לדברי מהרש"ל ז"ל הכ"ש הוא כ"ש טהור דאין תשמיש קשה לו כמ"ש הרע"ב ול"ק מ"ש מהרש"א ומפירש"י אברייתא דבא וראה כמה פרצה טהרה נראה כמהרש"ל

תוס' בד"ה לא וכו' הוצאה מחייב בשעת בליעה וכו' עכ"ל ק"ל לר"ל דס"ל בס"פ ג"ה דבאכילה לא מחייב אלא בהנאת מעיו היכי קאמר ר"מ אם היתה שבת וכו' הא אכילה לא מחייב אלא עד שיגיע למעיו ובהוצאה חייב בגרונו כדמוכח ממשנתנו דלא יעמוד אדם ברה"י וישתה בר"ה וכו'

דף י"ב ע"א גמ' ת"ש אין אין פולין לאור הנר וכו' י"ל נימ' בריית' רבנן ומתני' ר"א ומאי פשיט מהאי ברייתא וי"ל דכונת הבעיא היא דאי מתני' ר"א לא מצינו שגזרו חכמים בפולין שמא יטה דל"ד לקריאה דצריך עיון גדול וא"כ לדידן דקי"ל כרבנן דשרי ופשיט שפיר דאשכחן שגזרו גם בפולין

דף י"ג ע"א גמ' מתיבי רשב"ג אומר וכו' מכאן ק' לס' הרשב"א דבאיסו' דרבנן ספי' להו לקטנים בידים מאי פריך הא דאין קורין לאור הנר מדרבנן הוא ושפיר ספי' להו בידים ועמ"ש בנימוקי ביו"ד סי' שע"ג

שם שמא ירגילנו אצלו ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו וכו' ק"ל דבתוס' בפ"ג דדמאי אית' אוכל כהן ישראל עם כהן כותי ובזמן שהוא עושה בטהרה ה"ז לא יאכל עמו מפני שמאכילו בשר בכור טהור ומשקהו יין רבעי טהור והשתא אפילו בימי טומאה נגזור שמא יאכילנו בימי טהרתו כדגזרינן בשמעתין וי"ל דהכא כשאוכל משל ע"ה ובהא הוא דגזרינן אבל כשאוכל כל א' משלו ליכא למיגזר וכן איכא לאוקומי בריית' בפ"ב דכותי' ע"ש שו"ר בתוס' דפרקין דמסיים להאי ברייתא דשמעתין זו דברי ב"ש אבל ב"ה אומרי' בימי טומאתן מותר והשתא ניחא הכל ועיין ברי"הז הובא בשה"ג כאן ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה אוכל וכו' הו"א דאוכל טמויי וכו' עכ"ל הקשו בח"י ליתני אוכל ב' ומשקי' ולא ליתני אוכל א' ושמעי' ליה דאינו מטמא ממשקה ותי' לחד תי' דהו"א משקין דאינו מטמא אפי' הוו תחלה מפני שהם מדרבנן ולא מיירי במשקין שהם א' מן התורה אבל אוכל א' שהוא מן התורה טמויי נמי מטמא ע"ש וק' דא"כ הגמרא בסמוך דקאמר מ"ד הא שכיחא והא לא שכיחא למ"ל האי טעמא הול"ל הוצרכו לגזירת משקין לגזור אפילו תחילה מדרבנן דלא שמעינן ליה מאוכל א' וי"ל כיון דכל עיקר שגזרו במשקין אינו אלא במשקין תחילה מדרבנן לא הו"ל לגזור כן אלא אחר שיגזרו על המשקין להיות תחילה והם עדיין לא גזרו גזירת משקין תחילה כמ"ש התוס' בסמוך והא דאמרינן מתני' ר"י היא ואיהו לא אמר אוכל ב' ב' אלא דמצינו ב' עושה ב' ע"י משקין תחילה כדפירש"י אע"ג דאכתי לא גזרו י"ל דעיקר טעמא אינו אלא משום דילמא שדי וכו' והך טעמא שכ' רש"י אינו אלא דלא הוי כחוכא וכו' כמ"ש התוס' ד"ה ר"י ועור י"ל דמצינו ב' עושה ב' נמי ע"י ספר כמ"ש התוס' בד"ה תנא ובהכי ניח' מ"ש הר"ש בפ"ג דידים אמאי לא השיב להם ר"י מצינו ב' עושה ב' ע"י אוכל ב' ע"ש מיהו אכתי לפ"ד הת"י לא הוו צריכי התוס' בד"ה והשתא וכו' לטעמא דמשקין דחמירי אלא בפשי' הול"ל דאי תנא משקין הו"א אוכל א' דהוא מדאורייתא טמויי נמי מטמא וי"ל דניחא להו למעבד כולה צריכותא לענין פיסול כיון דהצד הא' שכ' משום דמשקין לא שכיחי הוצרכו להזכירו משו' דגמ' נקטי' וע"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה והשותה וכו' דלעולם משקין תחילה הוו וכו' עכ"ל דטבול יום שנגע במשקין לא הוו משקין אלא ג' וליכא לגזור בהו דילמא שדי וכו' דאפי' שדי וכו' לא פסיל להו דג' אינו עושה ד' בתרומה

בא"ד דמשקין לא שכיחי וכו' עכ"ל ובהאי טעמא לחודיה לא סגי למימר דאי תנא משקין הו"א דאוכלין דשכיחי טמויי מטמין דכיון דרצו לגזור אפילו לא שכיחי שוב אין סברא לחלק בין שכיחי ללא שכיחי לענין טמויי

דף י"ד ע"א גמ' האוכל אוכל א' וכו' מ"ש מהרש"א ז"ל בפירש"י דמשק' דקדש ליתיה ע"ש אע"ג דתנן בזבחים ד"צ אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה וכו' ההוא שמן אינו נאכל אלא בעזרה ולא שייכי שם אוכלין טמאים וליכא למגזר ומ"ש מהרש"א בפירש"י דתרומה טמאה במיתה ליתא דלית בה אלא עשה כדאיתא בס"פ הנשרפין ע"ש

רש"י ד"ה אלא הא גזרו וכו' סמוך לנטילתן וכו' עכ"ל כיון למ"ש מהרש"א בתוספות בד"ה כיון

תוס' ד"ה תנא וכו' כדתנן במס' ידים וכו' עכ"ל התוס' כאן ס"ל דלא פליגי רבנן עליה דר"י אלא ביד מטמאה את חברתה אבל בריש' דכל הפוסל מודו וכמ"ש מהרש"א במס' חגיגה דכ"ב ע"ש וכן מדברי הר"ש שם במסכת ידים וצ"ל דיד מטמאה חברתה גרע משאר פוסלי תרומה דלא תני כל הפוסל אע"ג דידים פוסלין התרומה עיין מ"ש בתוס' חדשים סביב התויט' שם בידים וניחא דלא תני כל הפוסל את התרומה בפרק חומר בקדש בהדי חומרי בקדש מתרומה לפמ"ש התוס' דההיא דכל הפוסל בקדש מיירי משום דכיון דתנן יד מטמאה חברתה כ"ש שאר פוסלי תרומה

בא"ד ומאי אירייא וכו' עכ"ל ואין לתרץ דכל הפוסל את התרומה גזרו אח"כ ומתחלה ל"ג אלא על כתבי הקדש דא"כ למה שנא התנא גזירה זו של כתבי הקדש דהתנא אחר כל מה שגזרו קאי וכה"ג כ' התוס' בד"ה כיון ע"ש במהרש"א ועיין להרמב"ן בחי'

ע"ב גמ' משקה דשרץ דאורייתא הוא הק' בספר מרכבת המשנה אשכנזי הא קי"ל דאין טומ' זו עושה כיוצא בה דאין אוכל מטמא אוכל וא"כ מן התורה אוכלין שנטמאו במשקה אינם פוסלין אוכלין דתרומה ודי"ח דבר גזרו שמטמאין ע"ש ולק"מ די"ל דסוגיין אליבא דאביי דס"ל בפ"ק דפסחים די"ד דדוקא בחולין אבל בתרומ' אוכל מטמ' אוכל ופריך שפיר דאוריי' היא ואפי' למ"ד דאפי' בתרומה אין אוכל מטמא אוכל מ"מ מדרבנן מטמא כדאית' התם וקודם לי"ח דבר היתה אותה גזירה שהרי רחס"ה קאמר מימיהן של כהנים משמ' אפי' קודם י"ח דבר וכמ"ש התוס' שם בד"ה עם בשר ע"ש ובהכי ניחא מאי דלא פריך הגמ' אי במשקין הבאין מחמת שרץ מאי אירייא תרומה אפי' חולין נמי די"ל דבחולין אין