משמרות כהונה חלק א קסח

רשב"ם בבתרא דל"א דר"א מס' מילתיה דר"י מאי פריך דר"י אדר"י נימא דהכא שאני דיש עוררין וי"ל דתנא דברייתא דלא מייתי מילתיה דר"א משמע דפליג בהא אר"א ובההיא דחמרין לא אשכחן בה פלוגתא ולכך לא פריך והא איפכא שמעי' להו אלא אחר דמייתי הברייתא ולא פריך אמתני' ועוד נראה דכוונת רשב"ם דר"א הק' אימתי אמרינן בעלמא אינו נאמן במקום עוררין אבל באין עוררין נאמן וממילא ר"י דקאמר הכא אינו נאמן ע"כ משום גומלין

דף כ"ה ע"ב ברש"י ד"ה או בחזקת והכא כהן אחר הוה וכו' עכ"ל נר' דס"ל דיכול ישראל גדול לעלות ראשון אפי' יש כהן וליכא זילותא דכהן כ"כ כיון דליכא עליית כהן כלל אבל לעלות אחריו לוי מפרסמא מילתא ואיכא זילותא דלוי לעלות אחריו

תוס' ד"ה נאמן וכו' וכן מתני' דלקמן דנאמנים להעיד בגודלן וכו' היינו בתרומו' פירו' וכו' עכ"ל דאי בתרומת דגן תירוש ויצהר כיון דמעלין מהם לתרומה דאורייתא כמו שהוכיחו בקו' אמאי נקט שם בגמ' בתרומה דרבנן וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

בא"ד משום דריע חזקייהו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל כאן ולעיל בע"א בגמ'

בד"ה נאמן להאכילו וכו' א"נ הכא באשתו עמו וכו' עכ"ל ואע"ג דקאמר התם באשתו עמו אין צריך להביא ראיה היינו דאין צריך עדים אבל מ"מ צריך עדות האב ולכך קאמר הכא העלהו ר' לכהונה על פיו ור"ח פליג דאינו מועיל קרוב אלא ע"א כשר ודוקא ב' עדים הוא דא"צ

גמ' ור"ח מ"ש בן וכו' י"מ מאי פריך נימא דר"ח ס"ל מעלין מתרומה דעון מיתה ליוחסין ולכך לא מכשיר ליה ע"פ אביו לתרומה אבל ממעשר דאפי' למ"ד אסור לזרים אינו אלא לאו אין מעלין ליוחסין ולכך העלהו ע"פ אחיו ללויה וכדקאמר הגמרא בבעיא דמהו לעלות מנ"כ ליוחסין ואין לו' דא"כ תיפשוט דאין מעלין מנ"כ ליוחסין וי"ל דנ"כ דמפרסמא מילתא לא חציף ומעלין כדמחלק הגמ' לעיל וי"ל דדוקא גבי נ"כ דלית ביה אלא עשה הוא דמחלק הגמרא בין מיתה לעשה אבל מעשר דבלאו אמרינן בגמרא רפ"ב דיבמות מה לי לאו מה לי מיתה ע"ש אבל לאו הבא מכלל עשה לא חמיר כמו לאו ועיין להתוס' לעיל דכ"ד ע"א בד"ה שלי שהק' לפירש"י דחדש עומר מאי משני בדמאי הקילו אכתי ק' מחדש והיינו משום דמה לי לאו מ"ל מיתה אבל קשה דא"כ מאי מק' שם לרשב"ם הא שביעית עשה הוא וי"ל במ"ש הרב דברי אמת בקו'

דף כ"ו ע"א גמ' אמר"ח הב"ע במוחזק לן וכו' כתב הריטב"א דגם לאוקמתא הלזו כראב"ע מיתוקמ' דלרע"ק לית ליה קנס' כלל ולעולם לאו דכהן הוא ע"ש ועיין להגמ' ביבמות דפ"ו דמייתי לברייתא דראב"ע בזה הלשון ראב"ע אומר לכהן ופריך לכהן ולא ללוי אימא אף לכהן ולדברי הריטב"א אין להק' אמאי מגיה הברייתא הו"ל לאוקמי' ברייתא אחר קנסא דלרע"ק ללוי לחוד דל"ל קנסא ולראב"ע לכהן לחוד די"ל דהתם פריך אליבא דמ"ד קנסא לעניים דללוי עני חולק והיכי קתני לחוד מיהו שמעתין לא אזלא למ"ד קנסא לעניים דהא משני לאחר דקנסינהו חזקה לכהונה ולמ"ד קנסא לעניים ליכא חזקה לכהונה וא"כ לדברי הריטב"א כי פריך אימור דאמר ראב"ע אפ' לכהן ומשני אין לבתר דקנסינהו משמע דאכתי ראב"ע אפ' לכהן קאמר והשתא כיון דהברייתא לא קתני אפ' והגמ' הוא דהגיה הברייתא אמאי הגיה הבריי' לאוקמ' לאחר קנסא וצ"ל דר"נ קאמר לבתר קנסא ולא הגיה הברייתא כדאמרת אימור דאמר ר"א וכו'

תוס' ד"ה אין וכו' ולרע"ק לא הפקיע עזרא את הלוים מכל וכל וכו' עכ"ל הוכחה אחר' היא לדחות אין לפ' עניי לויים קאמר דלוים אפילו עשירים כדקתני בכל הנהו בתורת לויה וכל לוים במשמע וא"כ ע"כ למ"ד קנסא לעניים היינו עניי כהני' וישראל ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה והאמר וכו' שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו

משום דחזקה וכו' עכ"ל ק"ק נימא דע"א כי מסייע ליה חזקה עדיפ' מן הקול ואכתי בההיא דגיטין קשיא נימא דש"ה דאיכא ע"א דמסייע ליה חזקה ובכה"ג הוא דבעי ערער תרי וי"ל בההיא דגיטין איכא נמי חזקה דמה"ט לא פריך התם כדפריך בקידושין וא"כ לא עדיפא ההיא דר' יוחנן אלא משום ע"א לחוד והרי איכא קול כנגדו דעדיף מניה

ע"ב גמ' א"ה אפי' תרי ותרי וכו' ק"ק דלא הול"ל אלא אפילו תרי לחוד ואמאי הזכירו בקושייתם תרי קמאי ולפמ"ש התוס' בד"ה ואסיקניה דאפי' בפעם אחת איכא זילותא דב"ד א"ש דפריך דאין צריך להקול והעד הא' אלא דאתו תרי ואמרי ן' גרושה ואחתיניה ואתו תרי ואמרו דכהן הוא ופליגי בזילותא דב"ד ואמאי נקט ר"א אין מעלין ע"פ ע"א הא בכה"ג אפי' ע"פ תרי לא מסקי ליה דחיישי' לזילותא דב"ד ולזה כוונו התוס' בסד"ה אנן שכ' ועוד דר"א משמע וכו' דלא כמהרש"א ז"ל שם

תוס' ד"ה אנן וכו' ועוד כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכו' עכ"ל ק"ק דהא בכה"ג דליכא חזקה לא דאיסור ולא דהיתר ספיקא דאורייתא הוא דלא הוי ספיקא דרבנן אלא כי איכא חזקת כשרות והתם ביבמות אפילו נאמר דלא חשיבא חזקה דאיסור מ"מ ודאי דליכא חזקת היתר

בא"ד וב' אומרים נתגרשה אע"פ שהם העידו תחילה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א היינו סברת המק' דלעיל אבל הגמ' ביבמות ס"ל דהורע חזקת איסו' ע"ש וליתא דמסברת המ' לא מוכח מידי דלעולם הורע חזקת איסור כיון שעדים שאמרו נתגרשה באו תחילה אלא דמ"מ הוי תרי ותרי וספיקא הוא ולכך תצא וההיא דיבמות בנשאת לאחד מעידיה דודאי אפי' נאמר דהורע חזקת איסור ליכא נמי חזקת היתר וכוונת התוס' היא דמדקאמר לעיל מ"ש רישא ומ"ש סיפא משמע דשניהם שוין ואף על גב דבנתקדשה באו עידי האיסור תחילה ובנתגרשה באו עידי ההיתר תחילה מ"מ היתה בחזקת איסור ושניהם שוין

בא"ד וכן ההיא דהאשה רבה ודינאי וכו' עכ"ל י"מ מאי פריך התם גבי ינאי תרי ותרי נינהו נוקמה שאמרו שהיו אומרים אמו נשבית לא היה אלא קול בעלמא ואח"כ ויבוקש הדבר וימצא שהיו תרי ותרי כה"ג שבאה עידי ההיתר תחילה ואח"כ אתו עדים שאמרו נשבית וי"ל דע"י קול בעלמא לא היה אומר אלא הנח בתר כהונה וכה"ג כתבו הראשונים במאי דהוכיח אביי מינה לאשתו אנתו בע"א ע"ש

דף כ"ז ע"א גמ' בעי ר"א אמרה לא נחבתי וכו' וממתני' דקתני אמרה