משמרות כהונה חלק א קסב

דף ג' ע"א בד"ה א"ד וכו' וק' לר"י דמסיק בפ' מ"ש עכ"ל עמ"ש מהרמ"ש ועיין במהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה דילמא מת דוקא וכו' עיי"ש

ד"ה וסברא וכו' או אפילו כשקדם וכו' עכ"ל לפ"ז אפילו כשהתנאי הוא לאשה אין אונס דאיכא משום פרוצות דאפילו שהיא יודעת שהיא אינה אנוסה קאמר שהיא אנוסה דלא כמהרנ"ח סימן ק"ך שכתב דכשהתנאי הוא לאשה ליכא לא משום פרוצות ולא משום צנועות ע"ש

פירש"י ד"ה דטריח ליה וכו' כונסה בא' בשבת וכו' עכ"ל ק"ק דבאחד בשבת אפי' אחר תקנת עזרא כונסה היכא דטריח ליה וצ"ל דעיקר דבריו אכונסה בב' בשבת ושיעור דבריו דכונסה באיזה יום שירצה באחד או בב' בשבת

ע"ב ד"ה ובשני וכו' ואין צריך לעקור בשבילה וכו' משמע דמשום דסגי להו בשלישי לא הוצרכו לעקור ב' ימים אבל אי איכא סכנה גם בשלישי היו עוקרין ב' ימים ולפ"ז ניחא מה שהק' התוס' בד"ה איספרווא מיהו התו' בד"ה ובשני כתבו בשמו דאפי' איכ' בג' לא יכנוס בשני

דף ד' ע"א ד"ה בועל דאי משום נדות כיון דבעיל וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל מאי מק' התוס' לקמן לשמואל נימא דמפ"ל משום נדות ול"ל דרב יוסף משמיה דרבא ע"ש ל"ק דא"כ קשה לרבא משמואל דכה"ג פריך לעיל גבי אונס בגיטין לל"ב משמואל ארבא כתב הרא"ש לדחות דעת הר"מ מדלא קאמר ר"י מילתיה ארישא דברייתא כיון דברייתא ע"כ כמשנה א' מדתני פרשה נדה וכו' ע"ש וצריך פי' לדבריו מאי ראיה מדתני פרשה נדה ועוד מאי צריך לכל זה בפשיטות הי"ל לדחות ראית הר"מ דלא יתכן שיאמר אבל למשנה אחרונה שרי כיון דהברייתא היא כמשנה א' לפ"ד הר"מ וי"ל דמ"מ הי"ל לר"י למימר דהברייתא כמשנה אחרונה ודוקא באלמנה אבמ"ע מיירי ולהכי הוצרך להוכיח דע"כ הברייתא כמשנה א' מדתני פרשה נדה ולא תני דם בתולים בגוונא דלא בעל כגון מוכת עץ בשעת החופה

דף ה' תוס' ד"ה א"נ וכו' הא בבריית' קתני בהדיא משום ברכה עכ"ל י"ל בזה דעיקר התקנה משום שקדו אלא מאי דלא פלוג רבנן ואפי' באדם בטל איירי נבעלת כו' משום והאי טעמא דברכה אהני לטעמ' דלא פלוג אבל עיקר התקנה לא תקון משום ברכה לחודה כמ"ש התוס' בסמוך והיינו דקאמר בתר הכי מאי איכא בין ברכה לשקדו ר"ל מה הוסיפי לן בטעמא דברכה דנקטיה בברייתא ומה שלא הוזכר בברייתא טעמא דשקדו אין לחוש דכמו כן גבי בתולה לא הוזכר בבריי' טעמא דטענת בתולים ושקדו

ע"ב ד"ה מהו וכו' א"נ ידע להו ובעי היכי הילכת' וכו' עכ"ל ולל"ק דמיפקד פקיד והבעיות לענין הפתח האי דקתני לעיל מפני שעושה חבורה היינו חבורת הפתח וכ"כ בש"מ ומהרש"א הק' נימא דקאמר את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן תיפשוט מברייתא דלעיל מתקן הוא דקתני מפני שעושה חבורה ע"ש וי"ל דאפילו הוא מקלקל איסורו מדרבנן מיהא איכא דפטור אבל אסור והבעיא הי אי מקלקל הוא ומדרבנן הוא דאסור או מתקן ואיכ' איסורא דאורייתא כמו מפיס מורסא דאם לעשות לה פתח חייב והתוס' בסמוך ד"ה את"ל דמשמע להו דא' מקלקל שרי סמכו עצמן אהא דלקמן דרב שרי ואמ' בגמ' דללישנא דמיפקד פקיד מקלקל הוא שרי אבל בבעי' לחודה י"ל כדכתי' דהבעיא היא אי אסור מדרבנן או דאורייתא לפום האי תי' דאי נמי ואי קשיא להאי א"נ שכתבו התוס' דידע לברייתא תקשה מהאי ברייתא לרב דשרי ללישנא דפקיד משום מקלקל י"ל דמאי דאמרינן ללישנא דפקיד מקלקל הוא לרב היינו אחר דידע המסקנ' דמסיק לקמן תנאי היא וס"ל לרב דהנהו תנאי פליגי אי מקלקל הוא מתקן אבל קודם דידע הגמ' להנהו תנאי רב לא מתוקם אלא ללישנא דחבורי מחבר

ד"ה דם וכו' ומיהו איסורא דקאמר הכא א"ל דהוי דרבנן וכו' עכ"ל י"מ לפ"ז מאי קאמר בל"ב הלכה כר"י או כר"ש הא אפי' הלכה כר"י שרי הכא משום מצוה כיון דליכא איסור אלא מדרבנן ולקמ"ד דלא כתבו התוס' דאיסורא דהכא דרבנן הוא אלא לר"ש אבל ר"י הא ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור

דף ו' ע"א ד"ה האי וכו' ואלו בפ' תולין וכו' עכ"ל לכאורה י"ל לפירש"י דבשאר משקין ליכא איסור סחיטה מדאוריי' אבל מדרבנן מיהא אסור ולכך לא חשו שמא יסחוט דהוי גזירה לגזיר' ומסכורייתא דנזייתא דאסירא מדרבנן הוא מיהו בגמ' ר"פ מפנין גבי חברתה מביאה לה בשערה פריך והא אתי לידי סחיטה והיינו כיון דאתי לידי סחיטה ושרי אמאי לא תניא בכלי כדקתני בסיפא וכפירש"י שם ואי איתא דלא אסירא אלא מדרבנן לא פריך מידי

בא"ד איכא למימר מצוה שאני וכו' עכ"ל והגמ' בשמעתין דפריך דרב אדרב לא מצי לשנויי דרב דשרי הכא משום מצוה דדוקא באיסור דרבנן הוא דשרי במקום מצוה אבל רב דאמר הלכה כר"י דדבר שא"מ אסור היינו מדאורייתא כדמוכח בס"פ ספק אכל ע"ש בתוס' ואיסור תורה לא משתרי משום מצוה ועיין במהרש"א ז"ל

בא"ד דהוי הנסחט מהם כמו אוכלא דאפרת וכו' עכ"ל י"מ לרבי יוחנן דאמר התם לגופן מותר למימיהן חייב מאי איכא למימר וי"ל לר"י ס"ל דכיון רבעי למימיהן לאו אוכלא דאפרת הוא דזה משקה וזה אוכל ודוקא לגופן וא"צ למימיהן אמרינן דאכתי שם אוכל עליהם כדמעיקרא אע"ג דאזלי לאיבוד

ע"ב גמ' מאן חכמים אמ"ר כ"ש היא וכו' ולשמואל לעיל דס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ואסר לבעול בתולה בשבת משום דס"ל לפתח הוא צריך או לדם הוא צריך כמ"ש התוס' צ"ל דחכמים ות"ק כר"ש ס"ל אלא דפליגי בהא מילתא גופה אי לפתח הוא. צריך או לא ולל"ב פליגי אי לדם הוא צריך או לא

גמ' מתיב ר"א המפיס מורסא וכו' אע"ג דמסיק לעיל דתנאי היא מ"מ פריך ממתניתין דהול"ל כסתם מתני' ולא הו"ל למיפסק כמחלוקת דברייתא

תוס' ד"ה לא כהללו וכו' פי' לפי שאינו בקי בשע' ק"ש וכו' עכ"ל נר' דהוכרחו לפרש כן מדלא פריך אלא יאמרו שאינו בקי אסור וכו' ולא פריך אק"ש יאמרו שאינו בקי פטור בקי חייב אלא ע"כ דלגבי ק"ש אפי' הבקי קודם מעשה יראה וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

דף ז' ע"א גמ' ואבע"א בבחור וכו' עיין פירש"י לעיל ד"ה ע"א בד"ה למחר שכתב דמשתה אלמון באלמנה וכו' והיינו לשנוייא