משמרות כהונה חלק א קסג

קמא כן אבל לאבע"א בבחור באלמנה איירי ומהר"ם שי"ף ז"ל שם הקשה לפירש"י כי קאמר הגמ' שם מה בין ברכה לשקדו אמאי לא קאמר א"כ בחור באלמנה ומשום ברכה ב"ה משום שקדו ליכא דהא ז' לברכה ע"ש ול"ק דהגמ' בעי לאשכוחי בינייא גם לשנוייא דאבע"א

גמ' ואלמון שנשא אלמנה לא והאמר ר"ן וכו' מק' לפ"ז בבתרא ד' צ"א ע"א דאמ"ר אבצן זה בועז ודחיק לאשכוחי מאי נ"מ אמאי לא אמר נ"מ לאלמון באלמנה לברכה דאי אבצן לאו בועז י"ל דבועז בחור היה כדפירש"י שם וליכא למילף מניה דין אלמון באלמנה לברכה ולכאורה י"ל דהגמ' שם בעי לאשכוחי נמי נ"מ גם לר' אבהו דנ"ל מקרא דבמקהלות ברכו אלהים ולא יליף מבועז מידי די"ל משום דרשא דעמוני ולא עמונית כדלקמן וליכא למילף מבועז אפי' אי אבצן הוא בועז מיהו אא ליתא דא"כ מאי פריך הגמ' בשמעתין ארב הונא דאמר אלמנה אי טעונה ברכה מר"ן לישני דר"ה ס"ל כר' אבהו דלא יליף מבועז אלא ע"כ דגם לר' אבהו איכא למילף מבועז לברכה אלא דס"ל דעשרה אין ללמוד משם די"ל משום דרשא הוא דבעי עשרה אבל מ"מ מודה דבבועז איכא ברכה ומייתי כאן מר"ן משום דמפורש בדבריו להדיא והדק"ל

דף ח' ע"א גמ' מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין וכו' בכולה שמעתא מבואר דליכא מאן דפליג רחתנים מן המנין וק"ק דלעיל אמר"ן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה דכתיב ויקח עשרה אנשים מזקני העיר והשתא בתשעה אנשים סגי והוא משלים לעשרה וי"ל היכא דאפש' טפי עדיף בעשרה לבד מחתן וי"מ דעשרה אנשים דכתיב היינו ט' והוא עשרה בין כולם דכ"הג כתב מהרש"א בח"א די"א ע"א דאמרינן התם דא"ל ר"ג לזמוני שבעה לעיבור החדש דהיינו ששה והוא שבעה ע"ש

דף ט' ע"א תוס' ד"ה ואבע"א וכו' וי"ל דאונסא קלא אית ליה וכו' עכ"ל אין להקשות אכתי נוקמה אחזקת היתר ונאמר שנבעלה ברצון בקטנותה דפתוי דקטנה אונס הוא ובכ"הג דברצון הוא ודאי ליכא קלא ואפי' איכא קול גם בכ"הג נימא דהיה קול וברוב הימים נשכח הקול וכמ"ש מהרימ"ט חח"מ סי' גבי שטר עיסקא ישן היוצא על היתומים אפי' בגוונ' דליתיה לטענת החזרתים טעינן נאנסו והיה קול ונשכח ברוב הימים ע"ש די"ל בכ"הג לא מוקמינן אחזקה היתר דאדרבא נימא השתא הוא דנבעלה דחזק' דגוף עדיפ' כמ"ש התו' בדיבו' הקוד' ובמאי דמתב' מדבריהם דברוב גמור לא מצטרף לס"ס כבר הארכתי במ"א בזה והוכחתי מדברי הרוקח דהתיר לאשת כהן מעוברת ליכנס באהל המת משום ס"ס ס' נפל ואת"ל בר קיימה שמא נקיבה היא הרי אפילו מיעוט נפלים מצטרף לס"ס והבאתי ממתני' דיבמו' דקי"ט ע"א עש"ב

ע"ב ד"ה מאי לאו וכו' דרוב פעמים לא מוקי אנפשיה וכו' עכ"ל תמיה לי דבגמ' שם פליגי ר"מ ור"י דר"מ ס"ל טענ' בתולי' ל"י ור"י ס"ל נסתר' לאלתר לא נסתרה אפי' אחר כמה ימים ור"י מוקי מתני' דהתם כר"מ ורבא מוקי לה כר"י ושאני יבמה דבזיז מינה וע"כ דלא הוצרכו התוס' לפ"ז אלא לאוקמתא דר"י דלאוקמתא דרבא א"ש בלא"ה דשאני יבמה דבזיז מינה והשתא קשה הא ר"מ ס"ל בטענ' בתולי' דחייב בכתובתה בתוך ל' יום אע"ג דרוב' ל"מ אנפשיה ואמאי הכא ביהודה חייב וצ"ל דהתוס' הכא מפ' דלא פליגי ר"מ אלא בדלא ידעינן אם נסתרה דלא כהתוס' שם מיהו קשה הא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי חייב בכתובתה משום דרוב פעמים לא מוקי אנפשיה

ע"ב ד"ה וכו' דביהודה מגו דאי בעיא אמרה וכו' עכ"ל אע"ג שכ' לקמן בד"ה לא דהוי מגו במקו' חזקה דאין אדם טורח בסעוד' ומפסידה היינו רוקא בגליל אבל ביהודה ליכא חזקה דאפילו היא טענה בתולה אני י"ל דשכחה שהערה בה באירוסין כמו שהוא שכיח כדפרש"י ועל ידי ששכחה סברה שבתולה היא דבריא לה שלא בא אחר עליה ואין כוונתם לשקר לא היא ולא הוא ואזדא לה החזקה וניחא בזה גם מ"ש מהרש"א הא הוי מיגו להוציא ע"ש דמיגו להוציא לא אמרינן אלא היכא דליכא חזקה דגופא וליכא חזקה כנגדה ולא כתבו לקמן דהוי מיגו להוציא אלא בגליל דאיכא חזקה דאין אדם טורח כנגד חזקה דגופא אבל ביהודה דליכא חזקה דאין אדם טורח אמרינן מיגו להוציא דכל היכא דאיכא חזקה מסייעא למיגו אמרינן מיגו להוציא כמ"ש המרדכי

דף י' ע"א פירש"י ד"ה חכמים וכו' אי הוה כתוב' דאורי' וכו' עכ"ל לפ"ז לרשב"ג דס"ל כתובה דאוריית' אינו נאמן ולפמ"ש התוס' בסוטה ד' דאפילו למ"ד כתובת אשה דאורייתא לאו דאורייתא ממש אלא דיש לה אסמכתא בעלמא ע"ש א"כ לכ"ע נאמן דשייך גם בכ"הג למימר הם אמרו והם אמרו וגם בדעת רש"י ז"ל דס"ל כן ואי הוה כתובה דאורייתא ממש קאמר ואין כונתו ארשב"ג ולעולם דס"ל דרשב"ג לא קאי אלא אזיבורית ועפ"ז תירץ אחד מבני הישיבה קושיית התוס' בפ"ק דסנהדרין ד"ט באוקמתא דפליגי בכבודן של ראשונים ע"ש מדברי התוס' בשמעתין בד"ה הואיל נר' דס"ל דלמ"ד כתובת אשה מדאורייתא מן התורה ממש

תוס' ד"ה הואיל וכו' תימה דר"מ ז"ל וכו' עכ"ל בלאו סוגיא דשמעתין לא ק"ל ההיא דפ' אע"פ אההיא דפ' הנזקין די"ל דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא היינו מהל' ל"מ ולא שייכא ג"ש דכסף ונתינה אבל משמעתין מוכח דלמ"ד דאורייתא נפקא ליה מכסף ישקול כמהר הבתולות ושייכא ג"ש דכסף מנזיקין לעדית ועיין למהרמ"ש ז"ל

ע"ב ד"ה אמר וכו' הלכה כר"א דאינו מחייב על שאר משכרין וכו' עכ"ל ע"ש בגמרא דפלוגתא דרבנן ור"י היא בשאר משכרין ור"א לא אמר אלא דאם נתן בו מים פטור אלא דמשמע להו כיון דטעמ' דר"א משום דדריש שכר כדרך שכרותו שוב לא אייתר שכר למידרש לרבות שאר משכרין ותירצו דמ"מ אסור להורות ואין להקשות א"כ מאי פריך התם ואמ"ר הלכה כר"א ומר רמי ביה מייא נימא דמ"מ אסור להורות די"ל כיון דר"א קאמר טעמא משום דבעינן כדרך שכרותו שמע' דרמי ביה מייא אינו משכר וא"כ מותר להורות ול"ד לשאר משכרין דודאי משכרין הן וכן י"ל למ"ש התוספות שם דמ"מ מדרבנן אסור היינו בשאר משכרין אבל במזוג כיון דאינו משכר אפי' מדרבנן שרי לכך פריך ואמ"ר הלכה כר"א

דף י"א ע"א בד"ה מטבילין וכו' וי"ל דקסבר ש כמ"ד יש כח ביד חכמים וכו' עכ"ל מכאן קשה למ"ש מהרש"א לעיל ד' ג' ע"א בד"ה תינח דכ"הג דנמשך ממנו עבירה אין כח ביד חכמי' ולדברי מהרש"ל שם ניחא וי"ל לדברי מהרש"א דלא כ"כ