משמרות כהונה חלק א קסה

וי"ל דהאי מימרא דליוחסין לא אמרה רב בתחי' ובתינוק מיירי דל"ל חזקת כשרות ואח"כ הוסיפו דאפילו באשה כה"ג דמתני' בעי תרי רובי

תוס' ד"ה מאן וכו' תיקשי ריב"ן דאמר כמאן וכו' עכ"ל יל"ד נימא דהוראת שעה היתה דקאמר היינו דלדורות לא בעי רוב. כלל ואפילו פסולין כשירה ואתי שפיר כר"ג וי"ל דקושייתם היא על לשון ר"ח דקאמר וסגי לדורות בחד רובא ומאי דניידי מפי' ר"ח לגמרי משום קושייתם ר"ב וניחא בזה מה שהק' מהרש"א ז"ל לפי' רש"י לס"ד דמק' ריב"ן דאמר כמאן ע"ש די"ל דהוראת שעה היתה ולדורות לא בעי רוב כלל ואתיא כר"ג

בד"ה להחזיר וכו' ואפי' לשמואל וכו' עכ"ל לפמ"ש התה"ד סי' דרוב העיר מקרי רובא דאיתיה קמן י"ל קושי' זו דברובא דאיתיה קמן מודה שמואל דהולכין בממון אחר הרוב כמו שנר' מדברי התוס' בפ"ק דסנהדרין ד"ג ע"א ובמ"א כתבתי בזה

בד"ה לא צריכא וכו' מע"מ נכרי ומנגח תורא דידן וכו' עכ"ל קושיתם היא לרב דהולכין בממון אחר הרוב אבל לשמואל מאי ארייא מע"מ אפילו רוב ישראל נמי פטור והגמ' דקאמר ל"צ דנגחיה תורא דידיה וכו' א"ש אפי' לשמואל דדוקא במע"מ אבל ברוב נכרים משלם דנכרי ל"ל חזקת ממון ומודה שמואל דהולכין אחר הרוב וכמ"ש הרא"ש בתוספותיו וספותיו ע"ש ומ"ש בספרים בשם מהר"ם כולה מילתא הומ"ל לענין נגיחה וכו' צ"ע

פרק שני

דף ט"ז ע"א גמ' מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו עיין להר"מ בפירוש המשנה שכתב דמיגו דמ"ע דלא מיפסלא לכהונה שאני דאינו מיגו לענין ק"ק אלא לענין פיסול ע"ש וק' מאי פריך מ"ש האי מיגו וכו' ותי' הגמ' דשור שחוט אינו סובל זה החילוק שכתב הר"מ וי"ל דעיקר קו' הגמרא הוא אזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה דאע"ג דאיכא מיגו פליג ר"י ועלא פריך מ"ש האי מיגו וכו' אבל בהאי דמשארסתני נאנסתי י"ל כמ"ש ובהכי ניחא מה שיל"ד מאי פריך מ"ש האי מיגו וכו' נימ' דשאני האי דמשארסתני נאנסתי דהוי מיגו להוציא ועפ"ז ניחא דההיא דזעירי דמי למתני' ולאו מיגו להוציא

ע"ב גמ' וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא

מכאן ק"ל אמ"ש מהרימ"ט ז"ל חח"מ סימן ק"ך גבי עיסקא דלא טעינן ליתמי נאנסו משום דנאנסו יש קול אי העיסקא ההיא מזמן קדום טעינן נאנסו די"ל דהיה קול וע"י אריכות הזמן נשתכח הקול דא"כ הכא נמי נימא דהיה קול ונשתכח וצריך לדחוק דמתני' בזמן מועט מיירי ולכך לא נקט אלא עדים דמהני אפי' לזמן מועט מיהו לפ"ז לא מק' התוס' מידי מההיא דנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דנימא דשאני התם דמיירי לזמן מרובה ולכך סמכי' ארוב נשים בתולות נשאות ומ"מ האי מילתא דשמא נשתכח הקול אינו אלא ספיקא דשמא היה קול ונשתכח ולכך אצטריך לעדותן למה שראו בקוטנן ומדלא תי' התוס' כן מוכח דלא כמהרימ"ט ז"ל

תוס' ד"ה וליחוש וכו' אלא אפי' למ"ד דל"מ טעין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א מאי נ"מ בין מציא טעין למ"ד ל"מ טעין י"ל דנ"מ במקום שאין כותבין כתובה ואע"ג דמשמע בגמר' בפ"ק דמציעא די"ז ע"ב דמ"ד ל"מ טעין במקום שכותבין כתובה היינו למסקנא דכותבין שובר וכמ"ש התוס' שם אבל לפום סברא דהשתא דאין כותבין שובר דוקא במקום שאין כותבין כתובה

בא"ד פרעתי מנה במיגו וכו' עכ"ל דבריה' ברורין ועמ"ש מהרש"א ועיין בתוס' בתרא דקל"ד ע"ב בד"ה ועמ"ש בחידושי שם

דף י"ז ע"ב גמ' ואי ברח מחמת ממון אבע"ל למחויי וכו' ק"ק ליתני' בדידי' ובברח מחמת ממון ובשעת חירום וקמ"ל דכה"ג לא הוי חזקה כמו דאשמועינן מתני' דיאודה וגליל ויש ליישב

תוס' ד"ה וליתני וכו' דהוי בריא וברי' עכ"ל אבל במתני' בריא ושמא הוא דאינו יודע אם לקחה מאביו ודלא כמהרש"א ז"ל

דף י"ח ע"א גמ' אי אליבא דראב"י הא אמר שבועה בעי וכו' הקשה מהרש"ל ז"ל הא ראב"י לא קאמר אלא בתובעו קטן וא"כ מ"ל אליבא דראב"י בלא תובעו כלל ואין לומר דהשתא לא אסיק אדעתיה וכו' דמ"מ קשיא במסקנא נתניה מודה ר"י ומיתוקמא אליבא דראב"י וי"ל דבמסקנא י"ל דר"י כרבנן ס"ל ואע"ג דפליג ר"י בשור שחוט י"ל דהך דרבנן דמשיב אבידה עדיפא וכן משמע מפירש"י דר"י אפשר דיסבור כרבנן ועוד דבמסקנ' לא קאמר מודה ר"י בכה"ג משום דלא מיתוקמא סיפא ואם יש עדים והגמ' בס"ד כיון דקשיא רישא גופה לא חש לאקשויי מסיפא ודברי מהרש"א בזה תמוהים דכל דבריו הם בכלל דברי מהרש"ל במה שכתב דהשתא לא אסיק אדעתיה ודחה מהרש"ל זה דהגמ' ידע גם בס"ד כל שקלא וטריא ואכתי קשיא מאי קאמ' אי כראב"י שבועה בעי הא מודה ראב"י בלא תבעו דמשיב אבידה הוי

ע"ב גמ' כל כמיניה כיון שהגיד וכו' הב"ח סימן ל"ח דין ה' כתב הא דא"ח ומגיד משום דאין אדם משים ע"ר שהעיד שקר הוא אבל היכא דאמרו העדנו והוזמנו בב"ד פ' לא משוו נפשייהו רשיעי דאפשר דעדותן אמת ועדות המזימין שקר ע"ש וסוגי' דשמעתין תיובתיה דבאנוסין מחמת נפשות פריך כיון שהגיד וכו' אע"ג דלא משוו נפשייהו רשיעי וק"ל בגמ' ריש מדות דפריך כיון שהגיד וכו' אהא דקאמר באומר עדות שקר העדנו אמאי לא פריך הא אין אדם מע"ר דאפי' היכא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דחוזר ומגיד מסקינן בשמעתין דבאנוסין מחמת ממון לא מהימני משום דאין אדם משים ע"ר ויש ליישב

בד"ה ואין אדם וכו' או שרבעו אדם אחר וכו' עכ"ל הא דלא כתבו שרבעו באונס משום דאונס קלא אית ליה והא מדלית ליה קלא שמעינן דלאו באונס הוא וכה"ג כתבו התוס' לעיל ד"ט ע"א אבל אין לומר דאונס לא שכיח כמו אנוסין מחמת נפשות שהרי כתבו התוס' לעיל שם דמ"ע לא שכיח ולכך לא הוי ס"ס ומדקאמר ס' באונס וכו' מוכח דאונס שכיח דאל"ה לא הוי ס"ס כמו מ"ע ודברי מהרש"ל בכאן דחוקים שכתב כן לפום התי' דא"נ שכ' אח"ז גם אין משמעות דבריהם בתי' דא"נ שכתב אח"ז לחלק בין גוף אחד לשני גופים כמ"ש בסנהדרין

ד"ה הרי וכו' דהא לקמן אמרי' תרי ותרי וכו' עכ"ל ר"ל דמדקרי להו תרי ותרי ע"כ דהיינו משום דאנן סהדי דלא חתמו אלא בדין וא"כ הוי מגו במקום