משמרות כהונה חלק א קסא

לחודיה חיי הול"ל רבותא טפי אפי' גוסס מגוייד דלא חיי לא מטמא ומדל"ק גוסס מגוייד משמע דס"ל דמגוייד לחודיה נמי לא חיי וא"כ אין כאן שום רבותא בגוסס מגוייד

והנה הגו"ר חא"ה כלל ב' סי' ד' יצא לידון בדבר חדש דמי שמת והניח בן טריפה אשתו אינה ניתרת לשוק בלא חליצה דכיון דטריפה אינה חיה הוי כמת ולא חשיב בן קיימא וחיליה מהא מתני' דאהלות דקתני אין מטמא עד שתצא נפשו וכו' זוקק ופוטר ומדלא קתני טריפה דגריעא דאינה חיה כלל מוכח דטריפה הוי כמת ממש ע"ש וליתא דא"כ מאי מוכחי מדל"ק גוסס מגוייד נימא דהא דל"ק גוסס מגוייד משום דכיון דאינו חי הוי כמת ממש ואינו זוקק ואינו פוטר כמו טריפה אלא ע"כ אע"ג דא"א לחיות זוקק ופוטר ועוד דמגוייד הוא במקום שעושה טריפה כמ"ש התוס' בתי' הב' מדמדמה ליה הגמ' למן הארכובה ולמעלה הן אמת דהתוס' בתי' הא' הומ"ל מדלא קתני טריפה אלא משום דאיכא למ"ד טריפה חיה וכן יש להוכיח דטריפה כחי הוא לכ"ד אע"ג דטריפה א"ח מגמ' בפ' השולח דמ"ג דמוקי לבריית' דהמית מי שחציו עבד וחציו ב"ח בעשאו טריפה ופריך והאר"ל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה ע"ש ועיקר מילתיה דר"ל היא בפ' ד' וה' דמ"ב ע"ב אאמדוהו למיתה ולא איירי בשנעשה טריפה ואי איתא דטריפה הוי כמת טפי מגוסס ומגוייד מאי פריך נימא דטריפה שאני דהוי כמת ועיין להרב לימודי ה' לימוד קס"ח שנעלם ממנו הגמ' דפ' ד' וה' דמסיים במלתיה דר"ל והו"ל ראוי ופ' הר"מ בפי"א מה' נ"מ דין ב' ע"ש

דף קכ"א ע"ב פירש"י בד"ה אפילו וכו' ומסיחות לפי תומן עכ"ל הא ודאי דקי"ל אשה נאמנת בעדות אשה אפי' מתכוונת להעיד אלא משום דפלוגת' דתנאי לקמן במתני' והוי כסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כהתם ולכך פי' משנתנו במסיחה לפי תומה דאתיא מתני' ככ"ע

דף קכ"ב ע"א גמ' הא אשה בעלמ' מהימנ' וכו' לפמ"ש לעיל מדברי רש"י דאפי' למ"ד אשה לא מהימנא במסיחה לפי תומה מהימנא יש להוכיח מכאן ספיקו של המש"ל שנסתפק בחמש נשים שאינם נאמנות לו' מת בעלה אי נאמנות כמסל"ת ע"ש דאי איתא שאינם נאמנות במסל"ת מאי פריך נימא דאיירי כמסל"ת הא אשה בעלמא מהימנא במסל"ת מיהו י"ל דאי ס"ל לרע"ק אשה לא מהימנא הו"ל למעבד ק"ו מאשה בעלמא ובלא מסל"ת אלא ע"כ דס"ל אשה מהימנא

ע"ב גמ' דמכפר שיחיא אריה משמע דאי אמר

הכי הוי הכחשה דלא קאי אריה אלא אדסמיך ליה דהיינו הכפר ומכאן ראיה למ"ש הרשב"א בתשו' סי' דאי כתוב בשטר יוסף בן שמעון נר"ו מוכח מתוכו דעל מי שאביו חי הוא דנר"ו לא קאי אלא אדסמיך ליה והוכיח כן מדאמרינן בפ"ק דע"א אחוה דמרנא זייפנא ע"ש

ורב שלום בניך במ"ש כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום וזהו ורב שלום ע"י בניך

תם ונשלם חידושי מסכת יבמות מסכת כתובות פרק ראשון דף ב' ע"א גמ' שקדו חכמים וכו' ומ"מ איצט' לטעמ' דטענת בתולי' לאפוקן ליל ד' דמשום שקדו ליכא ועיין במ"ש מהרמ"ש ז"ל בתוס' בד"ה ליום וכו' ע"ש

תוס' ד"ה שאם וכו' תימה דהכא משמני וכו' עכ"ל בש"מ תי' בשם הרא"ש ז"ל דהתם בזנות נשואה הוא דלא שכיח אבל בזנות דארוסה שכיח ע"ש וי"מ דא"כ מאי פריך הגמ' שם בגיטין ד' כ"ו ע"ב למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ומאי קושיא דאפילו למ"ד משום פירי מודה דבארוס' דלא שכיח דטע' משום בת אחותו וי"ל דא"כ כיון דדין זה דצריך להניח מקום הזמן בין בנשואה ובין בארוסה לא הו"ל לומר אלא טעמא דפירי דלא שייך אלא בנשואה הו"ל ג"כ טעמא דבת אחותו דשייך נמי בארוסה אלא ע"כ דבלאו טעמא דבת אחותו תיקנו ומאי טעמא ומשני דאיכא טעמא אחרינא בארוסה לכ"ע ולא נחלקו ר"י ור"ל אלא בנשואה אבל אי טעמא דבת אחותו די"ל להזכירו כיון דבר פלוגתיה הזכירו: ע"ב פירש"י בד"ה מת הוא דאינו גט משום דאין גט לאחר מיתה וכו' עכ"ל ולא ניחא לפ' משום דאונס גדול הוא משום דלא מסתבר לחלק בין דאונסין לקושטא דמילתא אע"ג דכ' אח"כ חלה וכ"ש מת

בד"ה דילמא וכו' לכתוב אם לא באתי לר"ח פ' וכו' עכ"ל אינו מדוקדק דהתנאי אינו נכתב בגט כמבואר בגמ' ובפוסקים

תוס' ד"ה מציא וכו' דלא מיפקדא אפריה וכו' עכ"ל מוכרח דס"ל דלא מיפקדא אפי' אשבת דלא תהו בראה וכו' ועיין במג"א סי' קנ"ג

בד"ה דילמא וכו' דאיכא לאוקמה בין כתוב זמן וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ס"ל דרבותינו דס"ל זמנו של ש"מ משום דהול"ל שבוע או שנה ע"ש ובלאו הכי י"ל דהתנאי דאם באתי הול"ל בגט זמן דר"ח פ' זמן התנאי כפרש"י מיהו בתנאי אם מתו דגם בו ס"ל לרבותינו זמנו של ש"מ כמבואר בגמרא בפ' מ"ש וגם בדברי התוס' כאן עכ"ל בתי' מהרש"א ז"ל: