משמרות כהונה חלק א קסו

עדים ועיין למהרש"א

פירש"י ד"ה הפה שאסר וכו' אלא דאמרי קרובי' או עברי' וכו' עכ"ל משמ' דמשחק בקוביא הוי משוי נפשיה רשיעא ולפ"ז מ"ש רש"י במתני' קרובים או משחק בקוביא וכו' נקט קרובים למסקנא ומשחק בקוביא לס"ד הרמב"ח אסיפא קאי א"נ קרובים נמי א"ש לס"ד וטעמא משום דמלוה דייק כמ"ש בד"ה ל"ש

דף י"ט ע"א תוס' ד"ה דאמ' וכו' ובפרהסי' בכולהו יהרג ואל יעבור עכ"ל הק' מהרש"א נוקי טעמא דר"מ דאמרי דבפהרסיא הוה ע"ש מה שתי' ולחד תי' שכתבו התוס' לעיל בד"ה אין אדם דה"ט דלא פלגי' דבוריה משום דמחמת נפשות לא שכיח ל"ק דאפי' כי אמרי בפהרסיא הוה פלגי' דבוריה דלא הוה בפהרסיא אבל להנך תי' אחריני שכ' שם צ"ל כתי' מהרש"א ואין לתרץ דאפילו בפהרסיא לא יהרגו משום הכי אנסם לחתום להנאת עצמו מתכוין וכה"ג אין חייב למסור עצמו כדאמר רבא גופיה בפ' בן סורר דמשני אהא דפריך והא אסתר בפהרסיא הוה להנאת עצמו מתכוין הא ליתא דאכתי נוקמ' כדאמרי אדם אחר אנסן לחתום דלאו הנאת עצמו הוא ועוד דא"כ לאביי דמשני התם אסתר קרקע עולם ולא ס"ל הא דלהנאת עצמו מתכוין מתוקם שפיר טעמו דר"מ כדאמרי בפהרסיא וא"צ לוקמה במודה בשטר שכתבו וא"כ מאי פריך בפ' מ"ש והביאו התוס' בדיבור שאח"ז ארבי יוחנן והא מיפלג פליגי נימא דר"י לא מוקי לה במודה לוי בשטר לשי' רש"י שכ' בדיבור שאח"ז אלא מוקי לה באמרו דבפהרסיא הוה וס"ל כאביי ודוחק לו' דפריך לרבא מדר' יוחנן

ד"ה מודה וכו' דהא כי טעין נמי אמנה מסקי' וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל נימא מטעמ' אחרינא כדר"ג לקמן ע"ש ל"ק דר"ג לקמן הוא משום דלא אתי בע"פ ומרעי לשטרא ולכך אין העדים נאמנים לו' אמנה והכא מדפריך גבי עדים אי דאין כ"י יוצא ממ"א אמאי לא מהימני מוכח דלא ס"ל הך טעמא ורבא מוקי לה בדאמר לוה ולא מוקי לה בדאמרי עדים מוכח דלא ס"ל הך טעמא דר"ג מיהו י"ל דבעדים דוקא לא ס"ל הך טעמא אבל גבי לוה כי אמר אמנה ס"ל הך טעמא דכה"ג כתבו התוס' בד"ה לעולם ומ"מ יש ליישב ואין לומר דאמנה מטעמא דאין אדם מע"ר דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה הך דאסור להשהות שטר אמנה עד לבסוף ובדברי התוס' יל"ד אמאי לא דחו הך טעמא דשטרא בידיה מאי בעי דאם כן היכי מוקי לעיל טעמא דר"מ כדרב הונא והא גבי עדים לא שייך האי טעמא דשטרך בידי מאי בעי לפום מאי דדחו פירש"י בדיבור הקודם לזה וי"ל דהגמ' מדמה דכמו דגבי לוה אין צריך לקיימו מטעמא דשטרך בידי מאי בעי אע"ג דאית ליה מגו ה"נ גבי עדים אע"ג דאית ליה מגו ס"ל לר"מ דלא מהימני מטעמא דאנן סהדי שלא היו אנוסין או פסולים כקושית התוס' לעיל בד"ה הרי ורבנן ס"ל כתי' התוס' כיון דהצריכו קיום וכו'

גמ' דקאמר מלוה תבא עליו ברכה וכו' מקשים נוקמה כגון שנתן כל נכסיו כשהיה ש"מ ושייר הך שטרא ועמד ורצה לחזור ממתנתו וכי קאמר דהך שטרא אמנה חוזר דלא שייר כלום והוי חב לאחרי' ולכך לא מהימן ואמאי לא מוקי לה אלא כר"ג הא אפי' לרבנן מיתוקמ' כה"ג וי"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דלא מהימן כיון דחב לאחרים ולכך מוקי לה כר"נ ולאפוקי מדרבנן ויש מי שתי' דהכא אליבא דרב קיימי' ורב ס"ל בפ' מי שמת מתנת ש"מ שכתוב בה קנין ארכבה אתרי רכשי ואם עמד אינו חוזר אפי' לא שייר וא"כ הכא אי בקנין אפי' לא שייר אינו חוזר ואי בלא קנין אפי' שייר חוזר דמתנת ש"מ דקי"ל דאם שייר א"ח דוקא בקנין וליתא דרב דאמר ארכבה אתרי רכשי דוקא בכותב קנין בשטר כמו שהוכיחו התוס' לקמן דנ"ה ע"ב ד"ה מתנת ממתני' דקתני ש"מ שכ' כל נכסיו שייר מתנתו מתנה לא שייר אין מתנתו מתנה וא"כ נוקמה הכא בקנין ולא נכתב קנין בשטר ולפי' רשב"ם שכ' שם דרב מיירי אפילו בלא נכתב הקנין בשטר מוקי מתני' בקנין חזקה ע"ש וא"כ מ"ל הכא כגוונא דאיירי מתני'

תוס' ד"ה אי ס"ל וכו' דהומ"ל דהלכה כרשב"ג וכו' עכ"ל אע"ג דאמרי' בבתרא דק"ע גם בההיא דרשב"ג איפוך מ"מ ה"נ גופיה קאמר התם רשב"ג ס"ל אין צריך לקיימו וע"כ דס"ל כהנך אוקמתי דלא אמרי' איפוך או דס"ל איפוך קמייתא וכיון דס"ל איהו הכי פריך לסברתיה וכמ"ש בדיבור שאח"ז

ד"ה כגון וכו' וא"ת להמניה במגו וכו' עכ"ל דאין לומר משום דלא מצי למשוי העדים רשיעי דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה דאמנה עולה שהרי פריך אי דאין כ"י יוצא ממ"א אמאי לא מהימנין

בא"ד ימחול לעצמו וכו' עכ"ל עיין להתוס' שם שתי' דאי מחיל מחייב מדינא דגרמי ועיין להש"ך סי' שפ"ו סקי"ב

ע"ב ד"ה ואם וכו' מגו דאי בעי פסלי קמאי בגזלנותא עכ"ל בגליון תי' כיון דמאי דמצו למפסלי בגזלנותא חידוש הוא לא אמרי' מגו עד דאמרי בפי' וצ"ל דמפרשי כפיר"ת בסנהדרין דכ"ז ע"א ד"ה דפסלינהו דלפירש"י שם בגזלנותא לאו חידוש הוא: דף ך' ע"א גמ' אלא אמר ר"ן אוקי תרי בהדי תרי וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן קס"ו הוכיח מכאן דעדים דיצא עליהם קלא דלא פסיק לא מיפסלי ולא מגבי' ממונא על פי עדותן ולא אמרי' אוקי גברא אחזקתיה דבחזקת כשרות קאי ע"ש והוא תימה דהכא לא מורעי להו אחזקתייהו כמ"ש התוס' לעיל וכל היכא דאיכא חזקה מוקמי' להו אחזקתייהו כמו שהוכיחו התוס' מהך דשבועות דקי"ל כר"ה בב' כתי עדים המכחישו' זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה ור"נ גופיה ס"ל כר"ה שוב ראיתי להרי"ף לקמן בשמעתא דקרא ערער על א' מהם שכ' כדברי הרשב"א והר"ן שם הק' מהך דשבועות ותי' ע"ש ועיין למהרש"א שם בתוס' בד"ה תרי ותרי שהביא דברי הרי"ף וכתב ויש ליישב ולא ידענא מאי ק"ל שהרי התוס' בשמעתין יישבו סוגי' דשמעתין לדעת' והר"ן יישב ההיא דשבועות לדעת הרי"ף ועיין למהרימ"ט חא"ה סי' מ' ע"ש

תוס' ד"ה ואוקי וכו' איכא למימר דאודויי אודי ליה וכו' עכ"ל ובא באמצע החדש דיחלוקו עיין להתוס' בבתרא דק"ה ע"א

ד"ה ור"י וכו' וא"ת ה"נ אמאי לא אסרינן לכתוב שמא ישכח וכו' עכ"ל נ"ל לזה דהתם לא רצו לתקן זמן שמא יבא לידי מכשול ע"י תקנתם אבל לאסור לכתוב על השטר לא חשו לאסור ולגזור אבל לתקן זמן לא דבכ"מ שב ואל תעשה עדיף

רש"י ד"ה שאין וכו' דאם איתא דהלכ' אשה יחידה לקבור לא שבקה וכו' עכ"ל ובישנות