משמרות כהונה חלק א קסד

אלא לדברי המק' אבל למאי דמשני שוייוה רבנן לבעילתו בעילת זנות יש כח ביד חכמים כ"הג וזהו עצמו מאי דמשני בגמ' שם

בא"ד משכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת וכו' עכ"ל אבל גר שנתגיירו בניו עמו דקאמ' הגמ' ניחא להו במאי דעבד אבוהון היינו נמי מדין זכייה ומדרבנן הוא מיהו ק' מאי קאמרי התוס' הומ"ל דקמ"ל דיש כח ביד חכמים הא חידוש זה כבר שמעי' ממשנתנו דהגיורת והשבויה דאפי' למאי דמוקי בנתגיירו בניו עמו אינו אלא מדרבנן ועו"ק למ"ד אין כח ביד חכמי' בקו"ע תיקשה ליה מתניתין דהגיורת ובמעוברת ל"ל מדקתני פחותה מבת ג"ש וי"ל

גמ' הגדילו יכולין למחות כתב הרמב"ן ז"ל לדעת הרי"ף ז"ל דדוקא דנתגיירו בניו עמו הוא דיכולין למחות אבל בהטבילוהו ב"ד אין יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ע"ש וי"מ מאי פריך ממתניתין נוקמה בהטבילוהו ב"ד וי"ל דמדקאמר ר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד וע"כ דס"ל דמתני' י"ל בנתגיירו בניו עמו וכדאמר הגמ' בסמוך ש"מ דאפילו בנתגיירו בניו עמו אין יכולין למחות ס"ל לר"ה ובכל מקום פריך הגמ' על האמוראי מהאמוראים שקדמו להם וכדכתי' לעיל

תוס' ד"ה אביי וכו' וי"ל דהתם א"ל שפיר וכו' מוקמי' ליה אדינא וכו' עכ"ל ראיתי מק' דאכתי מק' בגמ' לקמן דט"ל גבי אביה יכול לעכב דקאמר רבא לא אמר שלא יהיה חוטא נשכר כיון דמשלם קנס ואמאי צריך להאי טעמא הא בלא"ה רבא לא ס"ל שלא יהיה חוטא נשכר אלא אי מוקמי' ליה אדיניה וי"ל דדוקא אי מדינא ל"ל כ"הג דשמעתין דנכרית היא הוא דל"ל לרבא חוטא נשכר אבל התם לא נתבאר בתורה דין דאביי אי יכול לעכב או לא וכיון שכן אמרינן שלא יהיה חוטא נשכר שאינו סותר דינו המפורש לו ומ"ש התוס' דמוקמי' ליה אדיניה ה"ה אי לא ידעי' דינו ולאפוקי אי טעמא דשלא יהיה חוטא נשכר סותר דינו כמ"ש בס"ד הוא דל"ל האי טעמא לרבא

ע"ב גמ' הא לא אתעביד מעשה בידי אדם וקטן הבא על הגדולה דעשאה מ"ע לא מקרי אתעביד מעשה בירי אדם כיון דבלא השיר הבתולים איירי כמ"ש התוס'

דף י"ב ע"א תוס' ד"ה וניחוש וכו' להפסידה כתובתה דאיכא ס"ס וכו' עכ"ל הא דלא כתבו דאינו מפסידה כתובתה משום דאית לה מגו דמ"ע משום דהוי מיגו להוציא כמ"ש התוס' לעיל ד"ט ע"ב ואע"ג דהכא בריא ושמא ולקמן אמרינן טעמא דר"ג דנאמנ' משום מיגו הרי דבבריא ושמא אמרי' מיגו להוציא י"ל היינו להך שינוייא אבל לאידך שינוייא דאמרי' טעמא דר"ג משום חזקא לא אמרי' מיגו להוציא אפי' בברי ושמא ועיין לה' תומים

ע"ב גמ' אמ"ל ר"ן אנא דאמרי אפילו לכ"ג וכו' ץ אבל ר"י לא אתי אלא כר"ג וק"ל דבגמ' בפ' הגוזל דקי"ח ע"א פריך לר"י ממתני' דהתם ומאי פריך נוקמה כר"י וי"ל דר"י אתי אפי' כר' יאושע דע"כ ל"ק ר"י דחייב אלא בבריא טוב ושמא גרוע כמ"ש התוס' ודר' יאושע בריא גרוע ושמא טוב וה"ה דהו"מ הגמרא למימר הכי אלא כיון דלית הלכתא כרבי יאושע לא חש ובמאי דקאמר הגמ' עד כאן לא קאמר אלא משים דאיכא מיגו דמ"ע מקשים משמא דרב אנגיל ז"ל לפי' ר"ח לעיל דמ"ע פתחה סתום הא הכא ליכא מיגו דהא מצאה בעולה ופתחה פתוח וי"ל דהבעל לא טען אלא טענת דמים דלא קאמר אלא דלא מצא לה בתולים וכיון דלא הזכיר אלא טענת דמים מוכח דלא קים ליה בפתח פתוח וא"כ היתה יכולה לטעון מוכת עץ

דף י"ג ע"א תוס' ד"ה ר"א וכו' אבל נסתרה מודה ר"י וכו' עכ"ל כן מוכח מגמ' לקמן דפריך לר"א מברייתא דזו עדות שאשה כשירה לה ואי איתא דר"א מיירי נמי באמרה נבעלתי ובלא עדים מיירי מאי פריך הא שפיר קתני מדברת ומעוברת וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

בד"ה חדא וכו' וחדא להודיעך כחו דר"י עכ"ל כתב מהרש"א דמפרש"י נר' דלר"ג אצט' תרווייהו ווייהו דאי תנא חדא הו"מ להכשיר בה דוקא ע"ש ולפ"ז הגמ' לקמן גבי ברייתא דבסתר או בחורבה דעביד צריכותא חדא לר"ג וחדא לר"י הי"מ למעבד כולהו אצטריך לר"ג דאי תנא חדא היה מוקמי' בחורבה דמתא

ע"ב גמ' משום דרוב כשירים אצלה וכו' צ"ל דמיירי בעיר שרובה ישראל וביושבת בין ההרים דאל"ה אזלי' בתר רובא דעלמ' דקי"ל כר"ח בפ' לא יחפור דכ"ג ע"ב דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וע"ש בגמ'

תוס' ד"ה ההוא וכו' א"נ התם דבעינן משום דמיירי בדדיימא וכו' עכ"ל לפ"ז מתורץ קו' א' שהק' דשמואל אדשמואל דהתם דהוולד ממזר בדדיימא והכא דנאמנת בדלא דיימא

דף י"ד ע"א ד"ה חדא וכו' וזה אינו דהא אפלוגתא דרב ושמואל וכו' עכ"ל אע"ג דאביי אליבא דרב קאמר מ"מ לא מצינו דרב פליג אדשמואל בהא דקאמר הלכה כר"ג משמע דאפי' רב ס"ל הלכה כר"ג וכ"כ התוס' לקמן די"ד ע"ב ד"ה כמאן ע"ש

ד"ה אלמנת וכו' ולהכי חשיב ליה לקמן ס"ס וכו' לשיטתייהו אזלי שכתבו בריש ביצה דאפילו ס' אחד בגופה וס' אחד בתערובת חשיב ס"ס ואפי' לחולקי' כתב מר"ן בב"י בי"ד סי' נ"ז דדוקא בנודע הס' הראשון קודם שנתערב ע"ש וא"כ י"ל דהכא מיירי שלא נודע ס' החלל אלא אחר שנתערב ועיין להרשב"א בתשו' ח"א סס"י ת"א ע"ש

בד"ה ת"ר וכו' דהא דמכשיר רבי יוסי בשחיק ממזר אגוף העיסה וכו עכ"ל ור"ל דהכא בשתוק ממזר והתם בשתוק חלל דפסול לר"י וכמ"ש מהרש"א ולפמ"ש התוס' בסה"ד דבשתוק לעולם פסול מיתוקמא ההיא דהתם אפי' בשתוק ממזר ומיירי בשתוק לעולם ומה שהק' מהרש"א ז"ל מאי פריך ארשב"א נימא דקאי אפסול י"ל דמ"ל דקאי אכשרות כמו איזהו עיסה דת"ק

בא"ד א"כ ר"מ דסבר וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל גם לרשב"א דס"ל דשתוק ממזר כשר היכי מפ' הא דקתני לטמא משום די"ל בממזר צווח דפסול לרשב"א כמ"ש התוס' בד"ה אבל

ע"ב ד"ה וו וכו' ובפ' ר"ח וכו' והא אמרת רישא וכו' עכ"ל והא דלא פריך דברי רשב"א אהדדי וכדפריך לפירוש רש"י י"ל דאיזהו עיסה דקאמר רשב"א אלטמא ולרחק קאי וכקו' מהרש"א ז"ל בד"ה ת"ר ע"ש

דף ט"ו ע"ב גמ' אשטמיטיתי' הא דאר"י וכו' ק"ק למ"ל הא מימרא דאמ' רב אבל ליוחסין לא כיון דרב בקרונות הוה מעשה ואמר ר"פ הלכה כר"י ממילא שמעינן דליוחסין בעי תרי רוב