משמרות כהונה חלק א קס

וזו אינה קנויה

ע"ב בד"ה ה"ג במתני' ובקיימתא וכו' עכ"ל וכ"נ מהגמ' דעביד צריכות' בדשמואל ואי איתא בדברי ר"א גופיה הו"ל למעבד הצריכותא

דף קי"ב ע"א גמ' בשגיטה יוצא מתחת ידה וכו' ואפי' לפי דבריה דלא נבעלה אין כופין אלא לחלוץ ולא ליבם דנפסלה עליו בגט שנתן לה ואפי' דהוא בלשון גט גמור דכתוב אנתתי כשאר הגיטין מ"מ מהני לפוסלה ובהכי ניחא גם מה שהק' מהרש"א בפירש"י בסמוך ע"ש ועמ"ש באה"ע סי' בד"ז אי כותבין בגט יבמין למאמרו אנתתי או או זקוקתי ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה העיד וכו' להביא ראיה לדבריהם וכו' עכ"ל היינו למאי דמסיק לקמן דריב"ן איש פשיט"ל ואשה קמבעיא ליה אבל לפי הצד דאיש מבע"ל אלא באיש ועפירש"י שם ועפ"ז מקושר היטב הוא"ת שכ' התוס' אח"ז עם מ"ש מקוד' דלפי הצד דאיש מבע"ל ולא ראיה מיחו רבנן לקמ'

דף קי"ג ע"א בפירש"י בד"ה ועל החרשת וכו' עכ"ל מוכח מדבריו דבקטנותה מצי האב לקבל גיטה אפי' נשאת דהא השיאה אביה קתני והוא תימה דמשנשאת אין לאביה רשות לקבל גיטה אפי' בקטנותה כדמוכח מברייתא בפ"ק דקדושין ד"י ע"א ע"ש בפירש"י ועיין עוד שם ברמ"ג ע"ב וצ"ל דס"ל דהשיאה דקתני הכא ל"ד אלא שקדשה

דף קי"ד ע"ב ואי אשמעי' וכו' ואי כ' טומאה ושרצים דם לא אתי מנייהו דקי"ל דיש היתר לאיסורו ע"י בישול דקי"ל דם שבישלו מדרבנן ועוד דשרצים אית בהו ה' לאוי בבריה והו"ל כריבה בהם מצות יתירות ועיין למהרש"א ולהרב מוצל מאש קצבי סימן ד'

ואשת אחיו בחליצה ואמאי וכו' ופריך למ"ד אב"ד מ"ל אבל למ"ד מ"ל אע"ג דבדרבנן אמ"ל כדלעיל וקי"ל אחות חלוצה דרבנן איכא לאוקמה כרע"ק דא"ל אחות חלוצה דאורייתא לעיל דמ"ד ע"א ע"ש

דף קט"ז ע"ב תוס' בד"ה שאין וכו' ומיהו בפ"ב וכו' עכ"ל ר"ל דשמעו בו שמת דהכא לא הוי כי ההיא דגיטין דהכא ע"כ בעד אחד דבשני עדים אפי' למכור והתם בהמפקיד לאכול איירי בלא שמעו כדאיתא התם בהדיא ודומיא דידה בשמעו לאכול איירי וע"כ בע"א איירי וכמו שכבר הוכיחו התוס' במ"ש דאי בב' עדים אפי' לירד ולמכור ומ"ש ומצינו למי' וכו' תירוץ אחר הוא לעיקר קושייתם ואינו נמשך ממ"ש ומיהו בפ"ב וכו' ודלא כמהרש"א

דף קי"ז ע"א תוס' בד"ה ב"ה וכו' וכי נחלקו וכו' עכ"ל אזלי לתי' הא' בדבור הקודם ולכך קבעו דיבור זה אחר דיבור הקודם ועיין בתשו' הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ג עיין שם

גמ' דילמא טעמא וכו' דקאכלה לגירסנא דבי נשא וכו' פי' דבת חמותה דקתני כוללת בין בת חמותה לבד בין בת חמותה ובת חמיה וטעמא דבת חמותה וחמיה אית בה גם משום דאכלה לגירסנא דבי נשא ולכך בת חמיה לבד בכלל ואע"ג דהתם איכא תרתי דאכלה גירסנא דבי אמה ודבי נשא והכא ליכא אלא דבי נשא לא מסתבר ליה לחלק בכה"ג ומתחילה ס"ד דטעמ' דבת חמותה הוא משום דבי אימה ולכך לא הוי בת חמיה בכלל ודחי ליה דתרתי אית ביה ולכך רש"י במתני' פי' עמל אבי ואמי ועיין לה' מש"ל

ע"כ גמ' לא תיתי ותצערן וכו' משמע ליה דבריי' אתיא גם אליבא דר"י דאיהו הוא דאית ליה האי טעמא אבל לרבנן טעמא משום כמים הפנים

תוס' בד"ה הא וכו' משום דמ"ל דאיירי בזא"ז עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת נמי דלפי מה שהגיה המשנה לא איירי אלא בזא"ז

דף קי"ח ע"ב גמ' תנא קדש להודיעך משמ' דלא הוצרך לצריכות' הלזו אלא למאי דאוקמה קדש בביאה וכפירש"י וק"ק דבלא"ה אצט' צריכות' לרשב"א דס"ל דפליגי בבעל וגזל וי"ל

בפירש"י בד"ה מכלל וכו' אבל בבעל וגזל וכו' עכ"ל מדלא קאמר אי רשב"א ליתני קדש ובעל ולקח וגזל ועיין בדברי הראשוני' בהמפקיד דל"ז ועיין בחי' שם

דף קי"ט ע"א תוס' בד"ה מחוורת' וכו' אע"ג דאיכא חזקה וכו' עכ"ל ודאי דר"מ דחייש למיעוטא אפי' ליכא חזקה חייש אלא משום די"ל דאנן לא קי"ל כוותיה אלא היכא דאיכא חזקה לכך הוצרכו לו' דאדרבא העמד הולד וכו' ובסה"ד שהק' לר"מ גופיה בדמאי הוצרכו לו' ועוד דאיכא חזקה משום דפשיט"ל היכא דליכא חזקה לא חייש אלא מדרבנן אבל בדאיכא חזקה ס"ד דמדאורייתא הוא

ע"ב תוס' בד"ה מ"ט וכו' ואי ר"א איירי וכו' עכ"ל גם להצד דצרה מעיד' הו"מ לאקשויי קושי' הלזו דהא להצד דצרה מעידה מ"ש ר"א הואיל והותרו ליבמין וכו' לדבריהם דרבנן כדקאמ' הגמ' בסמוך וא"כ ס"ל דלא מקלקלה נפשה ואמחי לא פליג במת חמי אלא משום דלהצד ההוא בלא"ה קשיא קושייתם ראשונה הק' מהרש"א אמאי לא פליגי באמרה מת בעלי דתנשא וצרתה אסורה ולא יתורץ בתירוצם ותי' דמיתוקמא בנשאת לישראל ובגיטה אתאי דלא מקלקלא נפשה אבל בחמי אי נקיטא גיטה תו לא הואי חמותה ולא אסירא חמותה משום שנאה הקודמ' כדמוכח לעיל ע"ש ולא היה צריך להוכיח מלעיל דמדברי התוס' עצמן יש להוכיח כן דאי איתא דבחמותה אהניא שנאה הקודמת מאי מק' ממת חמי דילמא בעלה מת וחמיה לא מת דהשתא לא מקלקלא נפשה אלא ע"כ דאי בעלה מת תו לא הואי חמותה ומ"מ אכתי קשיא דתק"ל להצד דצרה מעידה אמאי ל"פ ר"א במת בעלי תנשא וצרתה אסורה ולא יתורץ בתירוצם וצ"ע

בא"ד ונראה לר"י דל"ד וכו' עכ"ל כן יש להוכיח מדאמר ר"א בבריית' דבסמוך הואיל והותר' היא הותרה צרתה והוכיח הגמרא מינה דצרה מעידה ואמאי תלי צרתה בהיא דקאמר הואיל והותרה היא וכו' לא הול"ל אלא הותרה צרתה אלא ע"כ דדוקא במתכוונ' לעצמה ולזה קאמר הואיל והותרה היא דר"ל הואיל ומתכוונת להתיר עצמה : דף ק"ך ע"ב בד"ה כליו וכו' אבל ק' וכו' עכ"ל כמו אבל פריך ולשינם מגומגם קצת

בד"ה למימרא וכו' וי"ל בגוסס שהוא מגוייד וכו' עכ"ל ר"ל בגוסס שהוא מגוייד ודאי לא חיי ובודאי דלא מטמא דהא קתני עד שתצא נפשו ואי מגוייד